סיפור אישי ושאלה

סקיטוש

New member
סיפור אישי ושאלה

בוקר טוב לכולם, רציתי לחלוק אתכם את הסיפור האישי שלי בנושא CP. לאבי יש שיתוק מוחין והוא משותק בחצי השמאלי של גופו, ומבחינה קוגנטיבית, שכלית הוא תקין לחלוטין. הסיבות ללקות לא ברורות כי בזמן שנולד עדיין לא חקרו את הנושא לעומק. כנראה כתוצאה מכך, אחיי ואני שנולדנו בריאים לחלוטין רואים את העניין כדבר טבעי ביותר. כרגע אני סטודנטית לחינוך מיוחד ומתמחה בבית ספר לשיתוק מוחין שכולל בתוכו הרבה תלמידים שבנוסף לשיתוק פגועים שכלית מפגור קל עד פיגור עמוק. אני גם עובדת באופן פרטי עם ארבעה ילדים בגילאים 7-15 הלוקים בשיתוק. השאלה שלי - שעדיין לא קיבלתי עליה תשובה כתוצאה "מהתחמקות" של הצוות המקצועי בבית הספר, היא מה קורה עם כל הילדים היפים והמקסימים שלומדים שם כרגע, כשמגיעים לגיל 21 ועוזבים את בית הספר?? למישהו יש תשובה? זה מטריד אותי מאדדדדדדדד!! תודה
 
לסקיטוש שלום!

קודם כל, תודה על שבחרת לחלוק איתנו את סיפורך האישי והכואב. כל הכבוד על העובדה שאת ומשפחתך בוחרים לקבל את מוגלותו של אביך בצורה טבעית ונורמלית לחלוטין. ועכשיו לשאלתך השנייה, אבל לפני זה הקדמה קצרה:יש לי ידע מסויים בתחום החינוך המיוחד עקב היותי תלמידה "לשעבר", המרכאות מראות על שיכותי למשפחה נפלאה זו. אני עובדת במרכז שיקום לאנשים עם מוגבלויות, ומנסים למצוא לי עבודה בחצי משרה עקב נסיבות משפחתיות. יש מתגברים שמסוגלים לעבוד, ואז הם עובדים אם זה בהוסטלים, ואם זה בקהילה, כל אחד עפ"י יכולותיו האישיות. כידוע, חוק החינוך המיוחד הנפלא מסתיים בגיל 21, ואז כל משפחה צריכה לדאוג לילד/ה שלה. ועכשיו שאלה קטנה:למה הצוות המקצועי בביה"ס שבו את עובדת "התחמק" מתשובה? מקווה שעניתי על כל שאלותייך, ליאת.
 
המצב לא טוב

היי סקיטוש. קלעת בול לנקודה הכי כואבת והכי מאיימת. כאשר פגוע נמצא במיסגרת חוץ ביתית פנימיתית (להלן מוסד)והוא מתחת לגיל 21ישנם שני אפשרויות. או שהפגוע מוסע מהמוסד לבית ספר שנמצא מחוץ למוסד, או שהבית ספר הוא חלק מהמוסד. אם הבית ספר הוא לא חלק מהמוסד אזי זה נפסק והפגוע נשאר ביום לטיפול במוסד עצמו. אם הבית ספר הוא חלק מהמוסד הירידה בשירותים שהוא מקבל יכולה להיות פחות דרמטית. אם הפגוע גר בביתו וביום הוא הולך לבית ספר, בהגיע אותו פגוע לגיל 21 אין לו מיסגרת יומית תחליפית. ישנם אולי שני מיסגרות יומיות בכל הארץ אשר מטפלות בפגועים מהסוג הנ"ל אשר מקבלות גם אנשים פגועים מעל גיל 21. מע"ש בדרך כלל לא מתאים. יתרה מזאת, ההורים של אותם פגועים מזדקנים, המשפחות מותשות, ובמקום שיעזרו להם גורעים בתנאים הם נאלצים להחזיק את הפגוע בבית 24 שעות ביממה ללא כל אותם דברים שהפגוע היה מקבל בחינוך במיוחד. בדרך כלל הם נישברים ואחרי תקופה קצרה הם מבקשים השמה חוץ ביתית. לצערי, אין פתרונות הולמים עבור אלו שעברו את גיל 21. ישנם התארגנויות שונות לפתרונות חוץ ביתיים מהסוג של דיור בתוך הקהילה, בדיוק כמו שקורה באירופה ובמדינות מערביות מתוקנות. עמדת השירות למפגר מסיבה לא ידועה שוללת את הדיור בתוך הקהילה לבעלי פיגור עמוק ומצדדת בפתרונות ישנים של פנימיות. התקציבים לאותם פנימיות חסרים את התקצוב המאד משמעותי של החינוך המיוחד. בפנימיות למשל יש מטפל אחד על כל 12 חוסים וזהו מצב שהדעת לא סובלת בכלל. ישנם גם פערים איכותים רבים בין המוסדות הפנימייתים השונים אבל בסך הכל המצב די עגום. חמור מכך, אלו הפגועים גופנית קשה במיוחד גם לא נשארים בחיים, וללא ספק שאם טיפול יותר טוב הם כן היו שורדים.
 
למעלה