סיפור קצר שכתבתי...
אני כותבת ממש מעט, אז אנא הגיבו לי עליו...! ג´סיקה שלי/מאת אלינה אימס אני בחיים לא ישכח את ג´סיקה. ג´סיקה שלי. היו לה עיניים ירוקות משגעות ושערות שחורות חלקות. שחורות יותר מפחם. היא תמיד הייתה מסתכלת עליי במבט המוזר והמהמם שלה, שתמיד הייתי משתגע ממנו... מה לעשות, הייתי מאוהב בג´סיקה. ג´סיקה שלי. לפעמים היא הייתה נשכבת עליי, ואני הייתי מלטף את שערה הרך, והיא הייתה נותנת לי את אחד המבטים המדהימים שלה, המבטים שמצליחים להמיס אותי מאהבה כל פעם מחדש... לפעמים היינו רואים טלוויזיה ביחד, והיו פעמים שהייתי משמיע לה מוזיקה. תמיד בערב, הייתי מבשל לה ארוחת ערב מדהימה. תמיד הייתי מכין לה את מה שהיא אוהבת באמת. ג´סיקה אהבה לטייל בחוץ, ועשתה זאת כל יום. אך תמיד, הייתה חוזרת בשעה 16:00, כדי לבלות את אחה"צ יחד איתי. אינני יודע מה היא עשתה בטיולים שלה, או לאן היא הלכה. ג´סיקה תמיד הייתה בדרך זו או אחרת, מסתורית. כשדיברתי אליה, היא תמיד הייתה מקשיבה, אך היא אף פעם לא סיפרה לי מה מציק לה או מה היא מרגישה. היא הייתה מיוחדת בדרך שונה, ואני אהבתי אותה. יום אחד היא חזרה הביתה רק בשעה 17:30. הייתי בהלם! ג´סיקה אף פעם לא אכזבה אותי. שאלתי אותה למה איחרה, אבל היא לא ענתה, רק שלחה אליי את המבט המדהים הזה שלה. וזה קרה ככה גם ביום שאחרי. היא חזרה שוב בסביבות 17:30, וגם היום לא אמרה לי מה פשר האיחור. זה קרה גם בימים שלאחר מכן. ואז החלטתי, אני חייב לגלות מה היא עושה בטיולים שלה..! ביום שלמחרת, עקבתי אחריה כשייצאה מפתח הבית. היא התקדמה בצעדים קלילים ופנתה לסמטה חשוכה. ואז ראיתי אותו. הוא היה ג´ינג´י, ומיד שמתי לב לשפם הדקיק שהיה לו. הוא וג´סיקה פנו חזרה לרחוב, ואני, חזרתי בריצה הביתה, מנסה לשכוח את מה שראיתי כמה שניות לפני. עכשיו כבר ידעתי מה ג´סיקה עושה בטיולים שלה, ועם מי היא נפגשת. חודש עבר מאז, והיחסים ביני לבין ג´סיקה נעשו גרועים יותר ויותר. היא כבר לא באה לשכב עליי, או לראות איתי טלוויזיה. היו ימים שהיא הייתה חוזרת הביתה בשעה 23:00 ואוכלת במהירות את האוכל שהייתי משאיר לה בצלחת, לפני שהייתי הולך לישון. היא אפילו כבר לא שולחת אליי את המבטים המדהימים שלה... יום אחד, חזרה ג´סיקה הביתה ונשכבה על הספה. מיד הבחנתי במשהו שהייתי אמור להבחין בו כבר מזמן – בטן קטנטנה מבצבצת לה... ג´סיקה הייתה בהריון. וידעתי שזה לא היה ממני כמובן. מיד ניחשתי ממי – מהג´ינג´י המסריח ההוא שאני אפילו לא מכיר! ניסיתי לגשת לג´סיקה, אך היא נרתעה ממני ורצה שוב החוצה, וכבר ידעתי למי. כמה שניות מאוחר יותר נשמע צופר וחריקה של מכונית. כמה אנשים צעקו משהו. מיד ידעתי שמשהו רע קרה. ירדתי במהירות במדרגות של הבניין שלי. היה קהל דיי גדול של אנשים שהצטופפו סביב משהו ודיברו בקול. היה ילד קטן שבכה. דחפתי כמה אנשים במטרה להגיע למרכז, ואז ראיתי את הדבר הגרוע ביותר בחיי – ג´סיקה, ג´סיקה שלי, מוטלת על הכביש בחוסר אונים. מיד ראיתי את הסדק בגולגולת שלה. היא שכבה בשלולית דם גדולה, הדם שנזל מהראש שלה. השערות המדהימות שלה היו כעת מכוסות בדם ולכלוך, וחלק מהציפורניים החלקות שכל כך אהבתי היו שבורות. מיד הרגשתי את הדמעות זולגות מעיני. ידעתי שזה הסוף בשבילה. לא יכולתי לסבול עוד את המראה הזה, ורצתי בחזרה לדירה שלי, שם בכיתי ובכיתי כמו שלא בכיתי מעולם. ועכשיו, לאחר שעברו שבועיים ארוכים, שבועיים בלי ג´סיקה, ג´סיקה שלי, אני יושב כאן וחושב עלייה. ואני יודע רק דבר אחד – אני לעולם לא אוכל עוד להחזיק חתולה אחרת.
אני כותבת ממש מעט, אז אנא הגיבו לי עליו...! ג´סיקה שלי/מאת אלינה אימס אני בחיים לא ישכח את ג´סיקה. ג´סיקה שלי. היו לה עיניים ירוקות משגעות ושערות שחורות חלקות. שחורות יותר מפחם. היא תמיד הייתה מסתכלת עליי במבט המוזר והמהמם שלה, שתמיד הייתי משתגע ממנו... מה לעשות, הייתי מאוהב בג´סיקה. ג´סיקה שלי. לפעמים היא הייתה נשכבת עליי, ואני הייתי מלטף את שערה הרך, והיא הייתה נותנת לי את אחד המבטים המדהימים שלה, המבטים שמצליחים להמיס אותי מאהבה כל פעם מחדש... לפעמים היינו רואים טלוויזיה ביחד, והיו פעמים שהייתי משמיע לה מוזיקה. תמיד בערב, הייתי מבשל לה ארוחת ערב מדהימה. תמיד הייתי מכין לה את מה שהיא אוהבת באמת. ג´סיקה אהבה לטייל בחוץ, ועשתה זאת כל יום. אך תמיד, הייתה חוזרת בשעה 16:00, כדי לבלות את אחה"צ יחד איתי. אינני יודע מה היא עשתה בטיולים שלה, או לאן היא הלכה. ג´סיקה תמיד הייתה בדרך זו או אחרת, מסתורית. כשדיברתי אליה, היא תמיד הייתה מקשיבה, אך היא אף פעם לא סיפרה לי מה מציק לה או מה היא מרגישה. היא הייתה מיוחדת בדרך שונה, ואני אהבתי אותה. יום אחד היא חזרה הביתה רק בשעה 17:30. הייתי בהלם! ג´סיקה אף פעם לא אכזבה אותי. שאלתי אותה למה איחרה, אבל היא לא ענתה, רק שלחה אליי את המבט המדהים הזה שלה. וזה קרה ככה גם ביום שאחרי. היא חזרה שוב בסביבות 17:30, וגם היום לא אמרה לי מה פשר האיחור. זה קרה גם בימים שלאחר מכן. ואז החלטתי, אני חייב לגלות מה היא עושה בטיולים שלה..! ביום שלמחרת, עקבתי אחריה כשייצאה מפתח הבית. היא התקדמה בצעדים קלילים ופנתה לסמטה חשוכה. ואז ראיתי אותו. הוא היה ג´ינג´י, ומיד שמתי לב לשפם הדקיק שהיה לו. הוא וג´סיקה פנו חזרה לרחוב, ואני, חזרתי בריצה הביתה, מנסה לשכוח את מה שראיתי כמה שניות לפני. עכשיו כבר ידעתי מה ג´סיקה עושה בטיולים שלה, ועם מי היא נפגשת. חודש עבר מאז, והיחסים ביני לבין ג´סיקה נעשו גרועים יותר ויותר. היא כבר לא באה לשכב עליי, או לראות איתי טלוויזיה. היו ימים שהיא הייתה חוזרת הביתה בשעה 23:00 ואוכלת במהירות את האוכל שהייתי משאיר לה בצלחת, לפני שהייתי הולך לישון. היא אפילו כבר לא שולחת אליי את המבטים המדהימים שלה... יום אחד, חזרה ג´סיקה הביתה ונשכבה על הספה. מיד הבחנתי במשהו שהייתי אמור להבחין בו כבר מזמן – בטן קטנטנה מבצבצת לה... ג´סיקה הייתה בהריון. וידעתי שזה לא היה ממני כמובן. מיד ניחשתי ממי – מהג´ינג´י המסריח ההוא שאני אפילו לא מכיר! ניסיתי לגשת לג´סיקה, אך היא נרתעה ממני ורצה שוב החוצה, וכבר ידעתי למי. כמה שניות מאוחר יותר נשמע צופר וחריקה של מכונית. כמה אנשים צעקו משהו. מיד ידעתי שמשהו רע קרה. ירדתי במהירות במדרגות של הבניין שלי. היה קהל דיי גדול של אנשים שהצטופפו סביב משהו ודיברו בקול. היה ילד קטן שבכה. דחפתי כמה אנשים במטרה להגיע למרכז, ואז ראיתי את הדבר הגרוע ביותר בחיי – ג´סיקה, ג´סיקה שלי, מוטלת על הכביש בחוסר אונים. מיד ראיתי את הסדק בגולגולת שלה. היא שכבה בשלולית דם גדולה, הדם שנזל מהראש שלה. השערות המדהימות שלה היו כעת מכוסות בדם ולכלוך, וחלק מהציפורניים החלקות שכל כך אהבתי היו שבורות. מיד הרגשתי את הדמעות זולגות מעיני. ידעתי שזה הסוף בשבילה. לא יכולתי לסבול עוד את המראה הזה, ורצתי בחזרה לדירה שלי, שם בכיתי ובכיתי כמו שלא בכיתי מעולם. ועכשיו, לאחר שעברו שבועיים ארוכים, שבועיים בלי ג´סיקה, ג´סיקה שלי, אני יושב כאן וחושב עלייה. ואני יודע רק דבר אחד – אני לעולם לא אוכל עוד להחזיק חתולה אחרת.