סיפור שצבט לי ב

ליביתי

New member
סיפור שצבט לי ב../images/Emo23.gif ../images/Emo14.gif

לפני כשבועיים וחצי, נפטר חבר משפחה יקר, שהיה לי ממש כמו אב.
הלוויה הייתה בשישי ונסעתי עם אמא שלי. כשחזרנו, שדוניהו שאל אותי אם סבתא נסעה איתי ולמה נסענו (לכתחילה לא סיפרתי לו, כי הוא לא שאל). הסברתי לו שחבר מאד טוב שלנו, שהיה גם חבר של סבא, מת ונסענו להיפרד ממנו, ושעצוב לי. שדוניהו שאל ממה הוא מת, והסברתי לו שהוא היה מאד מאד מבוגר ומאד מאד חולה. הילדון המקסים והרגיש שלי, עם עיניים שהתחילו לדמוע וקול רועד, שאל אם גם אני כשאהיה מאד מאד מבוגרת אהיה מתה.
אמרתי לו את האמת - כן. מייד הוספתי שהוא לא צריך להיות עצוב עכשיו כי זה יקרה בעוד המון המון המון זמן.
למחרת הראיתי לו תמונה של אותו חבר משפחה, מתוך המסיבה שהייתה לכבוד לידתו של שדוניהו. כמה ימים לאחר מכן, בהכנות לאמבטיה בערב, שדוניהו אמר לי, שוב עם קול קצת רועד, שכשאהיה מבוגרת ואהיה מתה, שאכין לו תמונה שלי, בדיוק כמו שאני עכשיו, עם העיניים שלי כמו שהן, כדי שיהיה לו. נצבט לי הלב שחבל"ז....
 

catנוע

New member
../images/Emo23.gif../images/Emo14.gif../images/Emo24.gif

איזה ילד רגיש ומקסים
זה באמת צובט בלב הנושאים האלה, שמצד אחד הם חלק מהחיים, ומצד שני הם כואבים וקשה כל כך לדבר עליהם ולחשוב עליהם ועוד עם הקטנטנים שלנו. אני חושבת שענית לו יפה, והבקשה שלו כל כך נוגעת ללב.
 

נוRית

New member
../images/Emo7.gif אכן - צובט בלב

התמודדות לא קלה בכלל, אבל התמודדת עם זה הכי נכון שאפשר (לדעתי) - להגיד את האמת!!! (כמובן - ברמה שהילד יכול להבין, בהתאם לגילו). שלא תדעו עוד צער.
 

דש1דש

New member
../images/Emo7.gif אויייייי

גם שלי מדברת הרבה על מוות - כל כך קשה.... בעיקר כשיש כל כך הרבה אחריות - שאין את המשענת שבן הזוג יקח אחריות.....
 

ליביתי

New member
../images/Emo93.gif ככה זה כששמים אייקונים

מהזכרון ולא מהלוח... צריך להחליף את
ב-
תודה על חיבוקי הנחמה. אני ממש הרגשתי יתמות כפולה במותו.
 
אח... באמת צובט ב../images/Emo14.gif.

אבל נהגת נכון, לדעתי. צריך לדעת איך להתמודד עם מוות גם בגילאים צעירים, כשאין ברירה. ואין כמו האמת כדי לתת את התשובה הפשוטה והברורה מכולן. תנחומי.
 

אורora

New member
האמת שהסיפור הזה

ניכנס לכל החרדות הכי קשות שלי. אם יש משהו שהוא קשה באמת ביחידנות זו המחשבה מה אם יקרה לי משהו. זה נכון עשיתי סידורים, ואנשים שאני סומכת ואוהבת ידאגו להם. אבל אף אחד אף אחד לא יאהב אותם כמוני
ואף אחד בעולם לא יהיה מוכן לעשות בשבילם ה כ ל כמוני. לחשוב שתמצית האושר שלהם בעולם תלויה בי ורק בי לעוד כל כך הרבה שנים, זה כל כך מפחיד אותי. זה המקום העיקרי בו חסר לי העוד הורה. שלא הכל תלוי רק בקיומי. כן אני צעירה ובריאה, אבל לכו תדעו מה יקרה מחר ( מצטערת על ההדועה הדיכאונית )
 

Tin Tinn

New member
../images/Emo7.gif באמת צובט בלב ../images/Emo14.gif

זה באמת הכי מפחיד, שיקרה לי משהו והיא תישאר בלעדי. שדוניהו מתוק ברמות ורגיש ברמות. כיף לך שיש לך כזה ילד מקסים
 

My Rom

New member
../images/Emo14.gif../images/Emo201.gif

אכן צובט בלב וקבלי עוד
. ומעלה ממש דמעות אצלי ממה ששדוניהו אמר לך. ומחזיר אצלי באמת את הפחד של הלהיות לבד ואם באמת יקרה לי משהו (חלילה וחס) אז הנסיך ישאר ללא הורה.
 

הרמוניה

New member
עשית לי לבכות.....

יש משהו באובדנים שכל כך בלתי אפשר להתכונן או להתגונן מהם... אצלינו המוות הוא חלק בלתי נפרד מההווי המשפחתי הפעם הראשונה שיצאתי עם הילדים שלי-קצת יותר מחודש אחרי שנולדו היה לאזכרה של אבא שלי......... אצלינו במשפחה האחינים שלי דיברו על סבא חיים שמת מגיל מאוד מאוד צעיר לא יודעת איך אתמודד כשילדולים שלי יתחילו לשאול של מי התמונה על היקר ולמה.... הרמוניה
 
אם את שואלת איך תתמודדי מבחינת

עצמך, רק לך פתרונים. אם את שואלת איך להתמודד עם השאלה מי זה שבתמונה על הקיר, התשובה יכולה להיות מאד פשוטה (וכך גם התרחשה אצלנו): לומר את האמת. זה מצריך הסברים נוספים, כמובן, אבל בסופו של דבר זו המציאות של חיינו והילדים לומדים לחיות איתה בצורה טבעית.
 

תומילי

New member
זה ה"דיבור" הכי עצוב

שיש
אבל זה בהחלט מטריד אותם ומפחיד אותם. הבן שלי אומר את בהרבה הזדמנויות שזה למעשה הפחד הבסיסי שלו בחיים. והחשש שיקרה לי משהו מקרין על הרבה התנהגויות שלו. הם חכמים ומבינים שגם בזה הם שונים מהילדים האחרים. שלא תדעו צער ושהשדון לא יהיה כל כך עצוב
 

nina L

New member
../images/Emo10.gif../images/Emo14.gif

מאד עצוב מאד מפחיד ומתוק מאד הבן שלך
.
 
למעלה