עד כמה הילדים שלכם מלכלכים את הבית?

astrid2

New member
עד כמה הילדים שלכם מלכלכים את הבית?


סוגשל סקר-שקר כלשהו
עד כמה הילדים שלכם מלכלכים את הבית?
כן, אני יודעת שילדים מבלגנים. אני מודעת לעובדה ואין לי בעיה עם זה שהוא משחק ומפזר את המשחקים שלו כל עוד מסדרים בסוף היום את הכל.
אבל הוא פשוט מטנף את כל הבית ואני מתחילה לחשוב שהוא כאילו עושה לי בכוונה (לא באמת, אבל אלה המחשבות יחס ההזויות שלי שמגיעות אליי ברגעים הקשים)
וכן, אני יודעת שאם אני לא רוצה שהוא ילכלך את הבית אני לא צריכה להשאיר דברים בהישג יד עם פוטנציאל כזה... אבל הוא כמו מוצא פוטנציאל בכל דבר בבית וזה מחרפן אותי.
לדוגמא היום- חזר מהגן עם עבודה מלאת נצנצים ופיזר אותם על השולחן, אח"כ אכל מעדן והתעקש לעשות את זה על השולחן האינדונזי המהמם שלי
וזרק את כל המגנטים שלו על השטיח, פתח את מארז "סקס והעיר" שלי, קופסאות משקפיים, שלטים, הדביק מדבקות בכל סנטימטר מרובע בבית...
אני לא ממש במצב רוח של עצות להתייעלות כי אין ממש פיתרון למצב כרגע, אבל סתם יעזור לי לדעת אם רק אצלנו כל אחר צהריים נראה כמו אחרי סופת הוריקן קתרינה.
 

valeta

New member
ילדים מאוד מלכלכים. לא בכוונה. בחוסר מודעות

טוטאלית, מתוך האגוצנטריות הטבעית שלהם. גם היום, כשילדיי מודעים הרבה יותר לרצון שלי לשמור (למשל הם מורידים נעליים בכניסה), הם עדיין ילדים ומאוד מלכלכים. דבק שנשפך, חול שנוזל מהבגדים, ידיים ששוכחים לרחוץ אחרי האוכל (והשמן זית נמרח על הכסאות ומה שהם נגעו), יצירה מלכלכת שנכנסו איתה הביתה ועוד ועוד. אז חלק מהדברים הם מתורגלים, חלק אני משחררת (למשל את נושא החול), חלק אני מנג'סת, חלק פשוט מנקה אחריהם. לא רצית עיצות אז לא תקבלי
, אבל כן - ילדים הם עבודה קשה בלתי פוסקת גם במישור התחזוקתי.
 

astrid2

New member
זה גם עוזר


הרבה פעמים אני נכנסת למן מוד כזה של "הוא עושה לי בכוונה". אני הרי לא זוכרת איך זה להיות ילדה בת שנתיים ואיך זה מרגיש ולא תמיד אני רואה את העולם מהזווית שלו. לכן זה דווקא מאוד עוזר לי לקבל מדי פעם מבט פנימי לתוך העולם שלו.
אני מודה שאני בעיקר פועלת מהמקום המאוד לחוץ הזה והפחד לגדל שייח' קטן...
 

מ י כ ל10

New member
מלכלכים מאוד

אבל אני בכל זאת אכתוב שבעוד שחלק ממה שאת מתארת נשמע עניין נורמלי לגמרי של חוסר תשומת הלב וקלמזיות ופעלתנות של ילדים, חלק אחר נשמע לגמרי עניין של גבולות.

הבית שלנו מאוד מבולגן, אם כי במקרה שלנו המבוגרים האחראיים מבלגנים לא פחות מהילדים
 

פלגיה

New member
זה נכון שהשולחן שלך...

אבל תחשבי רגע, ותשאלי את עצמך אם זה גם הבית שלו?
כי אם כן - אז אין מה לעשות, בלגן הוא חלק מהעניין, לפחות עד שהוא הולך לישון (או עד שילמד לסדר).
ואם לא - אז כנראה שזה באמת משהו שהוא "עושה לך" בכוונה, כי זה מין גיל דווקא כזה, שאם רואים שלאימא אכפת ממשהו, אז בודקים את זה עד הסוף....
 

astrid2

New member
הבית גם שלו או רק שלו


הבית שלנו די גדול, 3 מפלסים ומרתף. מפאת הנוחות הקומת כניסה משמשת אותנו 24\7. אנחנו אוכלים בה, משחקים בה, נמצאים שם רב שעות הערות שלו. אני לא יכולה לתת לו לשחק בחדר שלו לבד בקומה העליונה. אז הקצנו פינת משחקים בסלון, העניין הוא שהוא חושב שכל הבית זה חדר המשחקים שלו, כולל הארון מתחת לכיור עם הטבליות מדיח.
 

פלגיה

New member
טוב, נו, תראי....


אני מניחה שיש מקומות שהוא מרשה לך גם להשתמש בהם...


(אבל הארון עם הטבליות והמדיח - או לסגור עם אזיקונים, או להעלות את הטבליות למקום שהוא <עדיין> מחוץ להישג ידו)
 

ממושקה4

New member
בדיוק תהיתי בנושא,

פיצית בנתה ביום ראשון עיר/ארץ או השם יודע מה בכל הסלון מכל מיני קוביות ,לגו
ואח"כ גם מהצעצועים של אחותה והיום אחרי הגן היא הוציאה חלקים נכבדים מחדר המשחקים לסלון
עד שאסרתי עליה וגם שפכה נצנצים על הספה לקינוח .
ככה שככל הנראה את לא לבד
 
זה ממש לא מחוייב מציאות

ילדים הם ילדים אך יש גם גבולות.
לא אתן עצות להתייעלות אך אספר לך איך אצלי- הבן שלי במעון שבו ארגז חול לכן מביא חול הביתה כשנעל נעליים הייתי מרוקנת כמה שניתן בחוץ (ועדיין בבית שאריות חול ועם זה חיה כבר בשלום). אוכל אוכלים רק ליד השולחן, מדבקות וציורים רק על דפים- היינו כבר במצב בו הדביק על הטלוויזיה ומיד עצרתי את העניין וחוזרת כמו מנטרה לגבי כל היצירה שלו "רק על דפים". חפצים חשובים לי לא נותנת ולא מונגש לו. למרות "ההגבלות הקשות" הבן שלי ילד שמח שחווה פעילויות מפתחות אך עם גבולות.
דרך אגב כשמתפקשש לו ומצייר על השולחן נותנת לו מגבון וביחד מנקים את השולחן.
בקיצור- אפשר לגדל ילדים בריאים נפשית בלי שהבית יהיה מהפכה ומלוכלך כשהילד שובר לנו חפצים יקרים.
 

astrid2

New member
בן כמה הילד שלך?

זה די ברור שיש גבולות, ואני לא יודעת איך זה אצלך, אבל הילד שלי מוצא דרך למתוח גבולות שלא קיימים. לא הנגשת לו חפצים? הוא יקח שרפרף ויגיע אליהם. הוא ישמח לנקות במגבון אבל מיד אח"כ ישפוך מחדש ויבדוק עם הידיים איך אפשר להגיע לכל הפינות. אני מציבה גבולות אבל אני לא רוצה להיות שוטרת ולרוץ אחריו ומי שיש לה ילד בן שנתיים תבין אותי טוב מאוד... אם אני אעצור כל פעולה שלא נראית לי, לא באה לי טוב, חוששת שעם פוטנציאל לאסון אני אבלה את כל שעות הצהריים שלי איתו ברדיפה אחריו עם תמרור עצור.
 
הבן שלי בן 3.4. את בהחלט צודקת...

וכמוך גם אני לא רוצה ולא אוהבת את תפקיד השוטרת
פעם שמעתי הרצאה של פרופ' רולידר שאני אישית אוהבת את דעותיו ושם אמר שילדים משוועים לגבולות וכהורים תפקידנו לספק זאת.
גם הבן שלי שובב מאוד ומנסה ומותח גבולות, חלק מאפשרת אך יש דברים שלא. אני לא שוללת וזהו! כששוללת תמיד נותנת אלטרנטיבה- אצלנו בבית לא מדביקים מדבקות על הקיר/טלוויזיה/שולחן אבל אפשר להדביק על הקופסא הזאת או על הדף, אצלנו בבית אוכלים ליד שולחן ועוד...
עברתי הדרכה הורית פרטנית וסוד הקסם הוא עקביות, בשלב כלשהו הם מפנימים.
זו רק דעתי כמובן כל אימא עושה מה שטוב לה ולילדיה :))
 

astrid2

New member
עכשיו הבנתי...

אנחנו גם עוברים הדרכה הורית אבל אצל מישהי מאדלר שמתחלחלת הדעות של רולידר...
גישה שונה, כנראה.
 
זה גם תלוי ילד

זכית...
הילד שלך הוא ילד שמכיל גבולות בקלות, שכנראה הטמפרמנט שלו רגוע ובאמת מפרגנת לך מכל הלב.
בתור אמא ל3 וגננת, ראיתי גם וגם ולא תמיד יש קשר לגבולות.
זה נכון שבהחלט אפשר למזער נזקים וזה גם תלוי בהתנהגות שלנו אבל לפעמים יש ילדים שמאד קשה עם הטמפרמנט שלהם למנוע את הנזק הבא.
 

© RoNa

New member
גם אצלנו זה בדיוק ככה

הקטן בן שנתיים ושלושה חודשים.
מעולם לא הגיענו למצב כמו שאת מתארת. אולי בגלל שמההתחלה מאוד הקפדנו על כללים ברורים. תמיד הסברנו לו יפה מה מותר ומה אסור.
הוא יודע שיש חפצים של אמא ואבא והוא לא נוגע בהם.
כל דבר שרצה משלנו, ארגנו לו חלופה דומה.
אז יש לו שלט משלו, עכבר מחשב משלו, מפתחות משלו, טלפון משלו וכו'. כמובן אמיתי שיצא מכלל שימוש ולא צעצוע.
כשהוא לוקח/מוצא, הוא יודע מגיל מאוד צעיר להגיד שזה שלנו.
אם רצה לשחק אמרנו שזה של אמא/אבא ובאותה נשימה, איפה הטלפון/עכבר/שלט/מפתח שלך?

לגבי הציור כנ"ל. רק על שולחן אחד, מנקים אם מתלכלך.
אפשר גם לקנות מפת ניילון עבה ולעבוד עליה. חוסך הרבה כאב ראש.

לכל דבר יש פתרון, אבל צריך לקחת בחשבון שהם ילדים, ואי אפשר תמיד לשלוט בהכל.
ובשביל להרגיע אותך, אציין אנחנו מאוד יאקים ופריקים של סדר ונקיון.
 

יהלום29

New member
זה לא כתוב

היא כתבה שקיבלה על הראש. אני הבנתי מזה שזאת נזיפה.
לא ראיתי שכתוב צעקות, או שזה בנוכחות הילד.
ואני מסכימה שלא ראוי לצעוק על דבר כזה.
 


שלושה ילדים, שלושתם איתי בבית 24/7
הבית נקי 10 דקות בשבוע 5 דקות לפני הדלקת נרות ו5 דקות אחרי.
בנוסף יש לנו גם גינה עם חול והם ממש אוהבים לשחק בבוץ... את מצליחה לבנות תמונה?

והנה החדשות הטובות, עם הגיל זה נרגע, עם הגיל זה מתמתן, עם הגיל הם גם יודעים לנקות ולסדר אחריהם.
ולא זה לא קשור לגבולות ומי שאומרת שאצלה אין באלגן והילד שלה תמיד עושה מה שהיא אומרת כנראה יש לה רק ילד אחד.
כי בזמן שאחד לא מדביק דברים על הטלוויזיה השני שפך קצת שמן ברצון לעשות עוגה


ובלכ מקרה הוא לא עושה לך בכוונה, והוא לא עושה לך דווקא והוא לא בודק אותך, כל מה שהוא עושה הוא עושה רק בעדו, לפי מה שכתבת הוא בן שנתיים בגיל הזה כל מה שהוא עושה זה כדי לעשות בעד עצמו, זה לאט לאט ישתפר.

ולא ביקשת עצות אז אפסיק כאן
 
למעלה