סבא וסבתא!!

[קרן משם]

סבא וסבתא!!

הדבר שהעציב אותי יותר מכל לאחר שעברנו לפה היה ההתרחקות מהוריי! לא רק בגללי...בגלל שהם לא מכירים כפי שסבא וסבתא צריכים להכיר את נכדיהם! אז נפלאות האינטרנט מאפשרית לשמוע אותם בתוכנה קולית ולראותם גם במצלמה ישירות אל ביתם והכל חי!! אבל לא לנגוע בהם....לא להריח אותם...לא לדעת כל רגע נתון מה איתם....והגרוע מכל הם לא מכירים אותם! עברנו כשילדיי היו בני שנה וחצי (כעת בני שנתיים וחודשיים) ואז ילדיי היו ממש תינוקות! כעת הם ילדים "גדולים" ומבינים, נקשרים למי שבסביבתם ודוחים חברה זרה....הוריי אוטוטו יבואו לביקור ואני מפחדת מתגובתם להוריי! עבר המון זמן מאז שהוריי ראו את ילדיי והם כל כך מחכים, נרגשים, מצפים....אני מקווה שלא יתאכזבו מדחייה של אחד מנכדיהם. אך אתם משלימים את פער המרחק בהיכרות עם משפחותיכם? אך ילדכם מגיבים לסבא/סבתא ובכלל למשפחה? אותי זה מעציב מאוד!

 

[Gefen]

היי קרן...

ראשית רציתי קצת להרגיע אותך - גם אנחנו עזבנו את הארץ כשנדב היה בן שנה וחצי, ואחרי שנה המפגש היה מאה אחוז בסדר.. (זה עזר שחמותי הביאה איתה לשדה התעופה פו דוב ענקי , קצת "שבר את הקרח"), בכל אופן עברו ממש כמה רגעים עד שהזכרון חזר לילד ושוב הוא נזכר בסבא וסבתא שהוא כל כך אהב עד גיל שנה וחצי.. זה מדהים כמה שהילדים קולטים מהר מי באמת אוהב אותם ועד כמה, ועם זה הם הולכים ונקשרים עד הסוף.. הבן השני שלי, אמיר, שכבר נולד בארה"ב, מכיר את סבא וסבתא רק מביקורים, וזה באמת כבר מצב אחר שבו הילד לא הספיק להיקשר כמו שצריך, אלא נולד למצב נתון של ריחוק קבוע מהמשפחה.. וזה אכן עצוב גם לי, לחשוב כמה שאמא שלי וההורים של בעלי מפסידים, ועוד יותר עצובה לי המחשבה כמה שהילדים שלי מפסידים- את הפינוק והאהבה של סבא וסבתא שום דבר לא יכול להחליף, גם לא הסבלנות וחוכמת החיים והנסיון העשיר שיש להם בגילם, גם את זה אנחנו וגם ילדינו מפסידים. אבל כשנפגשים, הכל חוזר מהר מאוד, אל אל דאגה עם הורייך ןתגובת הילדים- גם אם בדקות הראשונות יהיה טיפה ריחוק, תנו לזה קצת זמן ותראו שהכל יסתדר מאליו.. גפן

 

[pooh nj]

הי קרן

אני חדשה כאן בפורום, אני אמא לשתי בנות, בנות 4 ושנה. את ישראל עזבנו כשבכורתי היתה בת 13 חודשים. בביקור הראשון של אמא שלי בארה"ב בתי היתה קצת סגורה ביומיים הראשונים, ובסופו היה מאוד קשה להתנתק מהסבתא. בביקורים הבאים אמא שלי הגיע עם מתנה גדולה ביד ומייד "קנתה" אותה. בתי הצעירה נולדה בארה"ב. עצוב להגיד אבל המילה שלה לטלפון היא "סבתא"... גם היא מאוד קשורה לאמא שלי, אבל נראה לי שזה מאוד מאוד תלוי בסבא/סבתא ולא ממש בילד. אמא שלי אשה מאוד חמה ומאוד אוהבת ילדים. ילדי כל השכונה תמיד אצלה בבית. והיה מאוד טבעי שגם הבנות שלי יקשרו אליה.לצערי הרב לסבתא השניה הן לא קשורות בצורה דומה, אמנם הן מאוד אוהבות אותה גם, אבל ההרגשה היא אחרת. המרחק של 10000 קמ קיים גם כשאנחנו ביחד.

 

[ליאת127]

../images/Emo39.gifקרן

אצלי אחרי יום וחצי הילדים היו קשורים לסבתא. אצלי אפילו אם היא לא היתה מביאה להם מתנות הם נקשרו אליה, הילדים מרגישים מי אוהבת אותם באמת וציקצק נקשרים אצלי אמא שלי מספרת להם סיפורים משחקת איתם משחקים למינהם מביאה להם חוברות עבודה מהארץ ויושבת איתם לעשות את זה. כך שמאד כיף להם והם מתגעגים אליה וכמובן שאת צריכה כל הזמן להזכיר ולספר על סבתא וסבא. לגבי השפה השפה העיקרית שלהם תהיה הונגרית וזה ידרוש ממך הרבה כח ומאמץ להנחיל את השפה. תשתדלי כמו שכתבו לך לספר להם סיפורים,שירים וידאו בעברית

 

[saritlo]

גם לנו היתה בעיה כזאת כשאמא

שלי באה לביקור, עזבנו כששקדי היה בן שנה ואמא שלי באה כשהוא היה בן שנה וחודשיים ושקדי היה קטן מכדי להבין ושוב כשהוא היה בן שנתיים ולקח לו זמן להתרגל לנוכחות שלה וזאת למרות שאנחנו משוחחים המון במחשב ואמא שלי טיפוס מאוד מואד חם , ולי היה עצוב בשביל שניהם ועוד יותר עצוב כשהיא עזבה

 

[ilanitk]

אמא שלי מגיעה ביום שישי ../images/Emo13.gif

אני אדווח לך איך היה

 

[Prima Dona]

איזה כיף לך

 

[ilanitk]

אני כ"כ מחכה לה!!! לא ראיתי אותה

ארבעה חודשים וזה כ"כ קשה!!!

 

[Prima Dona]

משלמים את המחיר הכבד ../images/Emo7.gif

לי באופן אישי זה עצוב מאוד, בעיקר בגלל שהילדים מפסידים סבא וסבתא מקסימים

וכמובן בגלל שזה כואב וקשה לסבא וסבתא שמפסידים את הנכדים שלהם ונפגשים רק פעם או במקרה הטוב פעמיים בשנה... במפגש הקודם של שקד עם הורי (הוא היה בן קצת פחות משנתיים) שקד לא נקשר לאמא שלי ולקח לו די הרבה זמן עד שזה קרה (כבר היינו צריכים לחזור), לעומת זאת במפגש האחרון(הוא היה בן שלוש) היה אחלה, שקד התאהב בהורים שלי מהרגע הראשון שהוא ראה אותם.

 

[AdiBos]

כולנו באותה סירה!

מאחר ועד היום יצא לנו להתראות פעמיים בשנה איך שהוא בתי לא ממש קשורה לאמי והשבוע פעם ראשונה שהסכימה לדבר איתה בטלפון 10 דק אבל למרות שמבינה עברית וקצת מדברת בטלפון היא לא מעונינת לשוחח עם דוברי עברית אולי זה ישתנה שתקבל יותר בטחון בשפה,כשאמי ואחותי באות לבקר היא מאוד נהנית איתם וזוכרת הכל עד הביקור הבא מאחר ופעם אחרונה הם היו כאן באוקטובר ואין סיכוי שיגיעו עד אוקטובר הבא ומאחר שאנחנו כבר לא היינו בארץ שנתיים אנחנו שוקלים לנסוע לפסח רק ממתינים לראות מה קורה עם המלחמה ומחירי הטיסות!

 

[למוניה]

אביב מאוד קשור לאמי

אנחנו מדברים כמעט כל יום בטלפון, והיא מקפידה להשאיר לו הודעות על המזכירה כשהוא מסרב לדבר. אנחנו מתראים 3-4 פעמים בשנה, ויש אהבה ענקית. בפעמים האחרונות, אחרי שהיא נסעה הוא הקיא שני לילות רצופים,(לא יכול היה לעכל את המקרה...) היה ממש עצוב, סרב להפרד ממנה,( סובב את הראש ללא שלום). זו בעיה לילדים הקטנים שלנו, שיש להם סבתא או דודה....ופתאום היא נעלמת. התייעצתי פעם עם פסיכולוג של פורום שאני לא זוכרת את שמו, והוא אמר שחשוב לדבר איתם על הדברים, ילדים חושבים שהם רעים או לא אוהבים אותם ולכן נטשו אותם. המון פעמים שנראה לי שהכל בסדר ואני סתם שואלת את אביב "אתה מתגעגע לסבתא?" עולות לו דמעות לעיניים, אני בכוונה רוצה להוציא את הכאב ממנו ושלא ידחיק אותו, לדבר איתו, להסביר לו שהם גרים רחוק, ואוהבים והיו מאוד רוצים להשאר איתנו אבל..... כשהיא היתה כאן הוא אמר לה בפירוש שהוא לא ידבר איתה בטלפון אם היא תתקשר כי הוא רוצה שהיא תשאר. תראו מחשבה של ילד. נורא עצוב לי לפעמים, אבל הם יגדלו ויבינו שזה לא אישי כל העזיבות האלה, ומקווה שלא תהיה להם בעיה או פחד ליצור קשרים בעתיד.... גלשתי מהנושא המרכזי מקווה שלא יצא פלצני מידי

 

[bcnbcn]

זה נורא עצוב ../images/Emo7.gif

רק לקרוא מה שכתבתם. אני בתור אמא לעתיד לא חשבתי על ההיבט הזה עד עכשיו אבל כנראה שזה מה שמחכה לי... חזקו ואמצו. אצלנו לפחות ההורים מצד אחד גרים מאוד רחוק וממילא הקשר הצפוי הוא לראות אותם פעם בכמה שנים, אבל עם אמא שלי זה בטח יהיה קשה. מזל שישראל לא כ"כ רחוקה מברצלונה

 

[bcnbcn]

שכחתי לומר שלום, אצטרף בקרוב.../images/Emo140.gif

 

[למוניה]

../images/Emo24.gifנשמח

 

[Prima Dona]

את יכולה להצטרף כבר עכשיו ../images/Emo24.gif

 

[פיטפוט]

סבא-סבתא והנכדים...

שלום לכם! הודעתך, "קרן משם", עוסקת בשני נושאים שונים, שלי אישית משום-מה (נו באמת....

) יש מה לומר אודותם. הנושא הראשון: בהודעתך את כותבת: "הדבר שהעציב אותי יותר מכל לאחר שעברנו לפה היה ההתרחקות מהוריי! לא רק בגללי...בגלל שהם לא מכירים כפי שסבא וסבתא צריכים להכיר את נכדיהם"! ואני אתחיל בשאלת אדיוט: וכי יש דרך מוגדרת שעל פיה סבא-סבתא "צריכים להכיר את נכדיהם"?! יחסי "סבא-סבתא" והנכדים הם תוצר של אותם תכנים שממלאים אותם. יש משפחות שבהם ה"סבא-סבתא" מהווים המפנקים המשפחתיים, הם אלו הדואגים לפינוקים (ביחוד הפינוקים המתוקים) ותו לא. יש משפחות שפעם בשבוע הילדים מבלים את אחה"צ בחיק "סבא-סבתא", עושים שיעורי-בית בחברתם, יוצאים איתם לטיול בעיר, קניות וכדומה. כל משפחה והתכנים שהיא בחרה למלא בחיבור הזה "סבא-סבתא" והנכדים. אין דרך מוגדרת אחת שעל פיה סבא-סבתא "צריכים להכיר את נכדיהם". אין דרך מוגדרת אחת שעל פיה הנכדים "צריכים להכיר את סבא-סבתא". כמי שחיים, עם משפחתנו, רחוק ממקום מגוריהם של סבא וסבתא, החובה למלא בתכנים ייחודיים את הקשר של הנכדים עם "סבא-סבתא", חלה על שני הצדדים – הן על ההורים מחד והן על הסבא והסבתא מאידך. (הדבר נכון גם לגבי משפחות שחיות באותה מדינה רק בערים מרוחקות) אצלנו במשפחה (יש סבא-סבתא מקומיים ויש סבא-סבתא שחיים בישראל) - מידי שבוע הנכדים כותבים (בעברית) מכתבים ל"סבא-סבתא-ישראל", למכתבים הם מצרפים: תמונות שלהם (הם מרבים מאוד להצטלם), צילומי תוצאות מבחנים שעברו, פתקיות הוקרה (מהורים ומורים) וכדומה. ומנגד – "סבא-סבתא-ישראל" מנצלים כל הזדמנות לשלוח חבילות שי מיוחדות לנכדים, חבילות שממוענות על שמם, והם היחידים שפותחים אותם, ובהם, מעבר לממתקים, ספרים וקלטות גם מכתב (בכתב-יד) מ"סבא-סבתא". (זאת מעבר לשיחות הטלפון השבועיות שהם מנהלים בניהם) נכון, הקשר הזה לא מהווה תחליף (גם לא מועט) של חיבוק אוהב ועוטף, אבל הוא שומר, בצורה מסודרת וממוקדת, על מעורבות בינהם. הנושא השני: בהודעתך את כותבת: כעת הם ילדים "גדולים" ומבינים, נקשרים למי שבסביבתם ודוחים חברה זרה... הוריי אוטוטו יבואו לביקור ואני מפחדת מתגובתם להוריי! את תגובתי לזה אחלק לשתיים, האחת למקרה הספציפי שלך, והאחרת למקרה שבהם ילדים גדולים יותר. מאחר וילדייך הינם רק בני שנתיים וחצי, מניסיון אישי, לאחר חצי-יום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת, ה"אורחים" כבר אינם אורחים וכך גם היחס של הילדים אליהם. אחרי יום אחד של יחד, אל תהססי להשאיר את הילדים לבד עם הורייך – עד מהרה תגלי שהם מסתדרים נהדר בלעדייך. במקרה שמדובר בילדים גדולים יותר, כבר שבוע לפני בואם של האורחים, נכון להכין את הילדים לאירוח הזה. לעבור איתם על תמונות משפחתיות כדי שיזהו את האורחים; לבקש מהם להכין שלטי "ברוך הבא" לאורחים שיגיעו; לתכנן איתם את מהלך האירוח (לאן ניקח אותם לטייל ולבקר וכדומה). השיתוף בהכנה האירוח מעוררת אצלם את הציפיה לאורחים, וברוב המקרים מקהה את הזרות והניכור שבינהם לבין האורחים. אני מאחל לך, להורייך ולילדים שהות נעימה ומהנה יחד. פיט-פוט

 

[מיכל של א ל ו ן]

נושא כאוב

הדבר שהכי קשה לי איתו פה, הוא הניתוק של אלון והוריי ואמא של גיל, ובכלל מהמשפחה כולה. אלון (רק כדי לתת רקע) אומץ בגיל שנה וחמישה חודשים ברומניה, ובגיל שנתיים נסענו לכאן. ז"א שהיו לו שבעה חודשים משפחה גדולה, חמה ואוהבת וטראח לקחנו לו אותה. זה עושה המון יסורי מצפון. אבל זה מה יש, ועם זה צריך להסתדר, ואני מקווה שמה שאנחנו עושים, אנחנו עושים טוב.