עדיין פתוח פה?
שאלה לגבי התערבות בסיטואציות חברתיות

kokula12

New member
עדיין פתוח פה?
שאלה לגבי התערבות בסיטואציות חברתיות

הי כולן! מה העניינים? אני רואה ששקט פה, אבל מנסה בכל זאת להעלות עניין שמעסיק אותי...
לאחרונה נתקלתי בכמה סיטואציות עם הגדול (8) שגרמו לי לתהות האם ואיך אני צריכה להתערב באינטראקציות חברתיות בעיתיות (לא ברמת החרם או משהו, ברמת הבאסה שלו או של אחרים). באחת מהן, בסופו של דבר התערבתי אחרי שהדרכתי אותו איך להתמודד בעצמו והשתכנעתי שהוא מיצה את מה שהוא בתור ילד מסוגל לעשות בעניין. פניתי לאחת האימהות הרלבנטיות שאני בקשר טוב איתה, ואני מודה שהופתעתי מעט מתשובה בסגנון "אני ממש מעדיפה לא להתערב. אשאל את הילד, אבל יותר מזה אני לא רוצה לעשות".
אז בלי להיכנס יותר מדי לפרטי המקרה הספציפי שאני מאמינה שנמצא כך או כך בדרך לפתרון, רציתי לדעת איפה עובר הגבול שלכן? מה יהיה הסף שיגרום לכן להתערב ובאילו מקרים לא תתערבו?
 
מעורבות והתערבות

אנחנו משתדלים להיות מעורבים בחיי הילדים, גם בהיבט החברתי. בדרך כלל לא יוצא לי לראות באון ליין התרחשות כלשהי, אלא רק לשמוע עליה כשהילדים חוזרים הביתה. מביעים את דעתינו, משוחחים עם הילד/ה שלנו, ובמקרה הצורך פונים למדריכים (מסגרת קיבוצית).
מודה שאני מהמתערבים- אומרת מה דעתי, מנסה להשפיע, פונה למדריכים וגם להורים אחרים, אם נראה לי שצריך (מתוך התפיסה שאני הייתי רוצה שהורים אחרים יידעו אותי במקרים הפוכים).
 

kokula12

New member
שלום לך!


האמת היא שפגעת בדיוק בנקודה - אני שואלת את עצמי האם הייתי רוצה לדעת (ולהתערב אם צריך) במקרה שהילד שלי היה בצד השני. במקרה הזה הוא היה בצד הנפגע, ודי ברור לי שאם הוא היה בצד הפוגע הייתי רוצה לדעת ומסבירה לו למה ההתנהגות שלו בסיטואציה היא לא חברית.
בסיטואציה הספציפית (הסעה) אין מדריך/מבוגר אחר שהגיוני לפנות אליו.
זה תסכל אותי כי האמא השנייה הודיעה לי בפירוש שהיא רק מתכוונת לשאול כי היא נגד להתערב והציעה לי מה לעשות מול הילד שלי (דברים שעשיתי הרבה לפני שחשבתי לפנות אליה, ולא פתרו את הבעיה. חלק הוא ניסה וחלק הוא הסביר לי בצורה שקולה והגיונית למה זה לא יעזור).
 
שאלה טובה

אני לא יודעת מה הייתי עושה בסיטואציה שאין בה מבוגר אחראי. בנזוגי ואני חלוקים בנושא. אני טוענת שבתור הורה, הייתי רוצה לדעת איך הילד שלי מתנהג. הוא טוען שפנייה שלנו להורים של הצד השני תפגע בילד שלנו מול הילד הפוגע.
יכולה לספר לך ש-בת של חברה טובה התלוננה על ילד מסוים שמתנכל לה, וחברתי הלכה אל אבא של אותו פרחח ואמרה לו- בבקשה תטפל בזה ודבר עם הילד, כי אחרת אני אדבר איתו ויהיה לו פחות נעים... אבל במסגרת הקיבוצית שלנו, ובמקרה הספציפי הזה בו ההורים מיודדים- זה עבד. לא בטוחה שבמקרה אחר הייתי ממליצה כהורה ללכת לדבר עם ילד של מישהו אחר. (על אף שבלהט הרגע, כאשר פגעו בבכורי יקירי, כבר ניסיתי לשלוח את בנזוגי לאיים ולהרביץ.... מזל שהוא שקול הרבה יותר ממני).
 

kokula12

New member
אם אני לא טועה בכורך גדול בכמה שנים מבכורי, נכון?

אני מסכימה שיש גיל שבו פנייה של הורה להורה עלולה להחמיר את הסיטואציה.
בגיל הנוכחי (בן 8, כאמור), נראה לי שזה בסדר, וכמובן ששאלתי אם הוא רוצה שאדבר עם אחת מהאימהות (שני הילדים ה"פוגעים" הם חברים שלו, עם שתי האימהות אני די מיודדת). פניתי לאחת מהן בצורה מאוד עדינה, ודי הופתעתי מהאסרטיביות שלה בעניין "אני נגד להתערב".
מצד שני, זו לא היתה סיטואציה קלאסית של פגיעה ברמה של התנכלות. לדעתי היתה שם בעיקר חוסר מודעות של הצד הפוגע לזה שמה שכיף להם פוגע בדרך בחבר שלהם. ועדיין, אם הילד שלי היה מתנהג ככה, הייתי רוצה לדעת מזה בדיוק כדי ללמד אותו משהו על אמפתיה.
 
הוא בן 10

אבל זה ויכוח ארוך שנים. התפרצת לדלת פתוחה...
יש בקבוצה שלו בקיבוץ כמה 'כוכבים' שמציקים ומתנכלים לאחרים, והוא על הכוונת שלהם לעיתים קרובות. אנחנו מיודדים עם ההורים, לכן יודעים שבגדול אין להם מושג איך ילדיהם מתנהגים. וגם יוצא לנו לראות את הילדים בנסיבות חברתיות ליד הוריהם- אכן ילדים טובים...
השנה יש להם מדריך חדש ורציני (סופסוף) ואני כולי תקווה שיצליח לעשות שם סדר.
 
זה נשמע לי כמו מקרה גבולי, ולכן יותר קשה להחליט מה נכון

לא כתבת מה בדיוק קרה שם.
אבל אני מבינה שזה משהו שאולי הוא גבולי.

לפעמים משהו שאנחנו חושבים שהוא חסר אמפתיה ולא חברי - הורים אחרים יחשבו שזו התנהגות נורמלית בין ילדים.

במקרה שלך, בגלל שאלה חברים ואת מיודדת עם האמהות - אני כן הייתי אומרת משהו.
אבל צריך גם להיזהר. שוב - לא כתבת מה קרה. אולי זו באמת היתה התנהגות מגעילה. אבל לא כדאי שייצא לילד שם ש״צריך להיזהר, הוא כל הזמן הולך להלשין לאמא שלו והיא מתלוננת אצל ההורים שלנו״. ובאמת כדאי שיידע להתמודד. אם אלה חברים - שילמד להגיד להם כשמשהו באמת מפריע לו.
 

kokula12

New member
תודה. בכוונה לא פירטתי...

מהסיבה שעניינה אותי יותר הגישה העקרונית ולא "מה אתן הייתן עושות...". יותר כמו מה ה"סף" שהיה גורם לכן להחליט להתערב.
הוא דיבר איתם גם באותו רגע שזה הפריע לו, וזה לא עזר. גם אחרי שהוא דיבר איתי וחשבנו יחד איך להתמודד ולהגיע לפשרה, הוא דיבר איתם שוב וקיבל מהם תשובות אטומות (אני מרשה לעצמי לשפוט, כי האמא שאיתה דיברתי אישררה עבורי את התשובה של הילד שלה). ולכן חשבתי שיהיה נכון לדבר איתה.
מבחינתי זו הפעם הראשונה שנאלצתי להתערב מהכיוון הנפגע, ולכן אני עוד לא רואה בזה דפוס התנהגות בעייתי מהכיוון של הילד שלי.
 
למעלה