סטנדרטים כפולים - אז והיום

shilonir

New member
סטנדרטים כפולים - אז והיום

הסטנדרטים האלה בלתי אפשריים. כמעט. אח, אם רק הייתי בגילי אבל לפני עשרים שנה, אז הכל היה נראה אחרת. הייתי מתחתן כבר עוד שנתיים, עושה ילד אחרי חודשיים, גר אצל ההורים שלי יחד עם האישה והילד. גג חודש. לפחות עד שנמצא דירה. ואחר כך היינו גרים קצת אצל ההורים שלה. מקסימום חודשיים. עד שיפנו אותה ונשפץ קצת. מהכסף המועט שעשינו מהחתונה, הייתי קונה איזה רכב משפחתי יד שלישית ומתקן לו את המזגן. בכל זאת, אשתך כבר, אתה לא יכול לתת לה לסבול חום כזה. הייתי מוצא עבודה במשרה מלאה, יוצא בבוקר וחוזר רק בערב. כל חודש היינו מחזירים משכנתא שאת הסוף שלה יראו הילדים בתור הודעת SMS מהבנק ישירות לטלפון הנייד, בעוד עשרים וחמש שנים. בטח הייתי מרים לה טלפון מהעבודה כל כמה שעות לשאול מה קורה עם הקטן ואם הוא כבר אמר אבא או אמא (התערבנו על זה. אני אמרתי שהוא יגיד קודם אמא. גם היא). הייתי מרים את האפרכסת ומסובב במיומנות את החוגה. אם הייתי יכול, הייתי יוצא הביתה מוקדם יותר ומפספס את הנקודה הזאת בשעתיים האחרונות שהיא מצפה לטלפון ממני. היא הייתה משתגעת בטח. לא, היא לא יכולה לתפוס אותי באמצע הנהיגה. זה לפני עשרים שנה. אין לה איך. היא בטח תתקשר לאמא שלי וגם היא תלחץ ואז הם יתפסו את אבא שלי בעבודה ויבקשו ממנו שיסע לראות אם הכל בסדר. הוא בטח היה אומר להן "טוב טוב, אני בדרך" והיה שוכח את עצמו. אבל זה בסדר, אחרי שעה של נסיעה מרעישה בטרנטה (אני חייב להיכנס איתה למוסך בהזדמנות) הייתי מגיע הביתה עם זר פרחים שקניתי בדרך אצל ההוא הקבוע ברמזור. מצחיק לחשוב שעד לפני החתונה לא הבנתי למה יש מוכר פרחים ברמזור באמצע אוקטובר. החגים נגמרו מזמן ואת החג הבא אפילו לא רואים בלוח השנה שתלוי ליד המקרר במטבח. זה שמראה חודש אחורה וחודש קדימה. היא בטח תתמוגג לראות אותי בבית בשעה כזו מוקדמת. והפרחים, אה, הם ימיסו אותה. אחרי שהילד יירדם, נשב לאכול ארוחת ערב ביחד. זה כל כך רומנטי שאפשר לוותר על הנרות. אחר כך נתחבק בסלון מול הטלוויזיה ונראה איזו תוכנית שאלות משמימה בערוץ הראשון. מקבילית המוחות נדמה לי, ככה קוראים לזה. אוי היא כל כך יפה שזה כואב. כל כך תמימה ואמיתית. נקייה ממותגים, דרישות מופרזות, רדיפה אחרי חומריות. וגם אשתי, ממש כמו התקופה ההיא. טהורה. אבל הסטנדרטים האלה בלתי אפשריים. כמעט. כבר מעל גיל עשרים, אני לא יכול, מה לא יכול? אסור לי בתכלית האיסור לגור עם ההורים. צריך כבר להשכיר דירה. מה, אני אביא את החברה לבית של אמא... אני כבר לא ילד. ואיך אאסוף אותה לפגישה הראשונה, באוטו של אבא? איזו נפילה. ואם אבא בדיוק יצטרך את האוטו. נראה לי שאני אקנה איזה פז'ו 206. היא מעדיפה כחול מטאלי. נו מה, אני אבוא לאסוף אותה באיזה גרוטאה מעאפנה עם קילופים בצבע. קצת התחשבות. עכשיו, זו פגישה עשירית או משהו כזה. כבר שכבנו (בשניה אבל מי סופר). נו מה עכשיו, אני אקח אותה לאיזה בית קפה מוזנח. נראה לי נלך על איזו מסעדה אלגנטית. בשר איכותי. מלצרים בטוקסידו. בשבת נעשה טיול קטן ברגל, במרכז העיר. לא בקניון חס ושלום. זאת לא רומנטיקה. צריך לשים לב אם היא זורקת איזו מילה על איזה תיק או שמלה או טבעת בחלון הראווה. בשבוע שאחרי אני מפתיע אותה עם אחד מהם לפחות. עדיף עם השמלה והתיק ביחד. הם תואמים. בקטנה, בלי לחץ, נסגור את העניין של השכר דירה עם אבא ואמא. או שנבכה קצת לסבתא. נו מה, הם לא יתנו לי לגור ברחוב. אפשר גם לחלק הכל ל-24 תשלומים. זה כולה שנתיים. וגם עוד מעט משכורת. אבל היא לא תכסה כלום. יש לי גם שכר לימוד החודש. וחשמל לחודשיים. ותשלום אחרון על האוטו. שיט, זה לא יספיק. טוב, אחרי הלימודים אני אשיג עבודה טובה, משהו שמכניס הרבה כסף או לפחות עם הרבה כבוד. אבל מה כבר אפשר לעשות עם מדע המדינה. מילא כלכלה או מנהל עסקים או מקסימום משפטים. מה אני רוצה להיות פוליטיקאי? טוב, אני מקווה שעושים שם כסף לפחות. וכדאי שהקידום שם יהיה מהיר כי אנחנו כבר לא ילדים שנינו. אחרי טיול של חצי שנה, תואר ראשון, פז'ו 206, שכירות שלוש שנים, פאבים, מסעדות (וארנונה, ומים, וחשמל, פאסט-פוד-דליברי, דלק, אלכוהול, קונדומים או גלולות - מה שהיא מעדיפה) טוקסידו אחד, שמלת ערב ותיק תואם, חסכונות שנאכלו, משרת סטודנט לא מספקת, דייטים על ימין ועל שמאל... וואו. חתיכת חיים עוד יש לי איתה. במה ההורים עובדים...? הכותב הוא סטודנט בדימוס, בעל תואר ראשון במדע המדינה (surprisingly) ועוסק בפרסום
 
למעלה