סיכסוך...בשבת.

סיכסוך...בשבת.

יום שבת האחרונה.אישתי קמה הפוכה .רצתה לדבר איתי דברים אישיים. הבת שלנו בת 14 .כמובן לא ידעה ורצתה להיות לידנו. אישתי ביקשה ממנה לעזוב את החדר.ושהילדה סירבה.היא משכה אותה בכוח.והדפה אותה מחוץ לחדר. כמובן שהילדה פרצה בבכי. ראיתי את הדבר לקחתי את ביתי לחכי.ואמרתי לה שתתלבש כי אנחנו הולכים מהבית .ושלא ניקח את אימה שלה (אישתי) בתגובה אישתי העיפה לה סטירה על היד וצעקה לה "את רואה הכל בגללך" היתי בשוק. למעט שכל הביניין רעד מהצעקות של אישיתי אספתי את הבנות שלי (גם הגדולה הצטרפה ) ועזבנו את הבית להרגע נסענו לנמל ת"א. חזרנו אח"הצ ואישתי ביקשה מהילדה סליחה. אני עדיין לא מדבר עם אישתי ואני בדילמה אם לפנות לרשויות הרווחה. הריי היא אמא אלימה(גם כלפי בעבר היתה אלימות קיצונית-וסלחתי כמובן) הריי האלימות לא תעלם ככה פתאום.היא תמיד תהיה אלימה. ומה יקרה אם יום אחד היא תפגע בה שאני לא אהיה בבית ותגרום לה למום או משהו בדומה? אני יודע שהיא לא מיתכוונת והכל נובע מהיחסים העכורים בייני וביינה. אני קבלתי על עצמי אלימות אבל על הבת שלי.קשה לי לקבל. מה לעשות? יש למשהו עצה?
 
לא רק בשבת

כשאתה "מקבל על עצמך את האלימות" של אישתך אתה מקבל את האלימות של אישתך בהקשר המשפחתי כי לאלימות, קשה לשים גבולות. כאשר אתה מקבל ומשלים עם "היחסים העכורים" בינך לבין אשתך אתה משלים עם יחסים עכורים במשפחה כי עכירות מחלחלת וגם היא חסרת גבולות. האם חשבתם לפנות/פניתם, אתה ואישתך, לייעוץ זוגי? אם לא, חשוב מאד שתעשו זאת. אם אישתך לא מעוניינת בכך, אך אתה רוצה לקחת אחריות על עצמך ועל הבנות, תפנה אתה לייעוץ.נראה שמשהו מהותי צריך להשתנות בדפוסי התקשורת בתוך המשפחה שלך. קבלה והשלמה עם מצב בו כל בני הבית נפגעים באופן זה או אחר היא פגיעה נוספת בכולם.
 
למעלה