סיפור הלידה שלי

behappy

New member
כיף לראות את הכינוי שלך פה


התגעגעתי! מה שלומך??
 

behappy

New member


אני בסדר, אנחנו די שפוכים- היא בוכה המון במיוחד בלילה ובשישבת הזה בכלל הכל התהפך והיא ממש לא שקטה, גזים וכו
יונקת מלא מלא, יש ימים שלא יורדת לי מהציצי וקשה לי עם זה מבחינה פיזית ומנטלית- לא יכולה להתפנות לעצמי כמעט. לא קל בכלל. אני מתחילה לשאוב ואז מקווה שיהיו לי יותר אפשרויות של זמן לעצמי..
בגדול- הפצפולית מתוקה ממש ומגניב לראות איך היא ממש גדלה ומשתנה מיום ליום
אני מאוהבת בה, אבל גמורה מעייפות ..

ממש מקווה שאצלך זה לא יתפתח לסכרת אבל גם אם כן- זה לא סוף העולם והעיקר (
) שההריון יתקדם כמו שצריך!!! עם היד על הלב כבר חששתי שלא ראיתי את הניק שלך פה כי משהו לא טוב קרה (טפו טפו).
 

behappy

New member
סיפור הלידה שלי


היי =]
אז כמו שעדכנתי פה, לפני 10 ימים ב-24/5 ילדתי בת ראשונה מקסימה. אז הנה הסיפור =] אני מתנצלת מראש אבל חלק מהתיאורים הם קצת מגעילים אז סליחה מכל מי שזה מפריע לה.

ביום ד 22/5 בשבוע 39+5 הגעתי חסרת סבלנות לטיפול רפלקסולוגי שאולי יצליח "להזיז עניינים" ולקדם משהו באופן טבעי. הטיפול היה.. מוזר, קצת פולשני מדי. הרבה דמיון מודרך וחזרה לכל מני פינות בילדות. ביום חמישי - שבוע 40, התחילה למעשה חופשת הלידה שלי, יום עמוס בסידורים ועניינים שאותו ביליתי עם הבנזוג. כשחזרנו הביתה יחסית מאוחר, גיליתי הפרשה חומה רירית מוזרה בתחתונים. חשבתי שזו עוד אחת מהתופעות של סוף ההריון (באותו בוקר הייתי במעקב הריון והפעילות הרחמית במוניטור לא הייתה משהו לכתוב עליו הביתה). הרגשתי מעט "צירונים" אבל גם לא משהו מיוחד. קמתי בבוקר בסביבות 06:00 כדי לגלות גם דם בתחתונים.. אמנם מעט ויחד עם - סליחה בנות!! עוד הפרשה רירית. חשדתי שזה הפקק הרירי אבל עדיין, סוג של דימום-> הולכים לבית חולים לפי הוראות הרופאים. אז ארזנו תיקים ונסענו ל"כרמל", שם אבחנו גם דליפונת של מי שפיר בכמות נמוכה, פתיחה 1 ופעילות רחמית לא מאוד משמעותית.
בשלב הזה העבירו אותנו לחדר צירים והסבירו שעם הדליפונת הזו כבר לא הולכים הביתה, אבל לא חייבים לזרז עכשיו ומייד מאחר ומדובר בדליפה די קטנה. הובהר שיש סכנה לזיהום, אבל הסכנה היא די מינורית. הציעו לי פיטוצין, אבל לא עמדו על זה שאקח, לכן העדפתי לא לקחת באותו שלב. במקום זה, לבושה בחלוק בית חולים מעלף בעיצובו, התחלתי "לעבוד". עשינו אני והבנזוג אינספור סיבובים בבית החולים, עליה וירידה במדרגות, מקלחות, חוקן, קפיצה על כדור ומה לא..התחילו להתפתח צירים, אמנם לא כואבים מאוד אבל סדירים שהופיעו כל 3-4 דקות, ושמתי לב שההתמודדות שלי איתם בתנועה טובה הרבה יותר מאשר במצב סטטי, לכן המשכנו במסעות ברחבי בית החולים

אגב- אני חייבת לציין שהצוות הרפואי קיבל יחסית בהבנה את הצורך שלי להסתובב, למעט אחות או 2 בחדר לידה שניסו להגביל אותי והייתי צריכה באסרטיביות להבהיר את עמדתי בעניין.
כשבדקו שוב פתיחה בסביבות 15:00 לא הייתה התקדמות משמעותית, הייתה מחיקה של 80% והמוניטור הראה צירים סדירים. שוב הוצע לי פיטוצין כדי "להסדיר את הצירים ולקדם את הלידה", שוב סירבתי. לקחתי אח"כ קצת זמן וקראתי קצת על פיטוצין, הבנתי את ההשלכות וידעתי גם, שאם המצב היה אקוטי מכל בחינה שהיא, לא היו מציעים לי זירוז אלא קובעים לי עובדות בשטח. עשיתי חושבים והבנתי שאני רוצה מאוד לקדם את הלידה באופן טבעי, ללא התערבויות אם לא יהיה בכך צורך, ושיש לי פה חלון הזדמנויות לעשות זאת מבלי לסכן את העוברית ואותי.
הרמתי טלפון לאותה רפלקסולוגית ושטחתי בפניה את המצב. למרות שהטיפול שנעשה יומיים קודם לכן היה ההיכרות הראשונית שלי איתה, סמכתי עליה מתוך תחושת בטן. היא הגיעה אחרי שעתיים (בשישי בערב!! ), ועשתה לי טיפול של שעה שכלל לחיצות יחסית כואבות והסברים לבנזוג איך ומה לעשות כשאני נתקפת בצירים כואבים. הצירים, שפחתו כמעט לגמרי בשעת הטיפול, הלכו והתגברו ברגע שהטיפול הסתיים. לאורך הלילה הם נעשו תכופים וכואבים יותר ויותר. בשלב מסוים הציעו לי גז צחוק, וידאתי שהוא לא חודר שליה והסכמתי. זה עזר, גם כדי לטשטש אותי קצת בין הצירים כדי שאוכל לנוח ולצבור קצת כוחות בדקות הספורות שבין ציר לציר, וגם כדי לשכך את הכאבים של הצירים עצמם. גם השאיפות העמוקות שצריך לקחת כדי שהגז ישפיע, כנראה עשו משהו טוב לכל התהליך. שמענו בריפיטים את the future של ליאונרד כהן (שכנראה יקח הרבה זמן עד שאשמע את הדיסק הזה שוב בלי פלשבקים!!), הבנזוג עיסה את הגב התחתון בצירים, עשיתי מקלחות כל כמה זמן, והלילה עבר.. ב-5 בבוקר שוב בדקו פתיחה ויש! התקדמות! פתיחה 4 =] עוד מוניטור, עוד מקלחת, ואני בפתיחה 7.. ומשם זה התקדם במהירות לא ברורה לכיוון פתיחה מלאה ולידה. ב- 8 כבר היו צירי לחץ, צרחתי שם! נראה לי ששמעו אותי בכל בית החולים.. המיילדת המדהימה שהייתה לי (שמה פבאני) הייתה מאוד opened minded, הציעה לי מגוון תנוחות שונות כדי ללדת- מעמידת 6 עם תמיכה במשענת המיטה, עד לכריעה בהישענות על המיטה עצמה, שכיבה על הצד, מה לא.. בסוף מה שעבד הכי טוב היה שכיבה על צד ימין ומדי פעם עמידת 6, כשאני מועכת את האצבעות של הבנזוג המסכן שלא רק עמד בזה בגבורה אלא גם תמך והתרגש והיה איתי ב- 100 אחוז שם בצורה מדהימה מדהימה שחיברה בינינו כל כך. אחרי כמעט שעה, ב-08:55, המתוקונת יצאה
הייתי מותשת אבל מאושרת, וכששמו אותה על החזה שלי זה היה.. אי אפשר לתאר.
ההתאוששות הייתה יחסית קלה ומהירה, כמובן ש- 10 ימים אחרי אנחנו בעיצומו של האטרף- חוסר שינה, עייפות, תהיות ודאגות.. אבל אני על הרגליים, בריאה ושלמה, וגם הקטנטונת ששמה איילה


כמה מלים על בית חולים כרמל:
אין לי פרספקטיבה של לידה בבית חולים אחר, אבל- ממה שחוויתי שם:
המיילדת שהייתה לי הייתה נהדרת, מאוד פתוחה ללידה בכל צורה, זווית או מצב צבירה, קלטה מה עובד לי ומה נכון לי והלכה "איתי" ולא נגדי וזה מאוד מאוד תרם לחוויית הלידה שלי ובכלל ללידה עצמה. עם זאת, הרופאה שהציעה לי את הפיטוצין לא טרחה להסביר לי מהן ההשלכות של העניין גם לאחר שביקשתי ממנה ולא הרגשתי שעומד מולי איש מקצוע שמכבד את עצמו ואותי כמטופלת שרוצה לדעת איזו פרוצדורה מציעים לה. בנוסף, חלק מהאחיות בחדרי לידה/ צירים ובמחלקת יולדות הם לא מסוג האנשים שאני אוהבת שנמצאים סביבי.. הרבה "ראש קשה" וכל מני הערות שונות ומשונות. גם יועצות ההנקה כמעט ולא היו וגם כשהיו לא נתנו עצות טובות ככ (חוץ מאחת בתינוקייה שפשוט הצילה לי את ההנקה בימים הראשונים). איך שחזרתי הביתה הזמנתי יועצת הנקה, מי שתרצה- פרטים במסר, בפגישה אחת היא סגרה לי המון פינות.
גם מבחינת התנאים לא נהניתי ככ והאוכל היה די מגעיל (מבאס כי בימים הראשונים אחרי הלידה גוועתי ברעב 24/7). נתקעתי גם בחדר עם סוציומטית שלמזלי שוחררה אחרי לילה אחד ש"בילינו" במשותף, אבל זה כבר לא קשור לבית החולים. אבל- הכל עבר בסוף ותודה לאל, אנחנו בבית עכשיו
.

תודה למי שקראה!:)
 

TesLa7

New member
מזל טוב! שתיהנו מאיילה ותחוו מלא אושר ושמחה!!

תודה על השיתוף בחווית הלידה.
נשמע שבסה"כ עברה עליך חוויה חיובית וזה נהדר!

מאחלת לכם להינות מההורות


מקווה לחוויה חיובית גם
 

behappy

New member
אמן ואמן

בינתיים כל יום הוא הרפתקה אחרת לגמרי

תודה!!
 

poly1982

New member
מזל טוב! סיפור שכיף לקרוא

נשמע כמו חוויה חיובית ומאוד מוצלחת באופן יחסי! כל הכבוד לך על ההתמודדות עם ההצעות של הצוות - אני חושבת שזה ממש מעורר התפעלות. ברצינות, לא יודעת מה אני הייתי עושה במצב הזה...
ורק שאלה אם אפשר (ואם יהיה לך זמן לענות בין הנקה להנקה): מה היו השיקולים שלך בסירוב לפיטוצין? האם זה רק העובדה שזה ידוע ככואב יותר או שהיו דברים נוספים?
בכל מקרה - שוב מזל טוב, ותהני מהתינוקת...
 

behappy

New member
תודה!!

אכן החוויה הייתה מוצלחת ומעצימה.
לגבי פיטוצין:
היו לי כמה סיבות שבגללן לא רציתי לקחת.
קודם כל אם המצב היה מסוכן (מי שפיר שירדו בכמות גדולה, מים מקוניאלים וכו) הייתי לוקחת בלי להסס.
עצם העובדה שהציעו לי לקחת ולא החליטו בשבילי- אומר שההתערבות לא הייתה הכרחית והיה ניתן להתקדם ללידה רגילה גם בלי הפיטוצין, מה שבסוף קרה.. אגב- אם אחרי מכסת השעות שבה מחכים גם לאחר דליפה ללא מתן פיטוצין, הלידה לא הייתה מתקדמת- הייתי לוקחת.
למה בכל זאת לא?
כי לידה היא תהליך טבעי ורציתי לתת צאנס לגוף שלי לעשות מה שהוא יודע ללא עזרה כימית/ הורמונלית (וכן עם עזרה אלטרנטיבית של הרפלקסולוגית).
כי רציתי שהתינוקת תצא כשהיא מוכנה לכך ולא לזרז סתם.
כי אני יודעת שישנם מקרים שבהם התערבות של פיטוצין מובילה ל"מפל התערבויות": אפידורל, לידה ש"נתקעת" ולא מתקדמת, שימוש בוואקום.
לא בהכרח, אבל זה קורה.
אני בעד התערבויות, אבל כשאין מוצא אחר. לא כשניתן לנסות לקדם או להתמודד עם דברים באופן טבעי.
 

poly1982

New member
נשמע הגיוני מה שאת אומרת

למרות שאני לא משלה את עצמי לגבי האפידורל - רוב הסיכויים שאני אבקש, יש לי סף כאב לא מאוד גבוה.
 

behappy

New member
גמני חשבתי ככה לגבי סף הכאב שלי

ואיכשהו החזקתי מעמד אבל אני זוקפת את זה לזכות העובדה שהשלב השני וצירי הלחץ לא היו מאוד ארוכים, סהכ מפתיחה 4 עד לסיום הלידה עברו פחות מ 4 שעות..
 

poly1982

New member
הלוואי עליי


כשהשתעשעתי ברעיון של לידה בלי אפידורל בקול רם בן זוגי פשוט התפוצץ מצחוק ואמר לי שאין שום סיכוי לדעתו שאצליח לשרוד את זה...
כנראה שזה באמת תלוי בהתקדמות ובקצב. בכל מקרה - המון המון מזל טוב! אגב איילה זה שם מקסים (אחד האהובים עליי)
 

גלושקה21

New member
גם אני חשבתי

שאני לא אצליח לעמוד בלידה בלי אפידורל (בשתי הלידות הראשונות הייתי עם) . ביקשתי מהרגע שנכנסתי לחדר לידה, המרדים נעלם לאיזה מקרה דחוף בבית החולים, ועד שסוף סוף הגיע הייתי עם פתיחה של חמש, בזמן שהוא מסדר לי את כל העניינים בגב הפתיחה התקדמה במהירות והרגשתי את הראש של התינוקת. המרדים לא הספיק לתת לי אפידורל ותוך מספר לחיצות היא יצאה. בדיעבד אני שמחה שהוא לא הספיק כי הבנתי שאני כן יכולה לעמוד בזה והעובדה הזו מקנה לי סוג של ביטחון לקראת הלידה הבאה...
 

nottSoon

New member
וואוו, מזל טוב!

קראתי הכל והיה מרתק.
אני רוצה את הפרטים של היועצת הנקה, אבל שאלה- אם אני מזמינה אותה לבית חולים, היא מגיעה גם לשם? ואת יודעת אם היא זמינה גם בסופ"שים?

תודה :))
 

behappy

New member
אשלח לך במסר


אבל סתם תובנה- ממש כדאי לך להזמין את היועצת דווקא הביתה, כשהיא יכולה לראות את כל ה"פסיליטיס" שיש אצלך מבחינת ספות, כורסאות ומקומות שבהם את יכולה להניק בנוחות..
 

nottSoon

New member
תודה רבה :))

אין ספק שעדיף בבית, אבל אני מפחדת שאולי אתקע בבית חולים ואצטרך מישהי דחוף...

תודה!!
 
מזל טוב!

חווית הלידה שלך נשמעת מאוד חיובית ובאופן כללי נראה שזכית לעבור את החלק הקריטי של הלידה עם מיילדת נהדרת.

מסכימה איתך לגבי יועצות ההנקה במחלקה: לפני כמעט שנתיים לא היתה שם אפילו אחת שהצליחה לסייע לי. רובן חיברו את האפרוח (בעצמן) וטענו שאין שום בעיה (אף אחת מהן לא באמת הסבירה לי כיצד לחבר את התינוקת בעצמי), אחת עשתה לי סימנים כחולים כשניסתה לסחוט קולוסטרום


לטובת יולדות אחרות בחיפה, אני ממליצה מאוד לפנות באופן פרטי להדי הרפז שאמנם לא הצליחה לפתור לנו את בעיית ההנקה, אבל עשתה עבורי המון.

מאחלת לך פוסט קל ונעים.
 

Blackbird8

New member
מזל טוב! אושר ושמחה

נשמע שהייתה לך לידה טובה ומעצימה סה"כ.
נהניתי מאד לקרוא את סיפור הלידה שלך ואני מאד מזדהה עם דברים שכתבת.
 
למעלה