סלעים מתנפצים

[קנמון]

סלעים מתנפצים

אני בונה אותן כבר שנים. שנים! מניחה אבן אבן בידים עירומות. עורי מתקלף וידי מתבלות. אני בונה אותן כבר שנים והאמן לי אני בנאית מחוננת. טובים ממך ניסו כוחם מול המפלצת. חלקם חישבו לרסק ולשבור. חלקם בעדנה ורוך. חלקם בתחנונים והתרפסות. ואתה, בסערה. סערה שהרוח הקלילה והשובבה שלה חדרה מבעד לסדקים ומעל לחומות פנימה. נגעת בי ברוח הקלילה בערב של ים. האצבע שלך על הלחי שלי ואני כבר במערבולת. הבנתי לעוף. הבנתי לדאות. חכמים, יפים, חסונים, ועקשנים ממך נכשלו. אבל אתה, יש לך סערה שכזאת שחודרת לי פנימה ועושה בי שמות.

 

[קנמון]

ספקות

ואם בסערה אז למה השקט שאחרי. ואם לאמר רק אמת אולי היתה זו בדיה. זכרון עמום של טוב שנלווה לשמך. מכתבים זהירים. נוגעים לא נוגעים באינטימיות ששנינו יודעים כי היא שם. מכתבים מופלאים נחשפים וחושפים אותך לי. המטוס שלקח אותך ממני למחוזות מופלאים יחזיר אותך בקרוב. אנחנו אחד או היתה זו רק אשליה? הגלגלים יגעו בקרקע ואתה תגלה לעיני. ואני לשלך. והפחד הזה מן האמת העירומה. האם גדול יותר הפחד מלגלות שאינך האחד. או שמא הפחד הוא מכך שהנך?

 

[מלאך בודד]

גם לי יש אחד שכזה...