סבתא שלי... (אולי טריגר)
סבתא שלי עוד יומיים נגמרת השבעה אבא יחזור לבית אנחנו נמשיך לחיות אבל את כבר לא תהיי איתנו.זה התחיל ביום שבת לפני שבועיים היה לך סוכר ממש ממש גבוה אבא בא אלייך וביום ראשון לקחו אותך לבית חולים...ביום ראשון כשאבא בא הביתה בשעה מאולחרת הוא אמר שלקחו אותך לבית חולים ושהמצב שלך לא טוב הרופאים אמרו שיש לך כמה ימים לחיות לא הבנתי על מה הם מדברים אבל ביום שני כשהגעתי בבוקר לבית החולים ראיתי בעיניים שלי על מה הם מדברים את שכבת במיטה לא מדברת לא פותחת את העיניים הפה שלך פתוח כאילו רוצה להגיד משהו את רזה מאוד עד כדי כך שרואים רק עצמות ורק היד שלך עולה ויורדת מידי פעם ולפעמים זה היה נראה שאת שומעת אותנו... ראינו שאת חלשה חיברו אותך לצינורות של חמצן של אוכל של נוזלים ואנטיביוטיקה בקושי נשמת...היה לך נמק ברגל שגרם לזיהום בכליות ובדרכי השתן ולקריסת מערכות ובגלל שהיית כל היום במיטה ולא זזת נהיה לך פיצעי לחץ...ניסינו להצחיק אותך לשיר לך לקרוא לך אבל את לא הגבת...הייתי אצלך ביום שני וביום שלישי מהבוקר עד הלילה ביום רביעי היה לי סידורים אז לא יכולתי להגיע וביום חמישי רציתי לבוא אבל קרו דברים ולא יכולתי להגיע אמרתי שאני יבוא ביום שישי ושבת חשבתי שכולם יגיעו אבל כשקמתי ביום שישי שמעתי את אמא שלי מדברת בטלפון על מישהי שנפטרה ידעתי שהיא מדברת עלייך אבל רציתי לשמוע את זה כדי לאמת אז שאלתי ואמא אמרה לי שנפטרת שבארבע לפנות בוקר התקשרו לאבא ואמרו לו להגיע דחוף לבית חולים כשהוא הגיע עם אמא את כבר לא היית בחיים כולם ידעו כולם הגיעו לבית החולים כולם ראו אותך בפעם האחרונה ורק אני לא ידעתי לא העירו אותי לא סיפרו לי... באחד עשרה וחצי הייתה לך לוויה כולם הגיעו בהתחלה בכיתי קצת וכשהגיע הרגע של הקבורה הכל התפוצץ לי לא רציתי לזוז מהקבר שלך בכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי לא הפסקתי לשנייה ראיתי את אחיות שלך בוכות מרביצות לעצמן וזורקות כל מיני משפטים על מה שהיית עושה אבל משפט אחד תפס אותי אחותך שאני קוראת לה דודה אמרה ''איפה הקציצות והחצילים של שבת'' המשפט הזה תפס אותי כי אני זוכרת איך הייתי מחכה ליום שישי לבוא אלייך עם פיתות עראקיות ושתעשי לי "לאפה" עם הקציצות שאת הכנת הקציצות הכי טעימות שיש...ואז מגיע הרגע שיוצאים בית העלמין לבית שלך מתחילים לשבת שבעה...את לא תאמיני סבתא כולם יושבים גם אחיות שלך ואח שלך שלא מוכנים לזוז מהבית שלך...דודה כל הזמן מספרת שהיית הולכת איתה לתקווה ולכרמל לעשות קניות שהיא הייתה באה אלייך לשבת איתך...כולם בוכים עלייך סבתא עברו כבר חמישה ימים מאותו יום ארבעה ימים מהשבעה באים אנשים צוחקים מנסים להקל על הכאב אבל כשהשבעה תיגמר וכולם יחזרו לביתיהם זה ייקלט אבא כבר לא יבוא אלייך כל יום לסדר לך את הכדורים כבר לא יהיה מי שיכין לי קציצות...בזמן האחרון תמיד אמרת ''חן הכי אוהבת אותי'' ''איפה חן'' ''בדאלה חן'' סבתא אני הייתי איתך כשהיית בבית חולים ועכשיו את איתי כל הזמן איתי...בתוך כל זה יצא לי להכיר קצת את הסיפור של אחותך הסיפור הקשה של אחותך מה שעושה את זה הרבה יותר קשה כשאני מגיעה אלייך לבית ורואה אותה יושבת על הספה לא שומעת עם ריח של פיפי כי בורח לה לפעמים והיא לא רוצה להתקלח רואה שהילדים שלה אפילו לא באים לראות מה איתה שעד שמישהו בא היא מתלהבת ואומרת לכולם זה הילדים שלי והם בכלל לא מסתכלים עליה לשמוע על הילדים שלה ששתיים מהם נפטרו אחד מאושפז שתיים שגונבים ממנה כסף וזהב ועוד אחד שאיכשהו דואג לה רואה שהיא מתביישת לקום כי הריח חזק אבל סבתא תיראי היא מכבדת אותך היא לא מוכנה ללכת לישון בבית ולחזור בבוקר היא רוצה לשבת בבית שלך לישון בבית שלך...סבתא שלי אני אוהבת אותך אני לא אשכח אותך בחיים זה קשה אבל לפחות עכשיו את לא סובלת את נחה מסתכלת עלינו מלמעלה ביום חמישי אנחנו באים לבקר אותך אני מקוה שתשמחי...תשמרי עלינו מלמעלה סבתא שלי....
סבתא שלי עוד יומיים נגמרת השבעה אבא יחזור לבית אנחנו נמשיך לחיות אבל את כבר לא תהיי איתנו.זה התחיל ביום שבת לפני שבועיים היה לך סוכר ממש ממש גבוה אבא בא אלייך וביום ראשון לקחו אותך לבית חולים...ביום ראשון כשאבא בא הביתה בשעה מאולחרת הוא אמר שלקחו אותך לבית חולים ושהמצב שלך לא טוב הרופאים אמרו שיש לך כמה ימים לחיות לא הבנתי על מה הם מדברים אבל ביום שני כשהגעתי בבוקר לבית החולים ראיתי בעיניים שלי על מה הם מדברים את שכבת במיטה לא מדברת לא פותחת את העיניים הפה שלך פתוח כאילו רוצה להגיד משהו את רזה מאוד עד כדי כך שרואים רק עצמות ורק היד שלך עולה ויורדת מידי פעם ולפעמים זה היה נראה שאת שומעת אותנו... ראינו שאת חלשה חיברו אותך לצינורות של חמצן של אוכל של נוזלים ואנטיביוטיקה בקושי נשמת...היה לך נמק ברגל שגרם לזיהום בכליות ובדרכי השתן ולקריסת מערכות ובגלל שהיית כל היום במיטה ולא זזת נהיה לך פיצעי לחץ...ניסינו להצחיק אותך לשיר לך לקרוא לך אבל את לא הגבת...הייתי אצלך ביום שני וביום שלישי מהבוקר עד הלילה ביום רביעי היה לי סידורים אז לא יכולתי להגיע וביום חמישי רציתי לבוא אבל קרו דברים ולא יכולתי להגיע אמרתי שאני יבוא ביום שישי ושבת חשבתי שכולם יגיעו אבל כשקמתי ביום שישי שמעתי את אמא שלי מדברת בטלפון על מישהי שנפטרה ידעתי שהיא מדברת עלייך אבל רציתי לשמוע את זה כדי לאמת אז שאלתי ואמא אמרה לי שנפטרת שבארבע לפנות בוקר התקשרו לאבא ואמרו לו להגיע דחוף לבית חולים כשהוא הגיע עם אמא את כבר לא היית בחיים כולם ידעו כולם הגיעו לבית החולים כולם ראו אותך בפעם האחרונה ורק אני לא ידעתי לא העירו אותי לא סיפרו לי... באחד עשרה וחצי הייתה לך לוויה כולם הגיעו בהתחלה בכיתי קצת וכשהגיע הרגע של הקבורה הכל התפוצץ לי לא רציתי לזוז מהקבר שלך בכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי לא הפסקתי לשנייה ראיתי את אחיות שלך בוכות מרביצות לעצמן וזורקות כל מיני משפטים על מה שהיית עושה אבל משפט אחד תפס אותי אחותך שאני קוראת לה דודה אמרה ''איפה הקציצות והחצילים של שבת'' המשפט הזה תפס אותי כי אני זוכרת איך הייתי מחכה ליום שישי לבוא אלייך עם פיתות עראקיות ושתעשי לי "לאפה" עם הקציצות שאת הכנת הקציצות הכי טעימות שיש...ואז מגיע הרגע שיוצאים בית העלמין לבית שלך מתחילים לשבת שבעה...את לא תאמיני סבתא כולם יושבים גם אחיות שלך ואח שלך שלא מוכנים לזוז מהבית שלך...דודה כל הזמן מספרת שהיית הולכת איתה לתקווה ולכרמל לעשות קניות שהיא הייתה באה אלייך לשבת איתך...כולם בוכים עלייך סבתא עברו כבר חמישה ימים מאותו יום ארבעה ימים מהשבעה באים אנשים צוחקים מנסים להקל על הכאב אבל כשהשבעה תיגמר וכולם יחזרו לביתיהם זה ייקלט אבא כבר לא יבוא אלייך כל יום לסדר לך את הכדורים כבר לא יהיה מי שיכין לי קציצות...בזמן האחרון תמיד אמרת ''חן הכי אוהבת אותי'' ''איפה חן'' ''בדאלה חן'' סבתא אני הייתי איתך כשהיית בבית חולים ועכשיו את איתי כל הזמן איתי...בתוך כל זה יצא לי להכיר קצת את הסיפור של אחותך הסיפור הקשה של אחותך מה שעושה את זה הרבה יותר קשה כשאני מגיעה אלייך לבית ורואה אותה יושבת על הספה לא שומעת עם ריח של פיפי כי בורח לה לפעמים והיא לא רוצה להתקלח רואה שהילדים שלה אפילו לא באים לראות מה איתה שעד שמישהו בא היא מתלהבת ואומרת לכולם זה הילדים שלי והם בכלל לא מסתכלים עליה לשמוע על הילדים שלה ששתיים מהם נפטרו אחד מאושפז שתיים שגונבים ממנה כסף וזהב ועוד אחד שאיכשהו דואג לה רואה שהיא מתביישת לקום כי הריח חזק אבל סבתא תיראי היא מכבדת אותך היא לא מוכנה ללכת לישון בבית ולחזור בבוקר היא רוצה לשבת בבית שלך לישון בבית שלך...סבתא שלי אני אוהבת אותך אני לא אשכח אותך בחיים זה קשה אבל לפחות עכשיו את לא סובלת את נחה מסתכלת עלינו מלמעלה ביום חמישי אנחנו באים לבקר אותך אני מקוה שתשמחי...תשמרי עלינו מלמעלה סבתא שלי....
