סתם אני...
New member
סיפור?
סיפור?
בחיים לא חשבתי שאני אפרסם את זה .. אבל .. לשיפוטכם .. ------------------------ לוקחת שאיפה ארוכה … שומרת את זה עמוק בפנים , כמו הכל… אבל מה שאני שואפת… זה לא אויר מצמרר וקר , אני לוקחת עוד שאיפה מהסיגריה .. משאירה את העשן כמה שיותר בפנים .. כי זה מה שנשאר .. הדבר היחיד שנשאר קבוע ולא משתנה והעשן יוצא .. ויש מן תחושת הקלה … מוזר אך קבוע, קבוע לשם שינוי… ואני שוב חושבת על העולם מנסה להפסיק אבל אני לא יכולה מרגישה את הגוף שלי , הגוף המגושם שלי , המכוער שלי אבל הגוף שלי ורק שלי .. שבתוכו יש כ``כ הרבה … והוא פתאום מתחיל לזוז ואני , אני חסרת שליטה ולא יכולה להפסיק קדימה אחורה .. תנועה מתמדת ומדודה ואני.. אני רגועה לפחות כך נדמה לי … אני רגילה כבר לתנועה ..לא מרגישה אותה בתוכי .. משהו עומד למות ..ואני יודעת זה .. והגוף נאבק מנסה להפסיק את זה … אבל הוא לא יצליח… ואני גם לא אעזור לו.. אני פשוט אשב לי שם במקום המבודד שמצאתי לעצמי.. גינה קטנה או חוף בודד ואחכה.. למה אני מחכה? זה לא משנה .. למשהו … שהתזוזה תפסיק .. שאני לא ארגיש כ``כ רע … שחפיסת הסיגריות תגמר ואני אצטרך ללכת לקנות עוד ואשפוט את עצמי ``כמה את מעשנת ??`` ואז אדליק לי עוד סיגריה .. שאמא תתקשר תצרח עלי לחזור הביתה, למקום האפור ההוא שבכל פעם שאני נמצאת בו אני מרגישה שתאי המוח שלי מתים אחת אחרי השני במן גסיסה איטית שכזו .. מחכה למשהו .. אבל כלום לא קורה .. קופסאת הסיגריות עוד מלאה … היר קניתי אותה לפני 5 דקות … ואני על הספסל שלי בוהה בכלום ובהרבה.. בוהה בשחור השחור הזה .. החושך שמסביבי ומקיף אותי .. ויש הרגשת שייכות לכמה שניות ואז פתאום אני נתקפת קור בלתי מוסבר .. ולא מובן .. ואני מפחדת .. מתקפלת למן כדור קטן שאם רק הייתי נותנת לו היה נופל על הריצפה ומתחיל להתגלגל לו עד האין סוף אבל לא .. אני נשארת במקומי וממשיכה לחכות אבל אני כבר חסרת מנוחה .. רוצה לזוז ולא יכולה .. ואני נרדמת לכמה שניות .. ומתעוררת .. והתמונות חולפות מול עיניי והצבעים … ואני … אני ישנה . וכך התעוררתי לי .. על הדרגש שלי .. שהוא המיטה שלי בתוך חדר קטן ולבן וסגור … אם תרצו לבקר תחפשו אותי .. איפה שהו בין חולון לבת ים במדור המבודד תשאלו לשמי .. יעל.
סיפור?
בחיים לא חשבתי שאני אפרסם את זה .. אבל .. לשיפוטכם .. ------------------------ לוקחת שאיפה ארוכה … שומרת את זה עמוק בפנים , כמו הכל… אבל מה שאני שואפת… זה לא אויר מצמרר וקר , אני לוקחת עוד שאיפה מהסיגריה .. משאירה את העשן כמה שיותר בפנים .. כי זה מה שנשאר .. הדבר היחיד שנשאר קבוע ולא משתנה והעשן יוצא .. ויש מן תחושת הקלה … מוזר אך קבוע, קבוע לשם שינוי… ואני שוב חושבת על העולם מנסה להפסיק אבל אני לא יכולה מרגישה את הגוף שלי , הגוף המגושם שלי , המכוער שלי אבל הגוף שלי ורק שלי .. שבתוכו יש כ``כ הרבה … והוא פתאום מתחיל לזוז ואני , אני חסרת שליטה ולא יכולה להפסיק קדימה אחורה .. תנועה מתמדת ומדודה ואני.. אני רגועה לפחות כך נדמה לי … אני רגילה כבר לתנועה ..לא מרגישה אותה בתוכי .. משהו עומד למות ..ואני יודעת זה .. והגוף נאבק מנסה להפסיק את זה … אבל הוא לא יצליח… ואני גם לא אעזור לו.. אני פשוט אשב לי שם במקום המבודד שמצאתי לעצמי.. גינה קטנה או חוף בודד ואחכה.. למה אני מחכה? זה לא משנה .. למשהו … שהתזוזה תפסיק .. שאני לא ארגיש כ``כ רע … שחפיסת הסיגריות תגמר ואני אצטרך ללכת לקנות עוד ואשפוט את עצמי ``כמה את מעשנת ??`` ואז אדליק לי עוד סיגריה .. שאמא תתקשר תצרח עלי לחזור הביתה, למקום האפור ההוא שבכל פעם שאני נמצאת בו אני מרגישה שתאי המוח שלי מתים אחת אחרי השני במן גסיסה איטית שכזו .. מחכה למשהו .. אבל כלום לא קורה .. קופסאת הסיגריות עוד מלאה … היר קניתי אותה לפני 5 דקות … ואני על הספסל שלי בוהה בכלום ובהרבה.. בוהה בשחור השחור הזה .. החושך שמסביבי ומקיף אותי .. ויש הרגשת שייכות לכמה שניות ואז פתאום אני נתקפת קור בלתי מוסבר .. ולא מובן .. ואני מפחדת .. מתקפלת למן כדור קטן שאם רק הייתי נותנת לו היה נופל על הריצפה ומתחיל להתגלגל לו עד האין סוף אבל לא .. אני נשארת במקומי וממשיכה לחכות אבל אני כבר חסרת מנוחה .. רוצה לזוז ולא יכולה .. ואני נרדמת לכמה שניות .. ומתעוררת .. והתמונות חולפות מול עיניי והצבעים … ואני … אני ישנה . וכך התעוררתי לי .. על הדרגש שלי .. שהוא המיטה שלי בתוך חדר קטן ולבן וסגור … אם תרצו לבקר תחפשו אותי .. איפה שהו בין חולון לבת ים במדור המבודד תשאלו לשמי .. יעל.
