ספורט.

עוד אחת

New member
ספורט.

יש לי שאלה שהפמיניזם בקושי מתעסק בה וזה חבל כי זה חשוב יותר ממה שאתן חושבות: כמה הבנות הולכות לחדר-כושר ומרימות משקולות? וכמה הן משחקות כדורגל ועושות ספורט מחוץ לבית-ספר? זה טוב לבריאות, לפיתוח התחרותיות, להתפתחות המיכנית של המוח, להריון וללידה ולכשירות לעסוק במקצועות פיזיים שהתרומה שלהם לחברה אדירה. ספרו לי, קדימה, כמה אתן עושות ספורט? וכמה עשיתן בילדותכן? זה נושא פמיניסטי. באמת. כמה אתן מרימות משקולות? לדעתי עוד כוח פיזי יועיל לנו גם בעסקים ובפוליטיקה.
 

טל קר

New member
אשמח לשמוע איך כוח פיזי

יועיל בעסקים ובפוליטיקה. לדעתי צריך להפריד עסקים ופוליטיקה מכוח פיזי, ולהדביק אותו לכישורים מנטלים. לא מרימה משקולות, לא רצה, ואני די פדלאה. זה נראה לך סיבה לפגוע בזכויותי?
 

Boojie

New member
אני מסכימה ולא מסכימה בו זמנית.

* אני מסכימה, כי כושר גופני הוא באופן כללי דבר טוב, תורם מאד לתחושת בטחון ונינוחות וליכולת להתמודד. אני בעד לעודד נשים מילדות לפתח גם את הצד הפיזי שלהן, ובעיקר לשלוח אותן לאימוני אמנויות לחימה שישפרו את הבטחון העצמי שלהן ואת יכולת ההתמודדות שלהן. אני מאמינה גדולה ב``נפש בריאה בגוף בריא`` - לא שגוף בריא הכרחי לנפש בריאה, אבל הוא בהחלט עוזר ומקל. ובתור מישהי שחיה כרגע, בגלל מחלה, בגוף בעל כושר גרוע, אני יודעת כמה שכושר גופני לקוי מקשה על ההתקדמות במה שרוצים. * אני לא מסכימה, רק בגלל מה שעלול להשתמע מההודעה שלך, כביכול כושר פחות טוב מייצג פחות יכולת. אם זה היה המצב, סטיבן הוקינג לא היה מגיע למה שהוא הגיע... וזו רק דוגמה אחת לאן שכוח הרצון והשכל יכולים להביא אדם גם כשהגוף שהוא נמצא בו לא ממש מוצלח. אדם יכול להגיע רחוק גם כשהוא חלש, חולני, עייף, ורופס. עניין של אישיות ושל דחף. תמיד צריך להזהר מהכללות.
 
למעלה