סיפור לשבת

זאב שחף

New member
סיפור לשבת

סימו המפוזר"

עברתי ביום שישי ברחוב שער-הגיא.
מושה, מהמזגנים, קרא לי בקול: "לא נאה לך לשבת עם פשוטי העם?!".
הייתה לי ברירה? ישבתי עם מושה, מפשוטי העם. וכבר הוא קורא למוני ומזמין לי אספרסו קצר עם דוגמית לימון.
"צ'אווה?", אני שואל.
"חליב או-קאהווה!", הוא משיב בחרוז של ילדים שמשמעו: חלב וקפה.
"מה קורה?".
"אני", התריתי בו, "אם אני חוזר הביתה בלי תבנית חומוס-פול של עוזי, אתה יכול להזמין לי את החברא-קדישא".
ואז ישר הוא מרים סלולרי לעוזי מהחומוס-פול ומבקש להשאיר תבנית עם ביצה חומה "בשביל החבר הכי טוב שלי במזרח התיכון!" ואחרי דקה הוא נזכר, ומחייג שוב לעוזי, ומזכיר לו "לשים הרבה חריף, אפילו שהוא לא משלנו!".
שאלתי אותו אם כבר, אז אולי הוא מוכן לצלצל לחברים שלו ממכבי-אש.
"אם אני מדבר איתם, הם ישימו לך סוכר בחומוס-פול".
ואז השתתקו כולם בקפה, כי ג'יפ שחור וגדול נעצר בחריקה, החנה באמצע הכביש ויצא ממנו סימו, מגלגל סביב האצבעות את המפתחות.
מוני ניגב את הידיים בסינר שלו, שם את המגבת על הכתף ובא לקבל את פניו של סימו. הוא פינה לו את השולחן המרכזי ומשך את הכיסא. סימו התיישב, השיב בתנועות ראש לברכת הבוקר-טוב והוציא סיגריה, כמעט כולם קפצו עם המצית להדליק לו את הסיגריה. ואז קרתה ההפתעה. סימו הניח את הסיגריה בפה, הפוכה. עם הפילטר קדימה. לכולם הייתה מבוכה.
"נו?!", התרגז סימו.
מוני הצביע על הסיגריה. סימו שלף והפך אותה ובלחש אמר: "מה יש? הבן-אדם לפעמים טועה".
מוני הזדרז למזוג אספרסו קצר, אבל חזק. בכוסית זכוכית של עראק. סימו סיים את הקפה בלגימה אחת ואז קם וביקש בקול כוס מים. וכולם הבחינו שה"חנות", במכנסיים שלו פתוחה.
"היו זמנים", אמר לי מושה מהמזגנים, "שסימו היה הופך את השולחן אם שכחו להביא לו משהו".
"מה קרה לו?", אני שואל.
"כולם כאן מסכימים שהוא מאבד את הזיכרון".
"באמת", אני אומר, "שמתי לב שהוא לא מקבל חבילה מהקופה של מוני".
"נכון", מסכים מושה, פעם, אם מוני רק היה שומע את הג'יפ, כבר היה מכין חבילת שטרות מגולגלת, ככה יפה, עם גומייה".
וככה ישבנו, שתקנו וחשבנו איך העולם מגיע לדרדור כזה, שאפילו דמי חסות זה לא מה שהיה פעם.
מוני בא, ניקה את השולחן ושאל אם אנחנו רוצים עוד משהו.
שאלתי אותו, בלחש, מה המצב של סימו.
"ואללה! רואים שהרבה זמן לא היית כאן! אתה לא יודע שהיום קוראים לו 'סימו המפוזר'? הוא סובל מאלצהיימר, אם אני אומר נכון את השם של המחלה המחלואה הזות'י".
"ואללה! לא!".
"'סימו המפוזר' כבר לא מסתובב עם שומרי-ראש. הלך הכבוד שלו. אני מתפלא שהוא זוכר איך לנהוג ולהגיע אלי, לקפה".
"אולי הריח של הקפה מוביל אותו?", הצעתי.
מוני עזב אותנו וחזר לעמוד ליד מכונת האספרסו.
"תראה", אמר לי מושה "איך הבן-אדם ירד. אני לא מבין איך כל המדענים המושכלים והדוקטורים לא מצאו איזה זריקה נגד המחלה?"
לא הייתה לי תשובה, אז שתקתי.
ואחר כך צלצול סלולרי שבר את השקט וכל אחד הושיט את היד למכשיר שלו אבל הצלצול נמשך ונמשך ואז ניתן היה להבין שזה המכשיר של 'סימו המפוזר' שלא שם לב בכלל. בסוף מישהו עם אומץ קם והעיר לסימו. סימו כאילו התעורר משינה. הוא הוציא את הסלולרי וכיבה אותו. אחר כך
קם וגרר את הרגליים אל הג'יפ שלו וכל היושבים מלווים אותו במבט. וראינו איך הוא מתלבט עם צרור המפתחות ונכנס אל האוטו. ושמענו את צליל ההתנעה. ופתאום פרץ הבהק מסנוור ואחריו קול נפץ שהרעיד את העיר כולה. העיר שאומרים עליה שהיא "ידועת פיגועים". והג'יפ, שריחף באוויר, נחת ברעש זכוכיות נשברות.
אחרי הצהריים בבית, האוזניים עדיין היה לי צלצול באוזניים וגם בלי זה הייתה לי הרגשה כאילו הראש גדול עלי בכמה מספרים. אחרי איזה שבוע, אני עובר אצל מוני.
"צ'אווה?", אני שואל.
"חליב או-קאהווה", הוא עונה.
"מה עם הפיצוץ? אני רואה שכאן כבר אין סימנים".
"ואללה! מה אני יגיד לך, החברא-קדישא גרדו את השרידים יום שלם. מהכביש, מהעצים, מהקירות, אפילו מהדוכן-פייס. עכשיו באמת מגיע לו הכינוי: סימו-המפוזר".
 
אחלה סיפור.

תביא עוד איזה כמה אחדים.

 
או, כמה חיכיתי כבר לסיפור הראשון שלך פה...|

...ולך בעצמך בכלל. אני אוהב את הניחוח הנתנייתי בכתיבה המדוייקת שלך.

ושתדע שגילגם ומנגולי לא סתם מחלקים מחמאות בשביל הנימוס.




אה, ואם מותר, זאב יקירי, אשמח להזמין אותך לפול נפלא לא פחות מזה של עוזי - אם לא יותר, וגם יותר נגיש ועם פחות המתנה - ברח' שכטרמן באזה''ת הישן, לא רחוק מהבית שלי. רק תגיד.
 
זאב שחף, נתנייתי ותיק, הוא אספן נלהב של

כל הקשור בהיסטוריה של נתניה. יש לו אתר אירוס מפורסם בשם אירוס שמכיל כמות עצומה של מידע על העיר. כעת סגור האתר לרגל שיפוצים - שמעתי אתמול הסבר מפורט איך הגיעו הדברים לכדי כך - ואני, כמו רבים אחרים, מצפה לפתיחתו מחדש.

כמו שאת רואה, הוא מרבה גם לכתוב סיפורים על העיר, לצלם ולצייר אותה.
 
תודה על המידע

סיפורים נפלאים כבר הבנתי שהוא כותב וגם תמונות,
התכוונתי בין השאר, היכן יש פול לא פחות נפלא מזה של עוזי בעיר :))
 
נראה לי מקום אידיאלי למפגש פורום...


ד''ר פול שקשוקה, ברח' שכטרמן באזה''ת הישן, ליד הצומת של סופר יינות ביתן.

זה יוצא בערך מול שניצל באני.

משהו מכל אלה מוכר לך?

זו מסעדת פועלים אמיתית (סגור בערב), וגם השקשוקה שלהם נחשבת למהוללת.
 
וואלה??

יינות ביתן כמובן מוכר לי,
ליד השניצל עברתי, אף פעם לא נכנסתי,
ושמעתי את השם הזה כבר בעבר דר' פול שקשוקה - עכשיו גם יש לי סיבה להיכנס בפנים :))
 
היה שווה להזכיר לאורי אודותיך.

כיוון שגם אני מתחיל להיות מפוזר, נזכרתי בכך רק אחרי שאורי כתב כאן סיפור.
אז ברוך בואך לבית הנכון.
ממתין בקוצר רוח לנוספים מפרי עטך.
אתה רשאי להוסיף גם סיפורים שהעלית בעבר בפורומים אחרים. לאלה שטרם קראו תהיה הנאה צרופה ואני תמיד אהנה לקרוא פעם נוספת.
שבוע טוב לכולפ.
 
למעלה