נשואה ללא ילדים לגרוש עם 2 ילדים - קשה, קשה..

נשואה ללא ילדים לגרוש עם 2 ילדים - קשה, קשה..

הבנות של בעלי, בנות 5 ו-7, מגיעות אלינו כל סופ'ש שני ללינה. בסופ'ש זה אני מרגישה שפלשו אלי הביתה, אני מרגישה שהמרגלות של גרושתו (ימח שמה עקב הסבל שמעבירה את בעלי ואותי באמצעות תביעות משפטיות) אצלנו בבית ואין לי טיפת סבלנות אליהן. כל גילוי קטן של חוסר סבלנות מצדי גורם לבעלי לכעוס עלי, דבר הגורם למתיחות רבה בינינו. דוגמאות לגילויי חוסר סבלנות - לא הייתי מעוניינת להצטרף אליהם למסעדה בשבת בצהריים (אך הצעתי לבשל ארוחה בבית), לא נישקתי אותן כשנפגשנו. אני עושה ככל יכולתי ע'מ לסייע מבחינה משפטית, כלכלית (מצבי טוב יותר ממצבו במעט), אני מנקה הבית אחריהן ואף מבשלת לכולנו ארוחת צהריים בשבת. המצב באופן כללי הוא שגרושתו כופה עליו באמצעים משפטיים לקיחת הבנות יותר מכפי שיכול והמטלה הזו עוברת גם אלי כולה או בחלקה. עד כמה אשה, שאינה אם הילדות האלה, צריכה לתת מעצמה ? כל זאת במצב בו לה אין ילדים משלה (יש ילד בתכנון, אבל אנחנו לא כל כך מצליחים כבר חצי שנה). נכון, שאלה מורכבת מאוד ואינדבידואלית, אבל בכל זאת, נסו להגיב עליה. תודה רבה מראש לכל התייחסות !
 

my sunshine

New member
עושה רושם

שאת לא מסוגלת להפריד את הבנות מאימן. את צריכה לזכור שהן הבנות שלו. וזה קודם לכל. הן לא אשמות שהן באמצע. הן לא אשמות שהוריהן רבים. הן הבנות שלו. הוא אביהן וככה את צריכה להתייחס אליהן. חשבי על עצמך כאמא, איך היית רוצה שיתייחסו לילדייך. נכון, את עדיין לא שם. אך את רוצה להיות. נסי לחשוב מה יקרה אם יום אחד תפרדו ואת זו שתהיה במקום גרושתו עכשיו. את זו שתהיה האמא של הילדים שלו. את לא חייבת לאהוב אותן. את צריכה לכבד אותן. בשבילו. בשבילך. ואבא, אף פעם לא לוקח את בנותיו מכפי שיכול. חשבי על ילדך שלך האם היית רוצה שאביו יאמר שאינו יכול לקחת אותו? האם כשאתם מגדלים ביחד ילד, זה מעבר לכפי יכולתו?
 
"אמהות אכלו בוסר ושיני בנות תקהינה"

שאלת: "עד כמה אשה, שאינה אם הילדות האלה, צריכה לתת מעצמה ?". אם תהפכי את הראיה, דברים יראו אחרת ואולי בהמשך גם ירגישו אחרת. עד כמה ללמוד לקבל ולא עד כמה לתת.
 
קשה קשה ...

תחשבי שהבנות שלו הן האוצר שלו ... הדבר שהכי יקר לו .... תנסי להיתחבר לבנות שלו דרכו ולהשתתף כמה שיותר ... ללמוד מה הן אוהבות ולהעריך את הטוב שבהן . זה לא חשוב אם הן שלך או לא ... כרגע הן חלק ממך חלק מהמשפחה שלך . כשתרגישי ככה גם הן ירגישו ככה ויהיה לכם הרבה יותר טוב יחד. לא להפריד את החבילה ... אלא להפוך לחלק ממנה ... בהצלחה.
 
תודה לכל המגיבים אך הלא די שאני בבית כל זמן

שהן אצלנו, מבשלת להן אוכל, מנקה ומסדרת אחריהן, מתייחסת אליהן ואל דבריהן בכבוד, עושה להן תסרוקת כשהן מבקשות ועוד. כמות החום והאהבה שאני יכולה לתת לבנות האלה לא מתקרבת לכמות שבעלי נותן להן. נראה לי שכואב לבעלי שאני לא אוהבת אותן כמו שהוא אוהב אותן. אבל מה לעשות, הן באות אלינו כדי להיות עם אבא שלהן. הוא לעומת זאת מצפה שאני לא אדבר בטלפון במשך חצי שעה עם אחותי כאשר הבנות אצלנו כי ככה נמנעת ממנו ומהבנות תשומת הלב שלי. הוא אף מצפה שאשב עם בתו הגדולה ואעזור לה בהכנת שיעורי הבית וכדומה. הוא אף מצפה שאהנה מכך. הבעייה גם שהוא די כופה עלי במקום לחכות שדברים יבואו ממני. מי מבין שנינו רואה את התמונה לא נכון ???
 
ניקיטה

שניכם יחד משחקים במובן מסוים במשיכת חבל האחד עם השני. משפחה מרכבת כשמה כן היא, מורכבת. הן משפחה רגילה שבה כל הילדים קשורים כל אחד לכל אחד מההורים בקשר דם היא מורכבת, אז קל וחומר שמשפחה מורכבת. מאוד מאוד מומלץ לבני זוג החושבים על ייסוד משפחה מורכבת, לגשת לייעוץ ולו מוגבל ומצומצם לכמה פגישות.
 

my sunshine

New member
יש כאן

לדעתי, 2 בעיות. האחת היא הציפיות שיש לכם האחד מהשניה, הווה אומר הוא מצפה שאת תתני מעצמך יותר, תהיי להם כאם, תאהבי אותן. ואת מצפה שהוא יבין שאת לא, שאת אוהבת אותן בדרכך. . רק הדברות, תקשורת , תגרום לכם להבין האחד את השניה ולתאם ציפיות. הדבר השני שאני חושבת עליו הוא שהוא מרגיש את מה שאת באמת מרגישה והדרך שלו לנסות ולשנות זאת היא על ידי הבקשות שלו ממך. אולי את מה שאת מרגישה בתוך תוכך הוא רואה וזו הדרך שהוא מכיר להתמודד. אני באמת מציעה לכם לשבת ולשוחח. אמרי לו מה את מרגישה. הקשיבי לו, ומכאן הדרך תהיה קלה יותר. אם הוא חשוב לך, עשי מאמץ.
 

ה ב ז

New member
זוגיות נבנית בעבודה יום יומית

וזו אינה שאלה של צדק - הרי גם אם את צודקת, הרי הנקודות האמיתיות הן מה הציפיות ההדדיות שלכם, והיכן הן נפגשות.. נראה שבעלך אכול רגשות אשמה מול בנותיו, והוא מצפה שחוויות חוזרות חיוביות מולן יקלו על תחושות אלו. אין לי ספק, אגב, שהמשפחתויות המלוכדת במיוחד שהוא מנסה להפגין מולן אמורה להיות, בראייתו, גם חוויה מתקנת וגם צורך כמעט ביולוגי. הבנות עצמן לכודות בין הוריהן - נאמנות לאם, אוהבות את האב ומאשימות כנראה אותך - יתכן מאד בשל הסתה של האם. מכיוון שהן ברגע כלי משחק בידי האם אני מציע לך לחרוק שיניים וליצור איתן חוויות איכותיות משותפות - משני נימוקים מרכזיים - קל מאד ליצור עימן גהינום משותף של שנאות יוקדות, בו האב ימצא את עצמו נאלץ להגן עליהן (זה יותר חזק מכל היגיון) העלול להיות חלק משמעותי מחייך העתידיים, וכן הן עשויות להיות האחיות של הילדים שלך. לגבי הטלפון לאחותך - זו אמירה של התנתקות - ובן זוגך מצפה לשותפות. ההיבטים הטכניים חשובים, כמובן, אך גם ש"תתני מעצמך". לסיום - אל תהיי צודקת, תהיי חכמה..
 
למעלה