נשים = המין החזק

[spiky1]

נשים = המין החזק

ואני יודעת שאני לא מחדשת כאן שום דבר. אבל תחשבו על זה... אני בטוחה שאין פורום ולא יהיה פורום שנקרא "אבות עובדים" אבל יש פורום וחשוב שיהיה פורום שנקרא "אמהות עובדות". כי העולם מצפה מאתנו ואנחנו מצפות מעצמנו להיות וונדר-וומן.. כל יכולות.. להיות אמהות במשרה מלאה, להיות עובדות במשרה מלאה, להיות בנות זוג במשרה מלאה ואת הכל לעשות על הצד הטוב ביותר.. האם המהפכה הפמיניסטית היתה תקיעת גול עצמי? איך הגענו למצב הזה? האם אנחנו מרוצות מהמצב? תהיות של עמוד ראשון של פורום חשוב...

 

[א י ו ש י]

איזה קטע ,בדיוק תהיתי אם אמא ועבודה

הולכים יחד ממש לא בא לי לעבוד לא בא לי קרירה לא בא לי לתמרן טוב לי בתפקיד חיי- להיות אמא! וכשכל העולם ואישתו מרימים גבה מה את עוד בבית? מה תשארי שנה? מה את לא מטפסת על הקירות אני רוצה לומר הלוואי שיכולתי להשאר יותר, הלוואי שיכולתי להשאר עוד ועוד ולתת להם את כולי. אני ממש לא וונדר וומן ואין לי שמץ איך עושים זאת ככ שמחה היום שאין לי גן משלי, שלא אעבוד עד שעות מטורפות, שלא אשתעבד לעבודה אלא אקדיש את חיי כרגע למשפחה שיצרתי! אני גאה בזה וממש לא מרוצה עם דרישות החברה

 

[הילהל]

חשבתי שאמא=עבודה

זו העבודה הכי קשה, הכי מאתגרת, הכי רצינית ואחראית שעשיתי מימי! אני לא מרוצהמהשדרים החברתיים שדורשים ממני להצליח במקביל להיות קרייריסטית מצליחה ואם השנה. אני רוצה לחיות בעולם שמאפשר בחירה ומשבח כל הצלחה - בבית או בחוץ ושנותן הרבה אפשרויות שפויות למי שרוצה לשלב. החלום שלי הוא עבודה מעניינת ומספקת ורווחית שמתרחשת בשעות שיאפשרו לי בוקר נינוח עם הילדים ולהוציאם מהגן כל יום 6-7 שעות עבודה, לא יותר מכיוון שאין חיה כזו, אני מתעדת לנסות לייצר אותה בעצמי! יחד עם אבא שלהם.. בקרוב

 

[הילהל]

כואב ומרגיז ומתסכל

ב"נשים אחרי לידה" ערכנו דיון בספר שנקרה "תחזוקת בעל" יש המון רעיונות ומחשבות בספר הזה בדיוק בהקרש של "אמהות עובדות" אני חושבת שהפמיניזם זה דבר מופלא בלעדיו ללא ספק לא היינו כותבות כאן כנראה שלא היינו כותבות וקוראות בכלל הבעיה היא שאין תנועת נגד של גברים שמבקשים לעצמם יותר אחריות בבית ובמשפחה וקשה לייצר את התנועה הזו בין אם באשמתנו (כי אנחנו מתקשות לוותר, לשחרר, להעביר אחריות) ובין אם באשמתם (כי הם לא ממש נלהבים להמיר שעה במשרד בשעה בגינה עם הפעוט)

 

[תאירU4]

בשבילי .... קצת מחשבות

אני כבר שבוע מסתובבת עם בטן מלאה בדיוק על השאלה הזאת, עם הבעיה הזאת. מצד אחד צריך לעבוד ולהספיק לעבוד את כל השעות בצורה הטובה ביותר ובהצלחה האפשרית, מצד שני להספיק לרוץ ולהוציא את הילדים בזמן, להחזיק את הבית מסודר נקי וכביסה נקייה, אוכל , לדאוג שכל הילדים יכינו ש.ב. ושהכל הכל יהיה בסדר וכל זה קצת לפני שמתעלפים למיטה... אהה נכון, צריך להכניס כאן גם את הבעל... למי יש עוד כוח? למי נשאר משהו להעניק? במיוחד כשהבעל עובד המון המון שעות ומגיע מאוד מאוחר וכל זה בלי כל 2 דקות טלפונים ולהיות נודניקית? והכי חשוב... לא להתמטט ולהיות רגועה ועם המון סבלנות לכולם ולהכל והמשיך לחייך... איך ל&^%% עושים את זה? או שיש קסם כזה שמשכפל אותנו? כי אני מבקשת להיות הראשונה שישכפלו אותה כי אני כברלא בדיוק עומדת בזה!

 

[עפרה פלוס 3]

אני בהחלט חושבת שבאיזשהו מקום הכנסנו

לעצמנו גול עצמי, בניסיון להשתוות לגברים בהכל ועדיין לשמור על "התפקידים המסורתיים" שלנו בבית. אנחנו נקרעות בין הרצון שהכל יהיה מושלם. שהבית תמיד יהיה נקי ומסודר, שתמיד יהיה אוכל ביתי חם לילדים, שאם השכנים נכנסים לרגע, הכל יהיה במקום וריח של עוגה טריה יעמוד באוויר, לבין המציאות שבה כשפותחים את הדלת העיתונים והנעליים זרוקים בסלון, העתונים על שולחן האוכל, כלים בכיור (כי נורא קשה לשים במדיח), הררי כביסה מחכים רק לנו (מה? יש לנו דבר כזה שמכבס את הכביסה? באמת? ממתי?)...

 

[spiky1]

לא יודעת אם לצחוק או לבכות

אבל הגדרת את המצב לאשורו

 

[שלמה יונה]

למה רגשי הנחיתות?

השמקימים משפחה עם בן זוג, כמו שמדברים ומתכננים דברים אחרים (ילדים, בית וכו') גם מתכננים קריירה וחלוקת זמן. הבעייה היא שאתן יוצאות מנקודת הנחה שרק אתן יכולות וצריכות להיות עם הילדים. ההנחה הזאת לא בהכרח נכונה. אם הלך הרוח יהיה שהקריירה היא של האשה והבעל הוא זה שבראש סדר העדיפויות שלו הוא הטיפול הילדים והקריירה היא משנית -- לא תהיה בעיה. אם תתנו אלטרנטיבה לבעל בפרנסת הבית לפחות באותו סדר גודל, תתפלאו לגלות שהגברים (לא כולם, נכון, אבל רבים, לדעתי, כן) ישמחו להפוך את הילדים לעיקר עיסוקם. במקומות שזה לא מצליח קורה אחד או יותר מהדברים הבאים, לדעתי: * אגו של הבעל בקטע של "אני המפרנס ואני השולט" -- זה קטע של שליטה שמי שמצחברת לזה בבן זוג, שלא תתלונן אח"כ... * בעיות של האשה עם בטחון עצמי, פיתוח עצמי ויוזמה לקבל עבודה מכניסה שיכולה לפרנס בית * אי-תאום ציפיות. בקרב בני זוג שאני מכיר (לא זוג אחד ולא שניים) ששני בני הזוג עם השכלה אקדמאית (תואר ראשון ומעלה) ושני בני הזוג מסוגלים ויכולים להשתכר משכורות גבוהות ראיתי כבר הכל: * הבעל רוב הזמן זמין לילדים וגידולם הוא עיקר זמנו, והאשה מפרנסת עיקרית * האשה רוב הזמן עם הילדים ןהבעל מפרנס עיקרי * שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה ומתמרנים עם הילדים בשותפות (דגש על קריירה) * שני בני הזוג במשרות גמישות ומתמרנים עם הילדים בשותפות (דגש על המשפחה) תוך התפשרות על רמת ההכנסה המקרה הכי נפוץ, לצערי, הוא שהאשה משתכרת משכורת נמוכה מאד והבעל מרוויח יותר ולכן עבודת הבעל הופכת להיות המעלה הראשונה עבורו כי אחרת "מי יפרנס?" ולאשה נשאר כל השאר... רמת השכר היא הבעיה לדעתי פה. האשה יכולה/צריכה להשקיע יותר בהשכלה ובהכשרה ולעבוד במשרה מכניסה יותר. אם זה לא המצב היום, בני הזוג יכולים לתכנן זמן שבו האשה תשקיע זמן ללימודים ולהכשרה ותתכנן קריירה ככה שככל שהיא מתעמקת יותר בזה הבעל מתעמק יותר בילדים. -- זה יכול להגיע עד כדי איזון או אפילו למהפך שבו הבעל (עם או בלי עבודה) מטפל (רק או גם) בילדים והאשה מתמקדת בקריירה ובפרנסת המשפחה.

 

[hanchuk]

אני יכולה להגיד לך שאצלינו

אם הייתי מרויחה כמו בעלי (הוא מרויח פי כמעט פי 2 ממני ושנינו עובדי הייטק) הוא מזמן היה פורש לגדל את הילדה. זה חלום שלו. אני, יותר מציאותית לדעתי ומבינה את המשמעות של להישאר בבית ולגדל ילדה (הוא בטוח שהוא שם אותה בגן והולך לעשות עסקים אחרים. אני יודעת שלהישאר בבית משמעו גם לעשות חלונות ו\או מקרר מדי פעם) לא אסכים בחיים להישאר בבית. חייבת לצאת לעבוד, ולו בשביל הנשמה...

 

[שלמה יונה]

איך את מסבירה את ההפרש?

 

[hanchuk]

אין לי הסבר

צריך להיות איזשהוא הפרש כי בכל זאת יש הבדל בינינו (הוא מנהל מחלקה. אני לא. הוא עובד במשהו ישיר אני קצת יותר עקיפה.) אבל, יש הבדלים שהם כתוצאה מדברים אחרים כמו: אני עובדת בי-ם, הוא במרכז (המשכורות יותר גבוהות במרכז) עדיין - אני חושבת שהפער הוא גבוה מדי. ומה שהכי חשוב - מסקרן אותי האם אני אי פעם אוכל להגיע למשכורת שלו או שזה בלתי אפשרי.

 

[hanchuk]

נ.ב. חשוב מאוד

אם אני אמשיך לענות פה בפורום - אולי זה יסביר את ההפרש במשכורות (למשל, אם המשכורת שלי תרד ל 0 ש"ח

) אז, הלכתי להספיק משהו היום.... יום טוב בינתיים

 

[spiky1]

../images/Emo6.gif-../images/Emo6.gif

 

[שלמה יונה]

זה תלוי בעיקר בך

אם יש לך יוזמה ושאיפה לקבל תפקיד שבו השכר מתגמל כך ומה את עושה כדי לקדם את השאיפה הזאת ולהפוך אותה למציאות? האם את ידעת בדיוק לפי מה מודדים את הצלחתך בעבודה? אם תדעי תוכלי לפעול יותר בכיוונים הללו האם את משקיעה בהתקדמות ופיתוח עצמי? (אימון ושיפור היכולות בתחומך, לימוד ההתקדמויות בתחום שלך ובדברים הקרובים לתחום שלך מספרות מקצועית, וכו') האם את יוזמת בעבודה ולוקחת סיכונים שתורמים להצלחה של התחום שבו את עוסקת (או במילים אחרות גורמת למי שמנהל/ת אותך להראות טוב)? האם את מראה את השאיפות שלך לסובבים אותך? אם יש לך "לא" בתור תשובה לאחת או יותר מהשאלות -- יש לך מה לעשות. אם בהכל יש לך "כן" -- את צריכה לבדוק האם מה שאת מבינה מהסביבה זאת אכן המציאות, כנראה שיש לך קצר בתקשורת עם סביבת העבודה שלך -- ולא מבינים מה שאת חושבת שהם מבינים לגבייך.

 

[קרנפית של קרנף]

אני לא יודעת אם לומר גול עצמי זה הניסוח הנכון

כמו שאני רואה את זה נפתחו בפנינו אפשרויות שלא היו קודם והשאלה היא מה באמת חשוב לנו ועד כמה ניתן לתכתיבי החברה להשפיע על זה. פעם האישה תפקידה היה לדאוד לכל הקשור לילדים,לבעל,לבית ולא לעסוק בדברים אחרים כדי שזמינותה לכל אלה תהיה רבה ואם היה עולה רעיון מוזר כמו ללכת וללמוד או למצוא עיסוק אחר שיגרום להיעדרות שלה ליותר מחצי יום כל יום מהבית אין ספק שהחברה הייתה רואה בה אמא מזניחה, אגואיסטית שדואגת לעצמה או אולי אפילו היה יוצא לה שם של אישה סוררת. לו היתה אישה זו ונשים אחרות כמוה נכנעות לתכתיבי החברה הרבה מהאופציות שיש לנו היום לא היו מאופשרות. אותן נשים שהתעקשו החליטו לא להיות מושפעות מהחברה אלא להיות אלו שישפיעו על החברה. והן הצליחו. לא חייבים שהמטרה תהיה לשנות. צריך להאחז במה שחשוב. כמו שאמרתי לדעתי כל אחת צריכה לחשוב מה חשוב לה באופן אישי ועם זאת לראות גם איך היא תורמת באופן מקסימלי לצרכי המשפחה. חשוב לדבר עם בן הזוג עוד על הנושאים האלו. לדעת איך את , איך הוא רואה בעיני רוחו את התנהלות המשפחה על הצד הטוב ביותר. ולא,זה לא רק בשביל הילדים זה בראש ובראשונה בשבילנו. חשוב מאוד להבין, מותר ואף רצוי להגיד שזה בשבילנו. כשעושים מה שטוב אין ספק שזה הרבה יותר מניע ,מניב, ובעל סיכויי המשכיות טובים יותר מהקרבה. חוץ מזה אני מאמינה שכשאנחנו בוחרים מה טוב לנו הילדים כבר נמצאים בתוך השיקולים כי לא קיים דבר שיעשה לנו טוב ויעשה להם רע כי אז מלכתחילה הוא יפסל על סמך ההנחה שמה שיעשה לילדנו רע לא יכול לעשות לנו טוב) כמובן שחשוב לנהל שיחה כזו עוד בזמן ההיכרות אבל גם עכשיו אפשר לקחת את הזמן ולדבר על איך חשוב לכם שיתנהל הבית ומי ימלא איזה תפקיד במטרה להשיג הסכמה כמובן ואם לא זה אז לפחות פשרה שמקובלת על שניכם. אל תרגישו כנועות לחברה ותוותרו על כל מה שחשוב לכן. החברה זה לא איזו דמות מרחפת מעלינו ומבקרת כמו שאנו נוטים לדמיין החברה היא אנחנו ובהצטרפות שלנו לזרם או בהליכה שלנו בסטיות כאלה ואחרות מהזרם אנו מעצבים את מה שיצטרכו הבנות שלנו להתמודד איתו. אם לא נכנע לתכתיבים אני מאמינה שנשאיר להן יותר אופציות פתוחות. אם מי שחשוב לה להשאר ולגדל את הילדים בבית תוותר על זה בגלל התכתיבים תופעה זו תעלם מהחברה ונשאיר את הבנות שלנו שוב בלי אופציה אבל לכיוון השני. אנחנו בתקופה קריטית. היום יש הרבה נשים שעובדות ויש עדיין כמות לא קטנה של נשים שבחרו לא לעבוד. מי שלא עובדת מקבלת ביקורת על זה ש"מסכן" הבעל עובד כל היום לבד ואשתו בבית. גם על הצד השני הביקורות לא פוסחות. מי שבחרה לנהל קריירה חוטפת ביקורת על זה ש"מסכן" בעלה שאין לו בבית בלבוסטה ואישתו לא יודעת להכין מטעמים והילדים שלא מקבלים מספיק תשומת לב.... לא אכפת לי מה חושבים. אכפת לי שגם אני וגם בעלי יודעים שזו הצורה בה טוב לשנינו ואנחנו יודעים שאנחנו מצליחים גם להשקיע בילדה שלנו זמן רב ואף אחד מאיתנו לא "מסכן". בקיצור מה שלא נעשה אם אנחנו לא סופר וומן נקבל ביקורת לא? בהנחה שאף אחת פה לא נולדה סופר וומן אז אם אי אפשר להמנע מביקורת למה שלא נבחר לפחות לעשות את מה שעושה לנו טוב? (אוף... האייקונים לא עובדים .... תדמיינו ששמתי כל מיני פרצופים ובסוף אחד מחייך! )