שובו של גוי ואבוי
Well-known member
נשים עושות שלום: צום איתן
[URL]http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=55940737[/URL]
http://www.myavne.co.il/נשים-עושות-שלום--צום-איתן
רונן דמארי
קבוצת נשים יבנאיות, החברות בתנועת 'נשים עושות שלום', מבקרות בחודש האחרון לא מעט בירושלים, באוהל 'צום איתן
נשות התנועה החליטו לציין שנה לפרוץ מבצע 'צוק איתן' בדרך מקורית ולהקים מאהל מול בית ראש הממשלה למשך חמישים יום, כמספר ימי המבצע, כאשר בתקופה זו הן צמות במשמרות.
בין הנשים ניתן למנות את יעל שטימברג, ענת שפיר, דגנית נצר, בלה ציון, טלי קפצן, רונית שפירו, רויטל לוין-יוגב, אריאלה זהר הלוי ומירה דמארי.
אחת הנשים הבולטות בתנועה היא היבנאית מאירה פריבמן (רעייתו של חבר המועצה לשעבר, ערן פריבמן) שסיפרה השבוע לפורטל: "התנועה שלנו קיימת מזה כשנה. היא נולדה אחרי 'צוק איתן'. בעקבות הלחימה, הציפיות שלנו היו שיהיה ניסיון לחדש משא-ומתן ולמצוא פתרונות. די מהר, כשראינו שלא קורה כלום, קמה התנועה כדי ללכד נשים שמרגישות דומה ומנסות יחד להיות פעילות ולא לוותר. עשינו כמה פעילויות לאורך השנה. כשמלאה שנה למלחמה, חשבנו שזה לא יכול לעבור בשקט, שצריך לציין את זה בקול רם, אבל לעשות זאת בקול השקט שלנו. לעשות משהו מאוד שקט, שיישמע כקריאה חזקה, זו הכוונה של הצום שלנו."
מה החלטתן לעשות?
"הרעיון היה לשבת מול בית ראש הממשלה, באותו מקום בו היו מאהלים מפורסמים יותר, כמו המאהל לשחרור גלעד שליט. הקמנו את המאהל ב-8 ליולי, תאריך פרוץ 'צוק איתן', למשך חמישים יום, כמספר ימי הלחימה. על-פי האישור של המשטרה והעירייה אסור לנו לשהות שם בלילות ובשבתות. האוהל נפתח משמונה בבוקר עד עשר בלילה. אנחנו פורשות את עצמנו בכל בוקר מחדש, וזו די הרבה לוגיסטיקה. בכל יום יש בין 5 נשים ל-15 נשים, שכל אחת מהן צמה בין 25 שעות ל-50 שעות. הייתי שם ביום ראשון השבוע הגעתי ב-11 בבוקר וצמתי עד לשעה 12 למחרת. גם כשישנתי בבית של חברים - נתנו לי רק מים."
אלו תגובות אתן מקבלות?
"מיבנה השתתפו לפחות עשר נשים. מגיעות עוד עשרות משתתפות, שבאות לתמוך ולעזור בלוגיסטיקה, לתחזק את דוכן המידע שלנו. כל עובר-ושב שרוצה לתמוך בנו, או להביע דעה נגדנו - אנחנו משוחחים אתו עד שהוא הולך. היו אנשים בעדנו ונגדנו, מכל צבעי הקשת של העם הזה. היו לנו גם אורחים מהכנסת, החל מ'התנועה הערבית המאוחדת', 'המחנה הציוני', 'מרץ', 'כולנו', גם שר החינוך, נפתלי בנט היה. מגיעים הרבה מאוד אנשי אקדמיה ואמנות, סופרים, מוזיקאים, כמו צרויה שליו ודייויד ברוזה, שבאו לתמוך ולהזדהות. הרבה מאוד מרצים מהאקדמיה. חשוב לציין שהיו לנו אורחים ואורחות מהשטחים, גם ישראלים וגם פלסטינאיים. אני עצמי פגשתי נשים פלסטיניות מחברון."
רעיית ראש הממשלה נפגשה אתכן. אלו רשמים לקחתן מהמפגש?
"ראינו את ביבי מגיע מספר פעמים ביום, אבל הוא אף פעם לא התייחס אלינו. לפני עשרה ימים שרה הזמינה נציגות שלנו, וחמש מאתנו היו בפנים למעלה משעתיים. הייתה שיחה מאוד זורמת ופתוחה. הבנות שלנו ניסו להקשיב לה ולמצוא מכנה-משותף, שזה בעצם הרעיון של התנועה, להקשיב, להכיל ולחפש את המשותף בעם הישראלי ובצד השני. היא טענה שביבי וכל המשפחה שלהם רוצים שלום, כמו כל אחד אחר, ושנלך ונדבר עם אבו מאזן, כי המפתח אצלו."
וניסיתן לעשות זאת, אגב?
"נציג של אבו מאזן, העוזר שלו לקשרים עם החברה הישראלית, צלצל אלינו, אמר שהוא שמע על היוזמה והתרגש, ושאנחנו מוזמנות למוקטעה. אבל החלטנו לדחות את ההזמנה. אנחנו רוצות לדבר עם נשים פלסטינאיות, שייקחו על עצמן משהו דומה, בצד השני, ולדבר עם המנהיג שלנו."
איך מקבלים אתכן ברחוב היבנאי?
"אני יכולה להגיד לך שאני פוגשת הרבה נשים בסופר, שמתעניינות ורוצות להצטרף, עמדנו בצמתים לפני הבחירות. פגשנו את הציבור, גם כאלו שבירכו אותנו וגם כאלו שאמרו לנו 'מה את עושה פה, לכי תכיני את השבת' וכאלו שצעקו לי 'לא אכפת לך מיהודים, רק ערבים את אוהבת'. השבוע הייתי בשוק ביבנה, וסיפרתי לאחת המוכרות, שהיא חברה שלי, שהייתי בירושלים וצמתי. ניסיתי לעניין אותה ברעיון, היא הייתה מזועזעת ואמרה 'צריך רק להרוג את הערבים'. אנחנו שומעים ביבנה את האנשים שמזועזעים מאתנו, ושחושבים שאנחנו טועות, ויש גם רבים אחרים שחושבים שאנו צודקות, ואף תומכים."
כיצד אתן רואות את המשך הפעילות?
"ברור לנו, כתנועה, שהמהלך הזה הוא לטווח ארוך. לא האמנו שנעשה הפגנות שלושה חודשים ויהיה שלום. המטרה היא כפולה: לאפשר לאנשים שחושבים כמונו, אבל התייאשו כי זה לא מקובל, לחזור לדבר על האפשרות הזו, ולהיות אופטימיים. אנשים שיודעים שזה יהיה הפתרון בסופו של דבר, אבל יחוו עוד חמש שש מלחמות עד שזה יקרה. בואו נקדם את זה למשהו שיקרה עוד שלוש ארבע שנים. ויש את החצי השני, שבכלל לא רואים אפשרות כזו, ורואים רק אופציות שליליות עם השכנים שלנו. אנחנו מנסות להתחבר אליהם ולדמיין את הסוף הטוב ולראות איזה גשר של אירועים יכול להוביל לשם. יש קואליציה של כאב, והחלומות הם מאוד באופוזיציה, בואו ננסה לוותר על השותפות של הכאב ולחפש חלומות שיכולים להתחבר אחד לשני, כך נעשה פריצת-דרך."
פריבמן מוסיפה כי ביום רביעי תתקיים עצרת גדולה מול בית ראש הממשלה, במסגרתה תציין התנועה שנה לסיום הלחימה, ואת סיום הצום, וקוראת לנשים יבנאיות ליטול חלק. הסעה תועמד לרשות המעוניינות. (מאירה בטל' 054-548-3066).
[URL]http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=55940737[/URL]
http://www.myavne.co.il/נשים-עושות-שלום--צום-איתן
רונן דמארי
קבוצת נשים יבנאיות, החברות בתנועת 'נשים עושות שלום', מבקרות בחודש האחרון לא מעט בירושלים, באוהל 'צום איתן
נשות התנועה החליטו לציין שנה לפרוץ מבצע 'צוק איתן' בדרך מקורית ולהקים מאהל מול בית ראש הממשלה למשך חמישים יום, כמספר ימי המבצע, כאשר בתקופה זו הן צמות במשמרות.
בין הנשים ניתן למנות את יעל שטימברג, ענת שפיר, דגנית נצר, בלה ציון, טלי קפצן, רונית שפירו, רויטל לוין-יוגב, אריאלה זהר הלוי ומירה דמארי.
אחת הנשים הבולטות בתנועה היא היבנאית מאירה פריבמן (רעייתו של חבר המועצה לשעבר, ערן פריבמן) שסיפרה השבוע לפורטל: "התנועה שלנו קיימת מזה כשנה. היא נולדה אחרי 'צוק איתן'. בעקבות הלחימה, הציפיות שלנו היו שיהיה ניסיון לחדש משא-ומתן ולמצוא פתרונות. די מהר, כשראינו שלא קורה כלום, קמה התנועה כדי ללכד נשים שמרגישות דומה ומנסות יחד להיות פעילות ולא לוותר. עשינו כמה פעילויות לאורך השנה. כשמלאה שנה למלחמה, חשבנו שזה לא יכול לעבור בשקט, שצריך לציין את זה בקול רם, אבל לעשות זאת בקול השקט שלנו. לעשות משהו מאוד שקט, שיישמע כקריאה חזקה, זו הכוונה של הצום שלנו."
מה החלטתן לעשות?
"הרעיון היה לשבת מול בית ראש הממשלה, באותו מקום בו היו מאהלים מפורסמים יותר, כמו המאהל לשחרור גלעד שליט. הקמנו את המאהל ב-8 ליולי, תאריך פרוץ 'צוק איתן', למשך חמישים יום, כמספר ימי הלחימה. על-פי האישור של המשטרה והעירייה אסור לנו לשהות שם בלילות ובשבתות. האוהל נפתח משמונה בבוקר עד עשר בלילה. אנחנו פורשות את עצמנו בכל בוקר מחדש, וזו די הרבה לוגיסטיקה. בכל יום יש בין 5 נשים ל-15 נשים, שכל אחת מהן צמה בין 25 שעות ל-50 שעות. הייתי שם ביום ראשון השבוע הגעתי ב-11 בבוקר וצמתי עד לשעה 12 למחרת. גם כשישנתי בבית של חברים - נתנו לי רק מים."
אלו תגובות אתן מקבלות?
"מיבנה השתתפו לפחות עשר נשים. מגיעות עוד עשרות משתתפות, שבאות לתמוך ולעזור בלוגיסטיקה, לתחזק את דוכן המידע שלנו. כל עובר-ושב שרוצה לתמוך בנו, או להביע דעה נגדנו - אנחנו משוחחים אתו עד שהוא הולך. היו אנשים בעדנו ונגדנו, מכל צבעי הקשת של העם הזה. היו לנו גם אורחים מהכנסת, החל מ'התנועה הערבית המאוחדת', 'המחנה הציוני', 'מרץ', 'כולנו', גם שר החינוך, נפתלי בנט היה. מגיעים הרבה מאוד אנשי אקדמיה ואמנות, סופרים, מוזיקאים, כמו צרויה שליו ודייויד ברוזה, שבאו לתמוך ולהזדהות. הרבה מאוד מרצים מהאקדמיה. חשוב לציין שהיו לנו אורחים ואורחות מהשטחים, גם ישראלים וגם פלסטינאיים. אני עצמי פגשתי נשים פלסטיניות מחברון."
רעיית ראש הממשלה נפגשה אתכן. אלו רשמים לקחתן מהמפגש?
"ראינו את ביבי מגיע מספר פעמים ביום, אבל הוא אף פעם לא התייחס אלינו. לפני עשרה ימים שרה הזמינה נציגות שלנו, וחמש מאתנו היו בפנים למעלה משעתיים. הייתה שיחה מאוד זורמת ופתוחה. הבנות שלנו ניסו להקשיב לה ולמצוא מכנה-משותף, שזה בעצם הרעיון של התנועה, להקשיב, להכיל ולחפש את המשותף בעם הישראלי ובצד השני. היא טענה שביבי וכל המשפחה שלהם רוצים שלום, כמו כל אחד אחר, ושנלך ונדבר עם אבו מאזן, כי המפתח אצלו."
וניסיתן לעשות זאת, אגב?
"נציג של אבו מאזן, העוזר שלו לקשרים עם החברה הישראלית, צלצל אלינו, אמר שהוא שמע על היוזמה והתרגש, ושאנחנו מוזמנות למוקטעה. אבל החלטנו לדחות את ההזמנה. אנחנו רוצות לדבר עם נשים פלסטינאיות, שייקחו על עצמן משהו דומה, בצד השני, ולדבר עם המנהיג שלנו."
איך מקבלים אתכן ברחוב היבנאי?
"אני יכולה להגיד לך שאני פוגשת הרבה נשים בסופר, שמתעניינות ורוצות להצטרף, עמדנו בצמתים לפני הבחירות. פגשנו את הציבור, גם כאלו שבירכו אותנו וגם כאלו שאמרו לנו 'מה את עושה פה, לכי תכיני את השבת' וכאלו שצעקו לי 'לא אכפת לך מיהודים, רק ערבים את אוהבת'. השבוע הייתי בשוק ביבנה, וסיפרתי לאחת המוכרות, שהיא חברה שלי, שהייתי בירושלים וצמתי. ניסיתי לעניין אותה ברעיון, היא הייתה מזועזעת ואמרה 'צריך רק להרוג את הערבים'. אנחנו שומעים ביבנה את האנשים שמזועזעים מאתנו, ושחושבים שאנחנו טועות, ויש גם רבים אחרים שחושבים שאנו צודקות, ואף תומכים."
כיצד אתן רואות את המשך הפעילות?
"ברור לנו, כתנועה, שהמהלך הזה הוא לטווח ארוך. לא האמנו שנעשה הפגנות שלושה חודשים ויהיה שלום. המטרה היא כפולה: לאפשר לאנשים שחושבים כמונו, אבל התייאשו כי זה לא מקובל, לחזור לדבר על האפשרות הזו, ולהיות אופטימיים. אנשים שיודעים שזה יהיה הפתרון בסופו של דבר, אבל יחוו עוד חמש שש מלחמות עד שזה יקרה. בואו נקדם את זה למשהו שיקרה עוד שלוש ארבע שנים. ויש את החצי השני, שבכלל לא רואים אפשרות כזו, ורואים רק אופציות שליליות עם השכנים שלנו. אנחנו מנסות להתחבר אליהם ולדמיין את הסוף הטוב ולראות איזה גשר של אירועים יכול להוביל לשם. יש קואליציה של כאב, והחלומות הם מאוד באופוזיציה, בואו ננסה לוותר על השותפות של הכאב ולחפש חלומות שיכולים להתחבר אחד לשני, כך נעשה פריצת-דרך."
פריבמן מוסיפה כי ביום רביעי תתקיים עצרת גדולה מול בית ראש הממשלה, במסגרתה תציין התנועה שנה לסיום הלחימה, ואת סיום הצום, וקוראת לנשים יבנאיות ליטול חלק. הסעה תועמד לרשות המעוניינות. (מאירה בטל' 054-548-3066).
