סיפור שצבט לי ב../images/Emo23.gif ../images/Emo14.gif
לפני כשבועיים וחצי, נפטר חבר משפחה יקר, שהיה לי ממש כמו אב.
הלוויה הייתה בשישי ונסעתי עם אמא שלי. כשחזרנו, שדוניהו שאל אותי אם סבתא נסעה איתי ולמה נסענו (לכתחילה לא סיפרתי לו, כי הוא לא שאל). הסברתי לו שחבר מאד טוב שלנו, שהיה גם חבר של סבא, מת ונסענו להיפרד ממנו, ושעצוב לי. שדוניהו שאל ממה הוא מת, והסברתי לו שהוא היה מאד מאד מבוגר ומאד מאד חולה. הילדון המקסים והרגיש שלי, עם עיניים שהתחילו לדמוע וקול רועד, שאל אם גם אני כשאהיה מאד מאד מבוגרת אהיה מתה.
אמרתי לו את האמת - כן. מייד הוספתי שהוא לא צריך להיות עצוב עכשיו כי זה יקרה בעוד המון המון המון זמן.
למחרת הראיתי לו תמונה של אותו חבר משפחה, מתוך המסיבה שהייתה לכבוד לידתו של שדוניהו. כמה ימים לאחר מכן, בהכנות לאמבטיה בערב, שדוניהו אמר לי, שוב עם קול קצת רועד, שכשאהיה מבוגרת ואהיה מתה, שאכין לו תמונה שלי, בדיוק כמו שאני עכשיו, עם העיניים שלי כמו שהן, כדי שיהיה לו. נצבט לי הלב שחבל"ז....
לפני כשבועיים וחצי, נפטר חבר משפחה יקר, שהיה לי ממש כמו אב.