אלפיני
Well-known member
Yair Golan - יאיר גולן - פוסטים | Facebook
הימין הדתי מנהל נגדי מתקפה עקבית.
רק בשבוע האחרון תקף אותי עקיבא נוביק פעמיים מעל דפיו של עיתון זה. עמית סגל מנסה תדיר לגרור אותי לקרבות ביבים. "מקור ראשון" הקדיש לי רק בשבוע שעבר שבעה עמודים של רפש. איילת שקד מתעקשת פעם אחר פעם לעוות את ההזהרה שלי לגבי התהליכים המדאיגים שמתרחשים בישראל ושמאז שהבעתי אותה, לפני למעלה מארבע שנים, רק הלכו והתגברו. מתקפות האישיות הן נשקו של מי שאיננו רוצה או איננו מסוגל להתווכח על מהות. אין לי עניין בשיח מהסוג הזה. יש לי תמיד עניין בויכוח אידיאולוגי ובחידוד המחלוקת הרעיונית העמוקה שיש לי עם הדרך המסוכנת שבה מנסה הימין הדתי להוביל את מדינת ישראל.
אני אוהב את הארץ הזאת ואת האדמה הזאת. אני חש קשר רגשי עמוק לכל רגב ושעל מאדמת ארץ ישראל. כבשתי אותה ברגלי, טיילתי בה עם ילדיי, והגנתי עליה בגופי במשך 38 שנים. הויכוח בינינו הוא לא על אהבה. הויכוח בינינו הוא על מהי הציונות ובעניין הזה - אתם טעיתם בדרך. נפתלי בנט, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ', רפי פרץ, חגי סגל ועמית סגל –אתם מהווים איום על הפרויקט הציוני כולו. אתם חותרים תחת העיקרון הכי בסיסי של הציונות: מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי. זו תמצית החזון הציוני, לשם כך קמה מדינת ישראל. ואתם מסכנים את הבית הזה.
בבחירה שבין שמירה על רוב יהודי לבין עוד שטח - הציונות תמיד בחרה ברוב יהודי.
את ההכרעה הזו קיבל בן גוריון כשהסכים בשנת 1947 לתכנית החלוקה.
את ההכרעה הזו קיבלה הנהגת המדינה כשהורתה לצה"ל לא לכבוש את יהודה ושומרון בשלהי מלחמת העצמאות.
את ההכרעה הברורה זו קיבל יצחק רבין כשהחליט להוציא את צה"ל ממרכזי הערים הפלסטיניות ולהתחיל במסע הקשה להפרדות
את ההכרעה הזו קיבל אבי ההתיישבות ביהודה ושומרון, אריאל שרון, כשבנה את גדר ההפרדה, והוציא אל הפועל את תוכנית ההתנתקות – תוכנית שרק חלקה מומש, והיתה צריכה להסתיים בגבול ברור לישראל.
בן גוריון, רבין, בגין, שרון – כולם מנהיגים ציונים ופטריוטים ישראלים - ויתרו על חלקים מארץ ישראל כדי לשמור על מדינת ישראל. הם הבינו שאין פתרון אחר ואין דרך אחרת. הם היו מנהיגים שאמרו לציבור הישראלי את האמת: צריך לבחור. הם היו מנהיגים אמיצים שהיו מוכנים לקבל הכרעות קשות, כי זה מה שמצופה ממנהיגים.
אין היום בישראל מנהיגים כאלה. הימין הדתי שהפך להגמוניה הרעיונית במחנה הימין כולו, מתכחש למציאות, לדמוגרפיה, להשלכות הכלכליות, החברתיות והבינלאומיות של המשך ההחזקה בשטחים וחלילה של סיפוחם. הליכוד החלש שהאידיאולוגיה היחידה שלו הפכה זה מכבר להיות ביביזם - נגרר אחרי הטרוף הזה.
לאזרחי ישראל יש זכות לשמוע ממנהיגי המדינה את האמת: המציאות איננה מאפשרת לנו עוד גם וגם. גם מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי מוצק וגם סיפוח של מליוני פלסטינים. צריך לבחור. ובבחירה הזו - אני בוחר בישראל יהודית ודמוקרטית והימין הדתי בוחר בישראל יהודית ודתית. זה סלע המחלוקת בינינו.
אתם רוצים לספח מליוני פלסטינים ואני רוצה לשמור על רוב יהודי במדינה הזאת לילדים ולנכדים ולנינים שלי בכל מחיר. אתם רוצים מדינת הלכה דתית ואני רוצה מדינה דמוקרטית שבה הילדים והנכדים שלי יהיו אנשים חופשיים ובעלי השכלה רחבה.
אנחנו נמצאים כיום בעיצומו של מאבק על דמותה וזהותה של ישראל: האם יהיו לנו אחרי למעלה משבעים שנה גבולות קבע ברי הגנה; האם ילדינו ימשיכו להשלח למשימות שיטור בלב אוכלוסיה אזרחית; האם חיילי צה"ל ימשיכו לסכן את חייהם בשמירה על התנחלויות מבודדות; האם נמשיך להשקיע מיליארדים במפעל ההתנחלויות במקום בכלכלה הישראלית; האם תהיה בישראל מערכת משפט עצמאית וחזקה; האם מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות לכל תושביה ללא הבדלי דת, גזע, מין ונטיה מינית; האם נוותר על עקרונות החופש השוויון והדמוקרטיה.
מדינת ישראל היא לא ארץ-ישראל השלמה; מדינת ישראל היא לא מדינה דתית. מדינת ישראל היא מדינה חופשית, מודרנית, דמוקרטית ושוויונית, והיא ביתו הלאומי של העם היהודי.
בויכוח הזה – רוב מכריע של הציבור הישראלי עומד איתי – ולא אתכם.
(הטור פורסם הבוקר
Haaretz הארץ
)
הימין הדתי מנהל נגדי מתקפה עקבית.
רק בשבוע האחרון תקף אותי עקיבא נוביק פעמיים מעל דפיו של עיתון זה. עמית סגל מנסה תדיר לגרור אותי לקרבות ביבים. "מקור ראשון" הקדיש לי רק בשבוע שעבר שבעה עמודים של רפש. איילת שקד מתעקשת פעם אחר פעם לעוות את ההזהרה שלי לגבי התהליכים המדאיגים שמתרחשים בישראל ושמאז שהבעתי אותה, לפני למעלה מארבע שנים, רק הלכו והתגברו. מתקפות האישיות הן נשקו של מי שאיננו רוצה או איננו מסוגל להתווכח על מהות. אין לי עניין בשיח מהסוג הזה. יש לי תמיד עניין בויכוח אידיאולוגי ובחידוד המחלוקת הרעיונית העמוקה שיש לי עם הדרך המסוכנת שבה מנסה הימין הדתי להוביל את מדינת ישראל.
אני אוהב את הארץ הזאת ואת האדמה הזאת. אני חש קשר רגשי עמוק לכל רגב ושעל מאדמת ארץ ישראל. כבשתי אותה ברגלי, טיילתי בה עם ילדיי, והגנתי עליה בגופי במשך 38 שנים. הויכוח בינינו הוא לא על אהבה. הויכוח בינינו הוא על מהי הציונות ובעניין הזה - אתם טעיתם בדרך. נפתלי בנט, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ', רפי פרץ, חגי סגל ועמית סגל –אתם מהווים איום על הפרויקט הציוני כולו. אתם חותרים תחת העיקרון הכי בסיסי של הציונות: מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי. זו תמצית החזון הציוני, לשם כך קמה מדינת ישראל. ואתם מסכנים את הבית הזה.
בבחירה שבין שמירה על רוב יהודי לבין עוד שטח - הציונות תמיד בחרה ברוב יהודי.
את ההכרעה הזו קיבל בן גוריון כשהסכים בשנת 1947 לתכנית החלוקה.
את ההכרעה הזו קיבלה הנהגת המדינה כשהורתה לצה"ל לא לכבוש את יהודה ושומרון בשלהי מלחמת העצמאות.
את ההכרעה הברורה זו קיבל יצחק רבין כשהחליט להוציא את צה"ל ממרכזי הערים הפלסטיניות ולהתחיל במסע הקשה להפרדות
את ההכרעה הזו קיבל אבי ההתיישבות ביהודה ושומרון, אריאל שרון, כשבנה את גדר ההפרדה, והוציא אל הפועל את תוכנית ההתנתקות – תוכנית שרק חלקה מומש, והיתה צריכה להסתיים בגבול ברור לישראל.
בן גוריון, רבין, בגין, שרון – כולם מנהיגים ציונים ופטריוטים ישראלים - ויתרו על חלקים מארץ ישראל כדי לשמור על מדינת ישראל. הם הבינו שאין פתרון אחר ואין דרך אחרת. הם היו מנהיגים שאמרו לציבור הישראלי את האמת: צריך לבחור. הם היו מנהיגים אמיצים שהיו מוכנים לקבל הכרעות קשות, כי זה מה שמצופה ממנהיגים.
אין היום בישראל מנהיגים כאלה. הימין הדתי שהפך להגמוניה הרעיונית במחנה הימין כולו, מתכחש למציאות, לדמוגרפיה, להשלכות הכלכליות, החברתיות והבינלאומיות של המשך ההחזקה בשטחים וחלילה של סיפוחם. הליכוד החלש שהאידיאולוגיה היחידה שלו הפכה זה מכבר להיות ביביזם - נגרר אחרי הטרוף הזה.
לאזרחי ישראל יש זכות לשמוע ממנהיגי המדינה את האמת: המציאות איננה מאפשרת לנו עוד גם וגם. גם מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי מוצק וגם סיפוח של מליוני פלסטינים. צריך לבחור. ובבחירה הזו - אני בוחר בישראל יהודית ודמוקרטית והימין הדתי בוחר בישראל יהודית ודתית. זה סלע המחלוקת בינינו.
אתם רוצים לספח מליוני פלסטינים ואני רוצה לשמור על רוב יהודי במדינה הזאת לילדים ולנכדים ולנינים שלי בכל מחיר. אתם רוצים מדינת הלכה דתית ואני רוצה מדינה דמוקרטית שבה הילדים והנכדים שלי יהיו אנשים חופשיים ובעלי השכלה רחבה.
אנחנו נמצאים כיום בעיצומו של מאבק על דמותה וזהותה של ישראל: האם יהיו לנו אחרי למעלה משבעים שנה גבולות קבע ברי הגנה; האם ילדינו ימשיכו להשלח למשימות שיטור בלב אוכלוסיה אזרחית; האם חיילי צה"ל ימשיכו לסכן את חייהם בשמירה על התנחלויות מבודדות; האם נמשיך להשקיע מיליארדים במפעל ההתנחלויות במקום בכלכלה הישראלית; האם תהיה בישראל מערכת משפט עצמאית וחזקה; האם מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות לכל תושביה ללא הבדלי דת, גזע, מין ונטיה מינית; האם נוותר על עקרונות החופש השוויון והדמוקרטיה.
מדינת ישראל היא לא ארץ-ישראל השלמה; מדינת ישראל היא לא מדינה דתית. מדינת ישראל היא מדינה חופשית, מודרנית, דמוקרטית ושוויונית, והיא ביתו הלאומי של העם היהודי.
בויכוח הזה – רוב מכריע של הציבור הישראלי עומד איתי – ולא אתכם.
(הטור פורסם הבוקר
Haaretz הארץ
)