סקר - שיטת עבודה

I Was Hoping

New member
אין לכם מושג כמה אני למדה מהשרשור הזה../images/Emo70.gif

ובעיקר - כמה חשק לעשות סדר עשיתם לי. תודה רבה רבה
 

d a p h n a

New member
האמת היא שלא מספיק מסודר אצלי

אני עוד לא בשלב הכתיבה לדוקטורט, אבל ברור שחלק גדול ממה שאני עושה קשור בדרך זו או אחרת. כרגע יש לי קובץ אחד שנקרא "רעיונות לדוקטורט", ובו רשומים כל השמות של אנשים שאיתם יצרתי קשר, ארכיונים שהציעו לי לבקר בהם, מסמכים שקראתי ונראים לי מעניינים, מקורות ראשוניים שאני רוצה לבדוק שאגיע לארכיון ספציפי וכל שאר הערב-רב של דברים קטנים שאני נזכרת בהם. בנוסף, עכשיו אנחנו עושים קורס מסודר שנקרא prospectus development seminar שבו אנחנו נפגשים שבועית עם האנשים האחרים בשנה שלנו ועובדים על הכנת הצעת המחקר לדוקטורט. היתרון של הקורס הזה הוא שיש סדרה של מטלות שמחייבת אותנו לסדר את כל המידע שאספנו עד כה לקראת הדוקטורט. למשל, השבוע היינו צריכים לכתוב ביבליוגרפיה עם הערות על ספרים שקראנו שקשורים לדוקטורט. זה מאוד הועיל בגלל שיש לי כל מיני ספרים שקראתי בכל מיני הקשרים, ועכשיו יש לי רשימה ראשונית מסודרת שלהם. אבל אני מודה שיש לי עדיין בעיה עם סיכום חומרים שאני קוראת. אני מוצאת שסיכום תוך כדי קריאה, בין אם על ידי מירקור, הקלדה לתוך המחשב, כתיבת הערות בצד או כל דבר כזה פשוט ממש מפריע לי לקריאה השוטפת ומקשה עליי להתרכז. עד כה זה עבד לי בסדר בגלל שתמיד הייתי צריכה לקרוא ולזכור היטב רק את החומר לאותו השבוע, אז קראתי כמה מאות עמודים, זכרתי את העיקר בהם (יש לי זכרון טוב) והסתדרתי. אבל עכשיו אני לומדת לקראת בחינות המעבר, ונפגשת פעם בשבועיים עם מרצים לדבר על הספרים שאני קוראת, והבעיה היא שאני זוכרת את הספרים לקראת הפגישה, אבל לא עשיתי לעצמי כמעט שום סיכום משכנע של מה שקראתי עד כה וברור לי שזו בעיה כי בסופו של דבר אני אהיה חייבת להכין סיכום כתוב כדי לזכור מה קראתי. אז עכשיו אני מנסה לעבוד על שיטה שבה אני כותבת סיכומים על מה שקראתי מיד בסוף הקריאה, אבל לא במהלכה (שוב, סיכום תוך כדי קריאה פשוט מסיח את דעתי), ובנוסף אם תוך כדי קריאה אני נתקלת בהפנייה חשובה במיוחד למאמר/מקור אז אני מציינת אותה לעצמי בצד.
 
השיטה שלי

לשים את המחברת/מאמר/ספר לידי, גם אם אני ממש לא מוכנה לגעת בו עכשיו. ככה יהיה יותר קל לגשת לזה...
 
שיטות שלי

קריאת מאמרים: פעם חשבתי שכשקוראים מאמר אז זה כמו ספר - מהמילה הראשונה בעמוד הראשון עד המילה האחרונה בעמוד האחרון. גיליתי שזה ממש לא ככה, וקריאת מאמרים היא קריאה אחרת לגמרי: קודם לקרוא את הכותרת, אחר כך לעבור על כל תתי הנושאים ברפרוף ולראות מה החלקים של המאמר, לחזור לקרוא ברפרוף את האבסטרקט, לקרוא את המבוא הכללי שמתאר את המאמר ומה עושים בו, ולרפרף על החלקים תוך כדי התעכבות רק על הנקודות המועילות. בפועל יוצא שעוברים ככה על מאמר לפחות ארבע או חמש פעמים, ורק אחר כך אולי (אולי!) קוראים את כולו ממש, אבל בהרבה מקרים לא צריך יותר מזה: לפעמים מספיק לדעת שתוצאה קיימת, ורק באופן כללי איך הגיעו אליה, או את אופן המחשבה הכללי של מישהו שמנסה לייסד מערכת מחשבה מסויימת על מנת לגשת לבעיה, או של מישהו שמנסה לבנות טיעון מסויים בזכות או נגד גישה כזו או אחרת. הנקודה היא שלעתים נדירות מאמר מלא, על כל הדקויות שלו, הוא רלוונטי. יש כמובן מקרים שכן, ואז, אחרי הקריאות השטחיות יותר, קוראים אותו לעומק. סיכום מאמרים: עם המאמרים שהייתי מדפיסה, הייתי כותבת הערות בשוליים על נקודות מעניינות או חשובות, ובעיקר, בראש כל מאמר מסכמת על מה הוא היה ואיך הוא עוזר לי, כדי שאם אני אגש אליו שוב אחרי כמה חודשים אני לא אצטרך לעבור את הכל מחדש. בעבודה שלי גיליתי את נפלאות האקסל. כלומר, אין בו שום דבר נפלא באופן מיוחד חוץ מזה שזה פורמט שבו אפשר לדחוס בקומפקטיות ובאופן מסודר הרבה מאוד מידע, והוא גמיש להפליא. אז היום, אחרי שקראתי מאמר מעניין או רלוונטי, אני מסכמת לתוך המשבצת הרלוונטית את הסיכום והמחשבות שלי בעניין, יחד עם קישור ופרטים בסיסיים כמו שם ותאריך בו קראתי אותו. אני גם מדברת לא מעט עם אנשים וחשוב מאוד לשמר את המידע שהם מוסרים תוך כדי שיחה, אז גם השיחות האלו מנוהלות בדף אקסל (שם האדם, החברה, פרטי יצירת קשר, וסיכום של הרעיונות העיקריים שעלו בשיחה). מה שנוח בזה הוא שאפשר לשכוח מדף אקסל כזה אחרי שבנית אותו, ולגשת אליו שוב אחרי כמה חודשים, וכל הטריות של המחשבות שלך מהזמן של הקריאה עדיין שמורה שם. זה בעיקר העניין של לשבת ולכתוב אחרי כל קריאת מאמרים, פחות האקסל, אבל הפורמט שומר על הכל נגיש ומסודר. כתיבה: יש אצלנו באתר הפנימי "מדריך כתיבה" שנועד בעיקר לאלו שמרכז הכובד של עבודתם הוא בכתיבה, אבל הוא מאוד מאוד שימושי. זה מדריך מבדר של כמה עשרות עמודים טובים, מלא בדוגמאות ועצות, ויש שם דף אחד שהדפסתי ותליתי אצלי בשולחן שמנסה לסכם את עיקרי הדברים לעשר עצות. את עשר העצות האלו הוא אחר כך מסכם לשתי עצות: 1. תדע מה אתה רוצה לומר 2. תאמר את זה בפשטות. זה נשמע אדיוטי, אבל זה מדהים עד כמה שלא: הנטיה להסתבך במשפטים מורכבים, העמימות, חור הכיוון בכתיבה, הם הרבה פעמים תוצאה של אי ידיעה של עובדה פשוטה: מה הפסקה או המשפט הספציפי הזה מנסים לומר. ודרושה בהירות מחשבתית גדולה על מנת לדעת - אוקיי, עכשיו אני רוצה לומר את זה . מהרגע שהאבן הזו סולקה, בד"כ הכתיבה הרבה יותר פשוטה. לכן עם כתיבה, השיטה שלי היא שיטת top-bottom: לכתוב פרקים כלליים, לכתוב עבור כל פרק מה הרעיונות העיקריים שאני רוצה להעביר. לקחת כל רעיון כזה ולפרק אותו הלאה, וככה עד שמגיעים לאבני בניין בסיסיות של פסקה או אפילו משפט בודד.
 
למעלה