melancholy man
New member
סליחה? מי אתם בכלל???
או: שרשור הכרות ראשון (וכנראה אחרון) אני אתחיל, ותרגישו חופשי לספר מה שבא לכם על עצמכם והקשר שלכם לפורום או למציאות (נדמה שמדובר בשתי ישויות נפרדות לגמרי שלעולם לא יפגשו...) קוראים לי melancholy man, ולפעמים גם הניבלונגים או ניבלו', שזה ניק שאימצתי בפורום השני שאני מנהל. יש לי גם ניק מוזר שנתנו לי ההורים, אבל אני לא מת עליו, אז נוותר... לפסיכדליה הגעתי קצת כמו בסרט "כמעט מפורסמים" של קרמן קראו, מערמת התקליטים הענקית שהייתה לאחותי, אלא שבניגוד לאחותו של ווילאם בסרט, אחותי לא הפכה לדיילת אלא עזבה את הבית לטובת הצבא (ושרות צבאי מרתק? כמורה חיילת, ככה בארץ אני מניח) ואני שנשארתי עם ערימת תקליטים, קיוותי, כמו שראיתי קורה אצל החברים שלה, וכמו באותו הסרט (שאגב בעיני היה בינוני במקרה הטוב) שכל הטונה של המוסיקה הזאת תהפוך אותי איכשנו ל Cool. אבל רוק אנד רול, בטח כזה מהסקסטיס, לא הפך אף אחד ל Cool, לכל היותר, הוא הופך אותי לאובססיבי משהו, אבל הוא סייע להגיע איכשהו לאחד המקומות היותר נחמדים שהייתי בהם, פורום אגדות רוק ובעיקבותיו לפורום הזה. לפני המון זמן, איש צעיר ויקר בן 15 עבר מכשולים רבים (3 קווי אוטובוס) והגיע למשרדי תפוז, עם חלום אחד: להקים פורום למארק קנופפלר מדאיר סטרייטס (חלום מוזר לאיש צעיר אבל אנשים צעירים עם חלומות מוזרים זה זן חביב עלי במיוחד, אז נמשיך...), כשבא לראיון אמרה לו האישה הנחמדה מארק מי???, וכך אחרי שיחה קצרה קם פורום אגדות רוק. כמה חודשים מאוחר יותר בלילה עייף במיוחד גילתי את הפורום, וכעבור חודש צורפתי כמנהל, מאז, כך נדמה אני מנהל את הפורום, שם הכרתי גם את זו שאני גאה לקרוא לה אהבת חיי כבר שנה וחצי, והיא מזה כ 6 חודשים קוראת לי "אמרתי לך לא להתקשר אלי הביתה" (מתוך עליתו ונפילתו של פורום אגדות רוק, כרך א', החודשים הראשונים) מאז הפורום צמח וגדל ואז השתעמם קצת ונרדם קלות, ושוב פרח וחוזר חלילה, בשלב מסויים, השתעממתי, רבתי עם תפוז, עזבתי את הניהול רק בשביל לחזור מבוייש משהו בניק אחר, אחרי חודשיים. (שם, שם, כרך ב': אחרי השנים הראשונות) את סיפור צמיחתו של הפורום הזה כבר סיפרתי, אז אפסיק כאן, ומי אתם?
או: שרשור הכרות ראשון (וכנראה אחרון) אני אתחיל, ותרגישו חופשי לספר מה שבא לכם על עצמכם והקשר שלכם לפורום או למציאות (נדמה שמדובר בשתי ישויות נפרדות לגמרי שלעולם לא יפגשו...) קוראים לי melancholy man, ולפעמים גם הניבלונגים או ניבלו', שזה ניק שאימצתי בפורום השני שאני מנהל. יש לי גם ניק מוזר שנתנו לי ההורים, אבל אני לא מת עליו, אז נוותר... לפסיכדליה הגעתי קצת כמו בסרט "כמעט מפורסמים" של קרמן קראו, מערמת התקליטים הענקית שהייתה לאחותי, אלא שבניגוד לאחותו של ווילאם בסרט, אחותי לא הפכה לדיילת אלא עזבה את הבית לטובת הצבא (ושרות צבאי מרתק? כמורה חיילת, ככה בארץ אני מניח) ואני שנשארתי עם ערימת תקליטים, קיוותי, כמו שראיתי קורה אצל החברים שלה, וכמו באותו הסרט (שאגב בעיני היה בינוני במקרה הטוב) שכל הטונה של המוסיקה הזאת תהפוך אותי איכשנו ל Cool. אבל רוק אנד רול, בטח כזה מהסקסטיס, לא הפך אף אחד ל Cool, לכל היותר, הוא הופך אותי לאובססיבי משהו, אבל הוא סייע להגיע איכשהו לאחד המקומות היותר נחמדים שהייתי בהם, פורום אגדות רוק ובעיקבותיו לפורום הזה. לפני המון זמן, איש צעיר ויקר בן 15 עבר מכשולים רבים (3 קווי אוטובוס) והגיע למשרדי תפוז, עם חלום אחד: להקים פורום למארק קנופפלר מדאיר סטרייטס (חלום מוזר לאיש צעיר אבל אנשים צעירים עם חלומות מוזרים זה זן חביב עלי במיוחד, אז נמשיך...), כשבא לראיון אמרה לו האישה הנחמדה מארק מי???, וכך אחרי שיחה קצרה קם פורום אגדות רוק. כמה חודשים מאוחר יותר בלילה עייף במיוחד גילתי את הפורום, וכעבור חודש צורפתי כמנהל, מאז, כך נדמה אני מנהל את הפורום, שם הכרתי גם את זו שאני גאה לקרוא לה אהבת חיי כבר שנה וחצי, והיא מזה כ 6 חודשים קוראת לי "אמרתי לך לא להתקשר אלי הביתה" (מתוך עליתו ונפילתו של פורום אגדות רוק, כרך א', החודשים הראשונים) מאז הפורום צמח וגדל ואז השתעמם קצת ונרדם קלות, ושוב פרח וחוזר חלילה, בשלב מסויים, השתעממתי, רבתי עם תפוז, עזבתי את הניהול רק בשביל לחזור מבוייש משהו בניק אחר, אחרי חודשיים. (שם, שם, כרך ב': אחרי השנים הראשונות) את סיפור צמיחתו של הפורום הזה כבר סיפרתי, אז אפסיק כאן, ומי אתם?
