ישנתי צהריים היום איזה שלוש שעות..אז הלילה עם הכדור שינה קצת הלך לאיבוד. בעסה, כי מחר יש לי נסיעה לבית חולים יום ארוך לבדיקת עורקי רגליים...יש כאבים בהליכה .
בכלל תקעו לי בדיקות...בלב זה אקו לב במאמץ עם זריקה גם בבית חולים. עוד בדיקת הולכה חשמלית לרגליים גם נסיעה רחוקה. הייתי במיון חשש להתקף לב בסוף זו הפרעת קצב שהקרדיולוג שלי אמור להסביר...ונפילה רצינית של לחץ דם עד טשטוש ראייה לזמן מה. לא אישפזו אותי..אבל צריך מעקב...חשש לאי ספיקת לב. והעיניים גם יבדקו יש כל מיני בעיות אני מקווה שזה לא ידרדר ...
בקטע הנפשי יש גם שיפור וגם מריבות וכעסים שלי עם הסובבים...בקטע של הריבים זה כעסים מוצדקים שמצטברים לי למשל שאנשים בקבוצה שלי מדברים בשפה מינית לא נאותה ממש ממש מגזימים ואמרתי למנהלת כמה פעמים בסוף התפרצתי על מי שמדברת ככה הכי הרבה קיללתי אותה הייתה מהומה התקיפו אותי כמה וכמה מהקבוצה כולם עליי ..ועוד אחד שרבתי איתו במקביל כי הוא מתנשא ממש שיגעון גדלות יש לו נדחף לכל דבר בלי הבנה כי הוא חדש בקבוצה..קיצור טיפוס בעייתי. בסוף "ניצחתי" ..אבל במחיר של עצבים וכעס.
והתעצבנתי על טמבל אחד בדואר שנדחף לתור...ומתעצבן על טעויות קוגנטיביות שאני עושה מהפגיעת זיכרון...וכל המצב בכלל, קורונה, מתח ביטחוני בצפון ואני גר בקרית שמונה, לחימה בדרום, כלכלה והחיים אתם יודעים לא קל..והבריאות..הרבה עומס.
בחיובי, אני מתמיד בשיחות עם הפסיכולוג זה עוזר לשחרר לפחות בנתיים בשיחות אני עוד לא מוצא פתרונות לבעיות שיש אבל מודע להם, יש גם שיפור מול טיפול בבעיות ובירוקרטיה. אני יותר מסביר ומסביר שלוש פעמים אם צריך. ושיש תקלות ועיכובים לא מתעצבן כמו פעם, מתנהל יותר טוב ומשיג גם דברים בנחת לא יוצר אנטיגוניזם מולי. וזה אני מקווה יציב זה כבר בסביבות שנה ככה. אני גם חש שללא השיקום בבית, מדריכת שיקום שלוש פעמים ועו"ס פעם בשבוע..יותר טוב לי. אני מתמקד יותר בהתמודדות עם הבעיות זיכרון והרפואי ומתפקד לא רע יחסית למצב. אני מניח שיש השפעות שעובדות מהשיקום...שנראה שאני מרגיש ומיישם עכשיו..אז כל השיקום לא היה לשווא. האופציה פתוחה לעתיד ..אם ארצה.
אני בסדנא של כתיבה יוצרת בזום דרך הקהילת נכים וממש מבריק שם ממש ממש כי זה התחום שלי אומנות וזה כייף. חסר המפגש הממשי פנים אל פנים..והחוגים הפעילויות..בגלל המצב פעם יש יוגה במועדון פעם אין. טיולים בריכה מסעדה וכל אלה אין אישור. אבל בסדר צרת רבים חצי נחמה..
יש את הצ'אט איפה שרבתי שם וזה...זה מחזיק, מה זהמחזיק בלי זה הייתי מאבד כיוון ומחשבות שליליות והתדרדרות זה נותן לי התעסקות כל היום..עם אנשים בחי. יוטיוב פייסבוק וכאלה אני גם צופה אבל אתם יודעים יותר מידי לבד ( למי שלא זוכר או מודע אני בודד לגמרי כמעט מנותק ממשפחה אין אישה ילדים כלום ואני בן 49 לא פשוט) אפשר להשתגע ממש מהמחשבות . מקווה שהצ'ט יתקיים עד שבעזרת השם אמצא עיסוק אמיתי יותר אישה רצוי מאוד..וקצת חברים לבלות לשבת יחד להתעסק. עבודה אני לא מרגיש יכולת והתנדבות גם אם כי שקלתי את זה. אבל יש חיובי לפחות זה ממלא קצת ריקנות כי אוהבים אותי שם אני מצחיק ומעניין ורציני ומבין ותומך שצריך..ורוב הזמן. מריבות קורות הזמן ישכיח..
זהו בערך....לא קל אבל יש גם שיפורים. משתדל ברגעים כאלה שאני עייף ולא נרדם וקצת יותר עייף נפשית לזכור שיש לי כוח להתמודד ויש מחר ויש תקווה ..ואתם יודעים להעביר כל יום בפני עצמו...גם שהתקווה נחלשת..
תודה על ההקשבה
בכלל תקעו לי בדיקות...בלב זה אקו לב במאמץ עם זריקה גם בבית חולים. עוד בדיקת הולכה חשמלית לרגליים גם נסיעה רחוקה. הייתי במיון חשש להתקף לב בסוף זו הפרעת קצב שהקרדיולוג שלי אמור להסביר...ונפילה רצינית של לחץ דם עד טשטוש ראייה לזמן מה. לא אישפזו אותי..אבל צריך מעקב...חשש לאי ספיקת לב. והעיניים גם יבדקו יש כל מיני בעיות אני מקווה שזה לא ידרדר ...
בקטע הנפשי יש גם שיפור וגם מריבות וכעסים שלי עם הסובבים...בקטע של הריבים זה כעסים מוצדקים שמצטברים לי למשל שאנשים בקבוצה שלי מדברים בשפה מינית לא נאותה ממש ממש מגזימים ואמרתי למנהלת כמה פעמים בסוף התפרצתי על מי שמדברת ככה הכי הרבה קיללתי אותה הייתה מהומה התקיפו אותי כמה וכמה מהקבוצה כולם עליי ..ועוד אחד שרבתי איתו במקביל כי הוא מתנשא ממש שיגעון גדלות יש לו נדחף לכל דבר בלי הבנה כי הוא חדש בקבוצה..קיצור טיפוס בעייתי. בסוף "ניצחתי" ..אבל במחיר של עצבים וכעס.
והתעצבנתי על טמבל אחד בדואר שנדחף לתור...ומתעצבן על טעויות קוגנטיביות שאני עושה מהפגיעת זיכרון...וכל המצב בכלל, קורונה, מתח ביטחוני בצפון ואני גר בקרית שמונה, לחימה בדרום, כלכלה והחיים אתם יודעים לא קל..והבריאות..הרבה עומס.
בחיובי, אני מתמיד בשיחות עם הפסיכולוג זה עוזר לשחרר לפחות בנתיים בשיחות אני עוד לא מוצא פתרונות לבעיות שיש אבל מודע להם, יש גם שיפור מול טיפול בבעיות ובירוקרטיה. אני יותר מסביר ומסביר שלוש פעמים אם צריך. ושיש תקלות ועיכובים לא מתעצבן כמו פעם, מתנהל יותר טוב ומשיג גם דברים בנחת לא יוצר אנטיגוניזם מולי. וזה אני מקווה יציב זה כבר בסביבות שנה ככה. אני גם חש שללא השיקום בבית, מדריכת שיקום שלוש פעמים ועו"ס פעם בשבוע..יותר טוב לי. אני מתמקד יותר בהתמודדות עם הבעיות זיכרון והרפואי ומתפקד לא רע יחסית למצב. אני מניח שיש השפעות שעובדות מהשיקום...שנראה שאני מרגיש ומיישם עכשיו..אז כל השיקום לא היה לשווא. האופציה פתוחה לעתיד ..אם ארצה.
אני בסדנא של כתיבה יוצרת בזום דרך הקהילת נכים וממש מבריק שם ממש ממש כי זה התחום שלי אומנות וזה כייף. חסר המפגש הממשי פנים אל פנים..והחוגים הפעילויות..בגלל המצב פעם יש יוגה במועדון פעם אין. טיולים בריכה מסעדה וכל אלה אין אישור. אבל בסדר צרת רבים חצי נחמה..
יש את הצ'אט איפה שרבתי שם וזה...זה מחזיק, מה זהמחזיק בלי זה הייתי מאבד כיוון ומחשבות שליליות והתדרדרות זה נותן לי התעסקות כל היום..עם אנשים בחי. יוטיוב פייסבוק וכאלה אני גם צופה אבל אתם יודעים יותר מידי לבד ( למי שלא זוכר או מודע אני בודד לגמרי כמעט מנותק ממשפחה אין אישה ילדים כלום ואני בן 49 לא פשוט) אפשר להשתגע ממש מהמחשבות . מקווה שהצ'ט יתקיים עד שבעזרת השם אמצא עיסוק אמיתי יותר אישה רצוי מאוד..וקצת חברים לבלות לשבת יחד להתעסק. עבודה אני לא מרגיש יכולת והתנדבות גם אם כי שקלתי את זה. אבל יש חיובי לפחות זה ממלא קצת ריקנות כי אוהבים אותי שם אני מצחיק ומעניין ורציני ומבין ותומך שצריך..ורוב הזמן. מריבות קורות הזמן ישכיח..
זהו בערך....לא קל אבל יש גם שיפורים. משתדל ברגעים כאלה שאני עייף ולא נרדם וקצת יותר עייף נפשית לזכור שיש לי כוח להתמודד ויש מחר ויש תקווה ..ואתם יודעים להעביר כל יום בפני עצמו...גם שהתקווה נחלשת..
תודה על ההקשבה