סיפור לשבת (7): החיפושית מחדרה והגמל מירוחם

זאב שחף

New member
סיפור לשבת (7): החיפושית מחדרה והגמל מירוחם

אלי-אופיר-איש-הטבע עומד לנסוע אל יערות האמזונס. "כשאתה נוסע לעשות סקי," הוא אומר, "אתה צריך להתאמן! אז ככה גם כשאתה הולך לשוטט ביערות האמזונס. צריך להתאמן!",
הלכנו אם כן, להתאמן ביער הסרג'נטים. אבל "זה לא עשה לנו את זה". לכן הצעתי ללכת ליער אמיתי. מה זה יער אמיתי? כמובן יער חדרה.
נסענו.
נכנסנו ליער.
מצאנו שהמקום מוצף מגשמי הברכה. היצורים שנאלצו לעזוב את המאורה בקרקע מצאו מקלט על האקליפטוסים, שם ימשיכו את שנת החורף שלהם, חוץ מאלה שאדון אלי-אופיר-איש-הטבע מתעניין בהם. "מתעניין", משמע, מציק להם ומשכנע אותם לעשות פוזה בשביל צילום. למי שלא מכיר את אלי-אופיר-איש-הטבע, אז ראוי לדעת כי הוא אחד מעמודי התווך של ערוץ 'טבע-הדברים.' וחוץ מזה, בין החברים שלו מצויים נחשים, עקרבים, עכבישים, לטאות, חרדונים ועוד כל מיני בעלי זנב והופעה הגורמת לאנשים להגיד: איחס!
תוך כדי שיטוט ביער, ראינו למעלה בשמיים ענן לבן ארוך ומשונה, ועליו אפשר לראות, עם קצת מאמץ (כאשר מסתכלים הפוך) כאילו אותיות. נכנסנו ליער וחיפשנו את הגמלים של ג'ומעא. סיפרו לנו שהוא קיבל גמל חדש. לא סתם, אלא ממש חכם. יותר מג'ומעא עצמו. "היה יכול ללמוד במכללה", מספר לנו ג'ומעא, "אבל לא מצאו לו כסא מתאים (בגלל הדבשת)".
ג'ומעא מפנק אותו ונותן לו למשל רק מים מינראליים, מלוא הדבשת.
ג'ומעא הוא מלך היער. הוא מגדל פרות וכבשים ואלה מבלות עימו עד הגיען לבגרות. וכמו שמקובל, מי שמגיע לבגרות עוזב אל מקום אחר. וכך גם הכבשים תופסות טרמפ על טנדר וניתן לפגוש אותן מסתובבות, נגד כיוון השעון, על הגריל בצומת חדרה.
ג'ומעא הוא בן למשפחה ברוכת ילדים. זה מלמד אותך מיינקות שאתה לא מרכז העולם. הוא נולד ביום שישי ולכן קוראים לו ג'ומעא. אחיו נולד ביום חמישי, וקוראים לו (תנחשו!), חאמיס. הבא אחריו נקרא תאלאת והילדה: תאנין.
ואחאד הוא שמו של האחרון. ואם חשבתם שדילגנו על מיספר ארבע, טעיתם: הרביעי שמו ראביע. ג'ומעא מספר שראביע, היה יפה-תואר. אימו קראה לו בשם נארג'ס (נרקיס). והיופי הזה, גרם לה לפנק אותו, לטפח את היופי שלו ובקיצור, הוא קנה לו מעמד של נסיך. אנחנו לא יודעים מה היה בסופו, ואפשר רק לנחש, לפי הכינוי בו קרא לו ג'ומעא: "נארג'ס, מאליק אל באסה", כלומר: נרקיס מלך הביצה. ראביע נפטר לפני כמה שנים. אומרים שהוא טבע בשלולית של יער-חדרה, כמו שבאמת כתוב בסיפור על מלך הביצה.
כאן נעשה הפסקה קצרה כדי להסביר למה אנחנו מתברברים כל כך אצל ג'ומעא: בין השאר יש לו עדר פרות. פרות, למי שמכיר אותן, אוכלות עשב ירוק. העשב הזה מטייל לו בבטן של הפרה (אגב, יש לה שתי קיבות). בגמר תהליך העיכול, הפרה משאירה אחריה על הקרקע משהו שדומה למוצר של קונדיטוריה, רק שהמירקם וגם הניחוח לא סימפטיים. אבל יש מי שרואה את זה באור שונה, קוראים לו, חיפושית הזבל. זאת, יש לה מנהג משונה: היא קודחת בעוגת הזבל, ומטילה ביצים בתחתית הבור. לסיום היא מברכת כך: "ילדי היקרים, צאו והתפרנסו מעוגת הזבל!" והיא פורשת לדרכה, שהרי מה יש לה לעשות כאן?
והצאצאים, בוקעים מן הביצים, פוקחים עיניים, מרגישים את הריח ואומרים לעצמם: "ככה נראה העולם? ואללה! החיים בזבל!".
ואז הם נזכרים בברכה של אימא שלהם ונוגסים פיסה מקירות הסביבה שלהם. וזה טעים להם (כי הם לא מכירים שום אוכל אחר וחוץ מזה, אנחנו יודעים כבר שלמשל עמי ותמי אכלו את הבית שלהם שהיה עשוי מביסקוויטים ושוקולד-פרה של 'עלית').
ואחר כך, כשהם מסיימים את תקופת הינקות, הם משוטטים ביער ומחכים שהפרות של ג'ומעא יואילו לייצר "עוגה" חדשה.
עכשיו נחזור אל תאנין, שהיא כזכור האחות הצעירה של ג'ומעא.
"ואללה!", אני אומר לאלי-אופיר, "אף פעם לא ראיתי את הצעירה".
"בטח שלא!", הוא אומר, "היא בגרמניה".
"מה יש לה לעשות שם?"
אלי-אופיר מאבד סבלנות. הוא מוציא את הגזייה, מרתיח קפה שחור, אחר כך הוא מצלצל אל ג'ומעא: "יאללה! בוא! המים רותחים!".
עכשיו, מצטרף אלינו ג'ומעא בכבודו ובעצמו. על ניחוח הקפה, אני תופס אומץ ושואל אותו מה קורה עם תאנין.
"היום קוראים לה טאניה", הוא משיב.
"מה היא עושה שם?"
"היא מלמדת את הגרמנים ריקודי בטן", מספר ג'ומעא, "ואללה, הייתי בדירה שלה, בצנטרום של ברלין, בדיוק מול הסוני-סנטר. יש לה על הקיר, ציור ענק של הגמל שלי עם שתי הדבשות".
"היה לך גמל עם שתי דבשות?", אני שואל, "אני לא מאמין!".
"אם אתה מדבר ככה", עונה ג'ומעא, "אז אני יוצא מהסיפור".
"רגע! רגע!", אני אומר, "מה אתה יוצא? לא סיימתי לכתוב את הסיפור.....".
אבל בעצם, באנו לכאן גם לראות טבע וגם לצלם גמל או שניים.
מה פתאום גמלים? כי אלי-אופיר-איש-הטבע ואנוכי מנהלים וויכוח ארוך בעניין תבונת הגמלים והאם המבט הדבילי שלהם הוא רק כאילו. בכל מקרה אין ספק שהיידע שלי נרחב יותר.
הכיצד?
ובכן, כל הנוסע בקרבת ירוחם, רואה רק נוף של שממה, חולות וסלעים. אבל אם תרים עיניים למעלה, תבחין בשמיים בענן לבן עליו חרוטה בגדול המילה: "אי-מא-ל'ה!". לענן הזה יש לנו קשר משפחתי: לפני שנות דור בטיול לדרום, חשקה רעייתי בצילום על גבי גמל. מצאנו אחד כזה ליד ירוחם, יושב לו על האדמה, לועס קש ומתבונן בנו במבט של בהמה. הוא לא היה לבד. בדואי אחד היה מחובר אליו, גם הוא לעס משהו.
שילמנו לו.
אשתי הצליחה איכשהו לטפס. חכינו לקבל מהבדואי הרצאת פתיחה של הכרה תיאור ותכונות הגמל. במקום זאת, הוא לחש לגמל משהו שנשמע כמו: "אודרופ!".
הגמל, בניגוד למצופה, קם על רגליו האחוריות וטלטל את רעייתי קדימה. אחר כך עשה אותו כנ"ל, אבל אחורה. זה הרגע שאשתי פלטה זעקה. זעקה שההד שלה מתגלגל בערבה מאז. ובגלל העוצמה שלה היא נחרטה על הענן, מעל למאהל הבדואי.
ומה עם הגמל?
ובכן הגמל איבד את ההכרה והאוזניים שלו מצלצלות עד היום.
אז עכשיו אתם בטח שואלים: "נו! מה הקשר לג'ומעא? "
האמת, אני קצת מתפלא עליכם, כי ממש ניתן להבין כאן דבר מתוך דבר: הרי ברור לכולם שאין כאן אקראיות! הסבא של ג'ומעא, שהוא אותו בדואי מירוחם, שינה כתובת והלך לגן-עדן שעליו נאמר: "רק חול וחול". כך שהגמל ההוא נותר לבד. היה לו משעמם והצלצולים באוזניים משגעים אותו. אז הוא עלה על כביש ירוחם וחיפש חברה. ובדיוק עבר שם הנהג עם הטנדר שמוביל כבשים מהעדר של ג'ומעא אל חובבי המנגל בדרום. עצר הנהג בחריקה, ובגלל שהוא מדבר מעט גמלית, (אמנם בניב חדרתי), ירד והזמין אותו לעלות לטנדר. וכך הגיע לסביבה שלנו, אל ג'ומעא.
אלי-אופיר-איש-הטבע ואנוכי הלכנו אם כן לראות את הגמל.
איך שהגמל זיהה אותי, תקף אותו רעד ואחר כך עבר להשתוללות, קרע את החבל וברח. ושמעתי לאחרונה שראו אותו משוטט, למרבה הביזיון כמו איזה הומלס, ליד הפנקייק בכפר-ויתקין ואוכל מהשאריות.
"ומה עם הענן?", אתם שואלים.
ובכן, מעת לעת כמו שאומרים, מגיעים אלי מיילים אודות הענן. והבת שלי, ששירתה בחיל-האוויר בבסיס 'חצרים' בדרום, ממשיכה לקבל מעמיתיה שם, דיווחים אודות איזה ענן מוזר שצף לו בשמיים וכתוב עליו משהו עם סימן קריאה בסוף.
ובקשר לאלי-אופיר-איש-הטבע ומסעותיו ברחבי האמזונס: ובכן, הוא גילה שהיערות שם קצת שונים מיער-הסרג'נטים ואפילו מיער-חדרה. ומי שמעוניין בפרטים, יתכבד ויצפה בערוץ "טבע הדברים".
 
נהדר, זאב. סיפור ממש יפה וכתוב ביד אמן

ו...מעורר השראה, אין ספק.

תענוג אמיתי.
 
נהדר ! ואת הגמל מירוחם צילמתי עם חבריו

ליד ערד (הקרוב בשליש השמאלי של הפנורמה). לפני שהועבר ליער חדרה. תמונה מצורפת (במסגרת "תמונה לשבת").
התמונה גם שודרה בתחזית ערוץ 10 לפני חצי שנה:
http://www.youtube.com/watch?v=yd6qBC6wU54
 
זיהיתי גמל דו דבשתי דווקא בצד ימין של הצילום

אבל ספרתי ומצאתי שיש לו שני זנבות ושמונה רגלים, אז אולי זה לא הגמל של ג'ומעא...
 
אל תערבב

הגמל הדו דבשתי נמצא רק בציור בברלין בדירה של טניה, זו שמלמדת ריקודי בטן.
אני צילמתי את הגמל שהפיל את רעייתו של זאב...
 

מזל66

New member
זאב שחף, אתה הסופר האהוב עלי ביותר! ואם לא

זאב שחף, אתה הסופר האהוב עלי ביותר! ואני בכלל לא נתנייתית (אורי שם לינק בפורום עיתונות ותקשורת).

אם לא תוצא את הסיפורים שלך בספר בעצמך אני אדפיס את הסיפורים שלך בעצמי ואכרוך אותם ואתן מתנות לחברים שלי.
 
למעלה