סיימתי ללמוד ו...

[ע י נ ת 8]

הקטע הוא...

שאני מנסה ולא הכינו אותי למה שקורה... כן הכינו אבל לא באמת ואין גם זמן בתאוריה הכל נראה יפה גם במעשי בכיתה אבל בחוץ... הכל שונה לא מתקרב למה שחשבתי מגיעים אנשים עם בעיות גדולות ואני מה?? משחררת מתח? כאילו דההההה לא יודעת נו אז אני לא מטפלת נקראת מדריכה ו... אין לי אחריות?? רק בגלל השם מרגישה לא טוב עם כל העיניין

 

[freearth10]

וואו! את משחררת מתח!

היי עינת, מה קורה כשאנחנו מתוחים? לא מקשיבים, לא קולטים, לא מעכלים. ולחייך? מי כבר זוכר מה זה? ובכל אלה את יודעת לטפל? יש לך מתנה ענקית ביד, שרק מחכה שתשתמשי בה. לא, את לא מטפלת, לדעתי את מאפשרת ואת יכולה לתת את כל מה שיש בך וכמו שהבנתי זה דווקא די הרבה, מה הצד השני עושה עם זה - זה כבר לא שלך! כן, היה הרבה יותר נחמד אם היית יכולה לאמר: בזכותי הוא מצא בת זוג, או בזכותי יש לה עבודה קבועה, או בזכותי נעלם לו הצורך בהרטבה לילית... אבל מה לעשות? זה לא בזכותנו. אנחנו רק יודעים להגיע אל המקום, לבחור את הפעילות המתאימה. העבודה היא לא שלנו. בתחילת דרכי עבדתי עם אישה חולת לב שכל שבועיים התאשפזה בבית חולים. לאחר חודש, או חודש וחצי היא נפטרה. לקחתי את זה מה זה קשה. הייתי בטוחה שאני המרפאה של כל העולם. והנה טיפלתי בה והיא נפטרה. הרגשתי שנכשלתי, שלא הייתי מספיק טובה. היום אני יודעת שהייתי האור שנכנס לחייה. הם היו כבר כל כך כבויים שהאור הזה כבר לא הספיק, היום אני שמחה שהייתי שם איתה. והנה מתאפשר לי היום לעלות בספירלה הזאת.היום אני מלווה אישה שאני יודעת שאני כבר לא יכולה לעזור לה. היא מחכה לי כל השבוע. העיניים שלה קורנות כשהיא רואה אותי ולמרות שהמצב שלה הולך ומתדרדר משבוע לשבוע, אני יודעת איזו מתנה גדולה אני בעבורה ומודה על הזכות הגדולה ללוות אותה ברגעים הכי קשים שלה. אנחנו יכולים לעשות רק מה שאנחנו יכולים לעשות. השאר הוא לא בידנו. הוא באחריותו המלאה של המטופל. מאיה

 

[דגנית]

מרגשת ../images/Emo9.gif

 

[ע י נ ת 8]

אני לא בטוחה...

הפערים גדולים בין מה שמדברים עליו בשעור לבין מה שקורה בחוץ מרגישה לא טוב עם זה... לא מצליחה להביא את עצמי לשם אולי בגללי?? אז למה מכיתה שלמה רק אני ועד אחת מנסות??(( מה לא בסדר?

 

[אסתר884]

היי

בכל מקצועות הטיפול ... ולדעתי כנראה בכל המקצועות בכלל.. יש שוני בין החממה של הלימודים לבין הפרקטיקה בשטח. אחרי "ההלם" הראשוני הדברים מתבהרים ואת מתוקף ההגדרה של עצמך מביאה את האני שלך לתוך הטיפול. בפורום המקביל (רפואה משלימה) לפני שבועיים לערך היה דיון בעניין בין מטפלים שכבר עובדים לבין סטודנט... ושם בדיוק נכנס העניין של הלימודים. הלימודים זה התשתית הידע בסיסי ראשוני... אחכ את נכנסת מעמיקה.. בהתחלה את סוג של "חופרת" עד שתגיעי להגדרה של עצמך ואז הטיפול ינבע מתוך.

אסתר

 

[freearth10]

אני אגיד לך מה לא בסידר

לא בסידר שנותנים לך המון כלים, המון תאוריה, אבל לא עוזרים להתפתחות האישית שלך. וכשאת מטפלת באחר את בהתחלה מטפלת בכלי שהוא ממש לא נקי. לדעתי החלק הכי חשוב בכל התהליך הזה הוא ההתפחות האישית. שילוב של אדם שיעבוד עם המדריכים שבדרך, שיראה להם איך זה עובד עליהם, שיעזור להם להביא לטיפול אדם יותר שלם, זה יחסוך להם המון מכשולים, שלא לכולם יש את הכוח לעבור. מאיה

 

[ע ד י בכר]

../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif

וזה יהיה הגשר שבעזרתו חלק כן יוכל לעבור את השלב הלא פשוט הזה מתלמיד למדריך. יש כ"כ הרבה כלים וכ"כ הרבה תאוריות שלעיתים מרגישים נאבדים בכל ים המידע הזה ובייחוד אם הוא לא מגיע מהר לשלב המעשי.

 

[אסתר884]

בהחלט

ומה שאת מציינת מציב לא מעט מטפלים בעמדה שבה הם מטפלים בדברים שאצלם לא סגורים. נושא ההשתקפויות לא נעצר בכניסה לחדר הטיפולים... וכשמטפל התגבר ועלה בסולם אז משם הוא יכול לעזור מהעומק של נשמתו לאו דווקא מעומק השכלתו. לילה טוב. אסתר

 

[פ י ל פ ל י ת]

../images/Emo132.gifיש לי כמה עיצות מנסיון טרי

סיימתי ללמוד לפני כחצי שנה, היום אני מטפלת ברוך ה'. תוך כדי הלימודים, התעקשתי כל הזמן להתאמן בבית. בתחילה על שכנים , אחיות, חברות. אח"כ הגיסה של השכנה, החברה של האחות וכו' כך התחילו להגיע אלי גם זרים. (זה אכן שלב מלחיץ, אבל אמרתי לעצמי שאני מסוגלת, אני יכולה וכו') אח"כ הייתי מוצפת בבקשות של אנשים שאני אתאמן עליהם, וכבר לא הייתי מסוגלת מבחינת לו"ז. אז התחלתי לקחת תשלום סמלי (20 שקל לפגישה) רציתי שזה יסנן את אלו שבאו סתם כי זה בחינם. אבל זה לא סינן כלום (חוץ ממטופלת אחת) ההצפה המשיכה. באותו שלב, התפטרתי מעבודתי שהיתה אהובה עד אותו זמן. הבנתי שמה שאני אוהבת לעשות יותר, זה להיות מטפלת אייפק. ואז, העליתי מעט את המחיר ל50 שקל. הייתי עוד תוך כדי תקופת הלימודים, (לקראת הסוף) ואם נתקלתי בשאלה,או בבהלה, שלחתי מייל למורה (עדי שאנן) וקיבלתי את התשובה ואת התמיכה. דברים מאוד מעניינים שעלו, שיתפתי את כל הכתה בזמן השיעור והאחרות למדו על הדרך גם מהנסיון שלי. מיותר לציין, שמאז העליתי את המחיר, אני עדיין בתחילת דרכי ולכן גובה רק 80 שקל לפגישה. את החיזוק אני מקבלת מהתוצאות המדהימות שהאנשים רואים מהטיפולים. הם אלה שמחזקים אותי ומשכנעים אותי שוב שוב שאני יכולה לעזור. כי יש לי רצון טוב וכלי מדהים. עיצה שניה שגם אותה יישמתי בנחישות- הלכתי בעצמי לטיפול אייפק. כן כן, שילמתי כסף והלכתי לטיפול כדי לנקות את כל החסימות, לשחרר את כל המתחים ורק כשאני עצמי נקיה אני יכולה לעזור לאחרים לנקות את עצמם. ייגעת ולא מצאת, תתאמן. בהצלחה!

 

[ע ד י בכר]

../images/Emo45.gif מדהים

כיף לקרוא וללמוד איך נכון להתחיל. האימון הזה כ"כ חשוב. אחת האמירות של עדנה שפירא שהיתה אחת מהמורות שלמדתי אצלם - אם תוך 24 שעות לא מתאמנים על זה ומטמיעים את זה (לגבי התרגילים שלומדים), בד"כ כבר לא משתמשים בזה. אמירה שע"פ דעתי עומדת חזק במבחן המציאות. פלפלית את נותנת תקווה להרבה תלמידים שלא מצליחים לעבור לשלב של הביצוע. עדי

 

[פ י ל פ ל י ת]

מרתיחה אותי האימרה- רק אחת או שתיים

יצאו מדריכות. מה זו האמונה המגבילה הזאת?! למה שמלכתחילה תחשבי שהסיכויים שלך אפסיים?! למה להאמין לכאלה אימרות סטטיסטיות לא מחייבות?! בקבוצה שלי, הרוב(!) מטפלות. יש אולי 2-3 נשים שלא עושות כלום עם מה שלמדו. השאר נחלקות לשתי קבוצות: אלו שמטפלות רק במשפחתן וסביבתן ובחינם. ואלו שמטפלות גם באחרים, וגובות תשלום עבור הטיפול. אבל הרוב המוחץ, באופן וודאי, יודעות היום לעשות טיפול אייפק. ------------- אפשר לשאול אם למדת אצל א.ש. ?