חופשייה לנצח
New member
סיפור מהעבר.......
היום אני כבר בת 20 וחצי. משוחררת כבר כ- 4 חודשים. (עכשיו הבנתם למה חופשייה.....
). רציתי לספר לכם על התעללות נפשית קשה שעברתי בשירותי הצבאי. כשהתגייסתי לצה"ל, פחדתי נורא שישימו אותי בבסיס סגור. יש לי בעיות רבות בבית, ורציתי לשרת קרוב. לשמחתי, באמת שמו אותי בבסיס פתוח. רבע שעה מהבית (עם רכב פרטי)!!!! מאוד מאוד שמחתי. עד שהבנתי למה נכנסתי. במשך כחצי שנה שירתתי תחת פיקודה של מפקדת מפחידה. ולא מספיק זה - גם החיילת שעבדה איתי, הייתה רעה, נצלנית ומגעילה!!! כל דבר, הכי קטן שעשיתי, כמו לצאת לסיבוב בבסיס במקום לעבוד, היא הלכה להלשין, ואפילו אמרה שאני עושה את זה בקביעות (!!!!! זה קרה רק פעמים מספר). קיבינימאט איתך!! אני בכלל לא לוקחת הפסקות!!! אני עובדת ג-ם בזמן ההפסקה!!!! אני שונאת אותך!!!! בכל אופן, לא הייתי אוכלת בבסיס, וגם היה לי קשה לישון בו. זאת הייתה תקופה של לפני ביקורת. שבועות רבים שהייתי חוטפת צעקות וריתוקים ללא משפט. הייתי שבר כלי. היה לי נמאס. שנאתי את כל העולם. לפני הביקורת (כשבועיים או שלוש לפני הביקורת), הייתי יוצאת הביתה כל יום ב-1 בלילה. כמה שהייתי עובדת, לא היה מספיק להן!!!! רציתי למות! היה לי נמאס! היה לי רע! בדרך הביתה, הייתי מתפללת שאני ארדם בנסיעה, ואמות בתאונה, ושישב להן על הלב. שיכאב להם כמו שלי כאב. זאת הייתה התקופה הכי קשה. שנמשכה שבועות רבים, כמו שאמרתי, עם צעקות, קללות, השפלות, ואיומים רבים. כמה שאני בכיתי באותם ימים......
היום אני כבר בת 20 וחצי. משוחררת כבר כ- 4 חודשים. (עכשיו הבנתם למה חופשייה.....
). רציתי לספר לכם על התעללות נפשית קשה שעברתי בשירותי הצבאי. כשהתגייסתי לצה"ל, פחדתי נורא שישימו אותי בבסיס סגור. יש לי בעיות רבות בבית, ורציתי לשרת קרוב. לשמחתי, באמת שמו אותי בבסיס פתוח. רבע שעה מהבית (עם רכב פרטי)!!!! מאוד מאוד שמחתי. עד שהבנתי למה נכנסתי. במשך כחצי שנה שירתתי תחת פיקודה של מפקדת מפחידה. ולא מספיק זה - גם החיילת שעבדה איתי, הייתה רעה, נצלנית ומגעילה!!! כל דבר, הכי קטן שעשיתי, כמו לצאת לסיבוב בבסיס במקום לעבוד, היא הלכה להלשין, ואפילו אמרה שאני עושה את זה בקביעות (!!!!! זה קרה רק פעמים מספר). קיבינימאט איתך!! אני בכלל לא לוקחת הפסקות!!! אני עובדת ג-ם בזמן ההפסקה!!!! אני שונאת אותך!!!! בכל אופן, לא הייתי אוכלת בבסיס, וגם היה לי קשה לישון בו. זאת הייתה תקופה של לפני ביקורת. שבועות רבים שהייתי חוטפת צעקות וריתוקים ללא משפט. הייתי שבר כלי. היה לי נמאס. שנאתי את כל העולם. לפני הביקורת (כשבועיים או שלוש לפני הביקורת), הייתי יוצאת הביתה כל יום ב-1 בלילה. כמה שהייתי עובדת, לא היה מספיק להן!!!! רציתי למות! היה לי נמאס! היה לי רע! בדרך הביתה, הייתי מתפללת שאני ארדם בנסיעה, ואמות בתאונה, ושישב להן על הלב. שיכאב להם כמו שלי כאב. זאת הייתה התקופה הכי קשה. שנמשכה שבועות רבים, כמו שאמרתי, עם צעקות, קללות, השפלות, ואיומים רבים. כמה שאני בכיתי באותם ימים......
