echoes זה הדבר הכי טוב שקרא למוזיקה מבחינתי
יש שם פשוט הכול. ומכל הבחינות - המוזיקה עצמה, וגם הביצוע, ההתפתחות וההמשכיות. משהו אפי שזורק אותך בין נופים, זמנים וזכרונות. הדיאלוג של גילמור ורייט מעולם לא היה כזה צלול (ואם זאת כל-כך תמציתי), הן בכלים והן בשירה, המילים של רוג'ר די "פשוטות" אבל הכי חדות שאפשר, התיפוף של ניק דינמי ומזיז. כל איך שהקטע הזה בנוי צועק: "וואו". כל-כך גדול לעלות מתוך הקטע השקט האפל בעוצמה כזו, כל כך נכון הקטע הפאנקי בלוזי אחרי הסולו המתפרץ. גם זה שיש איזשהי החלקה בהקלטה - CLOUDLESS EVERYGAY YOU FALL - לא מפריע לי (עוד מישהו שומע?). זה גם לא ממש מלא מעצמו כמו הרבה "יצירות". יש בזה מעין צניעות בומבסטית.