ספקות

yuval k

New member
ספקות

השנתיים שאני בארה"ב היו, בגדול, די לא-מספקות. למדתי המון (תוך לא-מעט עומס ועצבים ולחץ וכיוצ"ב) והרחבתי אופקים, הכרתי תרבות אחרת. ועם זאת, באופן די קבוע אני מרגיש שאין לי כ"כ חברים. לא יצא לי להיפגש עם אנשים אחה"צ או בסופ"ש, אז אם היו לי חברים, דיברתי איתם בעיקר אונליין, ובעיקר על ענייני בי"ס. ואז הגעתי לארץ, וכמעט כל שבוע הייתי בת"א (והיה גם המחנה, אבל על זה לא מדברים כי זה באמת משהו מיוחד), והיה לי טוב. קשה לי להסביר את זה, אבל הרגשתי יותר... שייך. גם עזרה לזה העובדה שכמעט אף אחד מהאנשים מארה"ב לא פנה אליי במשך הקיץ אונליין, למרות שהייתי ער בשעות שלהם (בין 1:00 בלילה ל-19:00 בערב, בהרבה ימים). ובנוסף, הגעתי למסקנה, כבר לפני כמה חודשים (כשתכננתי להגיש מועמדות לקיימברידג' רק כדי לראות אם אוכל להתקבל), שהלימודים שלי בתיכון בי"ב הם קצת מיותרים. ההתעקשות שלי ללכת לקורסים ברמה הכי גבוהה שיכולתי הביאה לזה שאמנם כמעט קרסתי בתקופות מסויימות, אבל גם למדתי את רוב מה שהייתי לומד בארץ בתיכון---או מעבר, בחלק מהתחומים---כבר אחרי שנתיים. מעבר לזה, כמעט את כל מה שהייתי לומד ביב' אוכל ללמוד באוניב', ואת מה שלא, לא חבל לי להפסיד. (הדברים היחידים שבאמת יחסרו לי מכאן הם צילום וה-Maths Team, שהייתי אמור להיות הקפטן שלה למשך השנה, וכמה אנשים בודדים שבמילא דיברתי איתם בעיקר אונליין.) כתוצאה משתי העובדות האלו (ועוד הרבה דברים שקשה לי לעשות להם רציונליזציה, באופן טבעי), הגעתי למסקנה שעדיף לי להישאר בארץ. ובאמת גיליתי שחלום חיי (;[) אפשרי, ואני יכול ללכת כבר השנה ללמוד (מתמטיקה וגם, אני מקווה, בלשנות) באוניב' העברית. אני משער שחלק מזה שבכלל העליתי את התוכנית הזאת בפני ההורים שלי זה שקצת נמאס לי לעשות דברים בשביל אחרים---למשל, ללכת בלי ירמולקה (תחי האמריקניזציה
) בשביל אבא שלי---ולעשות דברים בשביל עצמי. רוב הזמן לפני שחזרתי לניוטון הסתובבתי בהרגשה שהתוכנית הזאת, למרות הקשיים שכרוכים בה (בעיקר זה שהמשפחה הקרובה נשארת בארה"ב), תהיה טובה בשבילי. אולי חלק ממה שנתן לי את ההרגשה שהתוכנית טובה זה החיכוכים הבלתי-נגמרים עם המשפחה שלי כשגרנו אצל סבתא שלי בצפיפות ורבנו כל הזמן. אבל כבר מסביבות הזמן שהתקרבנו לנחיתה בבוסטון עולים בי ספקות, שמתחזקים עכשיו, כשאני מספר לאנשים, ומגלה שכן אכפת להם מזה שהם יראו אותי רק אונליין (ואולי גם כי במשך כמה שבועות לא רבתי עם ההורים
קל לקנות אותי, מסתבר). זה לא שהיה לי רק רע בארה"ב, למרות שהיו הרבה תקופות שזה כן היה ככה, ומצד שני, גם אני לא מרגיש שהיה לי כ"כ טוב. ומשום מה קשה לי עכשיו לראות את זה שיהיה לי טוב בארץ, ושמשהו יהיה יותר טוב, או סתם שהתוכנית הזאת תהיה טובה יותר לעתיד שלי---למרות שזה ממש לא משנה, כי הסיבה העיקרית היא אנשים ולא זה שאני ממהר לקראת תואר. בקיצור, זו הודעה די חסרת טעם, אבל מעבר לכך שאשמח לקרוא את דעתם של אחרים בנושא, אולי כן יש לכתיבה הזאת ערך בארגון המחשבות. ([.I had to do it for myself]?)
 

SaintJohn

New member
לי זה נראה

שיש לך העדפה יחסית ברורה ללמוד בארץ. אמנם אתה מוותר על הצילום ועל ה-Maths Team, אבל אתה תלמד את מה שאתה הכי רוצה. אמנם אתה תעזוב את המשפחה הקרובה, אבל אתה תעזוב גם את כל החיכוכים איתם. ואמנם אתה תעזוב את החברים שאתה מדבר איתם לרוב אונליין, אבל אתה מגיע למקום שאתה מרגיש בו שייך, ותזכור שאתה עדיין תוכל להיות איתם בקשר אונליין. אלה הדברים שמצאתי כהכי עיקריים מתוך מה שכתבת. הבעיה היחידה היא שאתה לא יכול לנבא איך באמת יהיה לך. אתה יכול רק ללכת עם ההרגשה שלך. אם אתה שואל אותי, אז אני הייתי הולך על הלימודים בארץ, כי אני בעד שינויים ולא לתת לדברים להשאר קבועים, בעיקר אם אני לא מרוצה מהם. אני לא אומר שאתה לא מרוצה מהחיים שלך כרגע, לא הצלחתי להסיק את זה ממה שכתבת. זה בסך הכל סוג של צ'אנס שאתה צריך לקחת, כי לא תוכל לדעת מה יקרה. זאת דעתי, מקווה שהיא עזרה איכשהו
 

yuval k

New member
כן, זה בערך מה שהולך בראש שלי גם.

אני לא באמת מרוצה כאן. כנראה יש בי איזשהו חלק שמתנגד לשינויים, כי באמת אין ממש סיבה שלא יהיה טוב בארץ. רוב החברים שלי, אובייקטיבית, הם מהארץ... ואני לא ממש מרוצה מהחיים שלי כרגע. אני סתם תוהה אם זה לא היה משתפר השנה אם הייתי נשאר באמריקה, וקשה לי לדעת...
 
"טוב"

אתה כל הזמן מדבר על זה שיהיה לך "טוב" פה או "לא טוב" שם או להיפך... מה זה ה'טוב' הזה? ולמה הוא קשור למקום גיאוגרפי בכלל?
 

daveScorpions

New member
אני דיי מסכים עם מה שיעל אמרה

ואני אפילו אוסיף את דעתי האישית לגבי זה הרבה אנשים כל הזמן מחפשים את ה"טוב" הזה וכל מקום שישמעו שיש פה כיף ונהנים שם יגיעו לאותו המקום, אחד הדברים שאני תמיד הרגשתי ועשיתי זה לחשוב על דברים בראייה קצת אחרת, בסופו של דבר האדם עצמו יוצר את הסביבה הטובה הזאת והוא זה שמביא לשינוי הזה אליו הוא כל כך יחל המיקום הגאוגרפי לא כל כך קשור בסופו של דבר זה תלוי באותו אדם ובדרך שלו ליצור את ה"אוטופיה" הזאת שאליה הוא מתייחס מן הסתם הרבה דברים משפיעים על ההגעה למצב הזה אבל אני לא חושב שמיקום גאוגרפי הוא אחד הסיבות לזה חוץ מזה גם אני רואה שיש לך איזו נטייה כלפי הארץ ולגבי חברים אני חושב שאתה לוקח את זה טיפה לכיוון שונה באת עכשיו לביקור בארץ, אחרי שיצרת לעצמך מעגל חברים לא קטן דרך הרשת ולפני. בגלל שבאת בקיץ והרבה אנשים היו חופשיים מעיסוקים שונים היה להם זמן לבוא לטייל להנות, צריך לזכור בשד"כ אנשים הם אנשים עובדים/לומדים/משרתים ולכן המצב לא יחזור על עצמו ויהיה זהה ככה שצריך לקחת את זה כאינדיקטור השוואה שונה משאר הדברים, לפחות זוהי דעתי האישית ואני מקווה שעזרתי לך
ושתיהיה שלם עם כל החלטה שתתגבש בתוכך
 

yuval k

New member
אני לא חושב שזה שייך לזה שהייתי

בארץ בתקופת החופשה...
 
אני חושבת שזה לא סובב סביב המקום

אלא סביב החברה שמקיפה אותו במקום הספציפי הזה.
 

yuval k

New member
כמו שגל אמרה, זה לא שייך למקום

הגיאוגרפי עצמו. יום אחרי שכתבתי את ההודעה הזאת הלכתי שוב לביה"ס וראיתי כמה אנשים, והבנתי למה כל-כך רציתי לחזור לארץ.
 
למעלה