סיפור
היה יום אחד יותר נכון ערב אחד... אני עשיתי שיעורים... אח שלי עזר לי בשיעורי הבית שהיו לי באנגלית ההורים שלי היו בבית אבל הם היו בחדר... פתאום אני שומעת את אמא שלי צועקת בקול בכי "זה לא נורא שאנחנו לא מתאימים!" הפסקתי לכתוב להספקתי לדבר פשוט שמעתי למריבה של אמי ואבי... אחר זה אמי המשיכה לצעוק ולא שמעתי את קולו של אבי ידעתי שמשהו קרה אך לא ידעתי מה...אח שלי לא המשיך להסביר לי את השיעורים הוא גם שמע את המריבה, אחרי בערך רבע שעה הם הפסיקו לריב העיניים שלי היו כבר אדומות ואני עמדתי לבכות ישר רצתי לחדרי והתחלתי לבכות... שעות ארוכות המשכתי והמשכתי לבכות ולבכות רק אחרי חצי שעה שעה בערך אמי נכנסת אני מתכסה בשמיכה ולא מראה את פני היא אומרת לי שאני צריכה להפסיק לבכות וללכת ללמוד אבל אני לא הקשבתי לה המשכתי לבכות ולבכות אחרי רבע שעה אמי שוב נכנסת מתיישבת ואומרת לי את הדבר הנורא ביותר בימי חיי מעולם אני לא הרגשתי ככה ברגעים אלה הייתי כל כך עצובה הדבר האחרון שאני רוצה היא שהורי יתגרשו... אמי אמרה לי שלאבי יש חברה כבר 8 חודשים היא אמרה לי שאנחנו (המשפחה) נשמור על כך בסוד וזאת הפעם הראשונה שאני אומרת את זה כי אני לא יכולה להגיד את זה לחברים שלי... הם יכולים לחשוב כל מיני דברים אבל כך אמי יצאה המשכתי לבכות ולבכות ואז אבי נכנס.. עשה כאילו לא קרה כלום ושום דבר לא נכון בעצם הוא הכחיש נורא כעסתי עליו... אני לא ילדה בת שנה! אני כבר גדולה... ואז הוא אמר לי לא להתייכס לדברים שאני שועמת כי הם לא נכונים...אני לא יצאתי מהחדר עד הבוקר שלאחר היום קמתי בפנים אדומות וגם העיניים שלי היו אדומות ונפוחות אבל זה לא היה ממש אכפת לי...ואז הלכתי לסלון ואמא שלי אמרה לי לא להיות עצובה כי זה יעבור אני לא ממש האמנתי שזה יעבור ובציפר אני הייתי עצובה כל היום... לא ממש הבינו למה אני עצובה וגם לא רציתי לספר...היום לדעתי ההורים שלי הולכים לפסיכולוג או משו כזה... כי כל יום שבת פתאום הם רוצים לקחת אוי ואת אחי לסבתא שלי אבל הם לא באים מוזר... לא יודעת למה גם הרבה פעמים הם יוצאים פתאום בערב... אני כבר לא יכולה להבין אותם...לפעמים הם שוב רבים ואז אניי מרגישה כמו שאני הרגשתי כשהם רבו. חשבתי להתאבד חשבתי לברוח מהבית.... אבל החלטתי שלא... אני מרגישה כאילו הם מסתירים ממני משו.... ואח שלי יודע עליו כי פעם אחת ביום שבת שאני ואח שלי הולכת לסבתא ואז ההורים שלי לקחו אותנו ושאלתי אותם לאן הם הולכים אז הם אמרו לי "לסידורים" ואז יצאנו מהאוטו ושאלתי את אח שלי "מה יש להם כבר סידורים ביום שבת?!" והוא אמר ל "כשתגדלי תביני..." בקיצור אני צריכה את דעתכם ואת עצתכם!
היה יום אחד יותר נכון ערב אחד... אני עשיתי שיעורים... אח שלי עזר לי בשיעורי הבית שהיו לי באנגלית ההורים שלי היו בבית אבל הם היו בחדר... פתאום אני שומעת את אמא שלי צועקת בקול בכי "זה לא נורא שאנחנו לא מתאימים!" הפסקתי לכתוב להספקתי לדבר פשוט שמעתי למריבה של אמי ואבי... אחר זה אמי המשיכה לצעוק ולא שמעתי את קולו של אבי ידעתי שמשהו קרה אך לא ידעתי מה...אח שלי לא המשיך להסביר לי את השיעורים הוא גם שמע את המריבה, אחרי בערך רבע שעה הם הפסיקו לריב העיניים שלי היו כבר אדומות ואני עמדתי לבכות ישר רצתי לחדרי והתחלתי לבכות... שעות ארוכות המשכתי והמשכתי לבכות ולבכות רק אחרי חצי שעה שעה בערך אמי נכנסת אני מתכסה בשמיכה ולא מראה את פני היא אומרת לי שאני צריכה להפסיק לבכות וללכת ללמוד אבל אני לא הקשבתי לה המשכתי לבכות ולבכות אחרי רבע שעה אמי שוב נכנסת מתיישבת ואומרת לי את הדבר הנורא ביותר בימי חיי מעולם אני לא הרגשתי ככה ברגעים אלה הייתי כל כך עצובה הדבר האחרון שאני רוצה היא שהורי יתגרשו... אמי אמרה לי שלאבי יש חברה כבר 8 חודשים היא אמרה לי שאנחנו (המשפחה) נשמור על כך בסוד וזאת הפעם הראשונה שאני אומרת את זה כי אני לא יכולה להגיד את זה לחברים שלי... הם יכולים לחשוב כל מיני דברים אבל כך אמי יצאה המשכתי לבכות ולבכות ואז אבי נכנס.. עשה כאילו לא קרה כלום ושום דבר לא נכון בעצם הוא הכחיש נורא כעסתי עליו... אני לא ילדה בת שנה! אני כבר גדולה... ואז הוא אמר לי לא להתייכס לדברים שאני שועמת כי הם לא נכונים...אני לא יצאתי מהחדר עד הבוקר שלאחר היום קמתי בפנים אדומות וגם העיניים שלי היו אדומות ונפוחות אבל זה לא היה ממש אכפת לי...ואז הלכתי לסלון ואמא שלי אמרה לי לא להיות עצובה כי זה יעבור אני לא ממש האמנתי שזה יעבור ובציפר אני הייתי עצובה כל היום... לא ממש הבינו למה אני עצובה וגם לא רציתי לספר...היום לדעתי ההורים שלי הולכים לפסיכולוג או משו כזה... כי כל יום שבת פתאום הם רוצים לקחת אוי ואת אחי לסבתא שלי אבל הם לא באים מוזר... לא יודעת למה גם הרבה פעמים הם יוצאים פתאום בערב... אני כבר לא יכולה להבין אותם...לפעמים הם שוב רבים ואז אניי מרגישה כמו שאני הרגשתי כשהם רבו. חשבתי להתאבד חשבתי לברוח מהבית.... אבל החלטתי שלא... אני מרגישה כאילו הם מסתירים ממני משו.... ואח שלי יודע עליו כי פעם אחת ביום שבת שאני ואח שלי הולכת לסבתא ואז ההורים שלי לקחו אותנו ושאלתי אותם לאן הם הולכים אז הם אמרו לי "לסידורים" ואז יצאנו מהאוטו ושאלתי את אח שלי "מה יש להם כבר סידורים ביום שבת?!" והוא אמר ל "כשתגדלי תביני..." בקיצור אני צריכה את דעתכם ואת עצתכם!
