עזרה בפיסוק המשפט

[orh28]

אותה אישה הרימה את ראשה והביטה בעינית הדלת כאומרת אני יודעת שאתה עומד מעבר לדלת.
1. היכן במשפט הייתם שמים סימני פיסוק, ואיזה.
2. אני מניחה שאין מרכאות אחרי המילה כאומרת, היות שהיא לא באמת אומרת את זה. האם נכון?

אודה על תשובתכם.

 

[נוף-צלול]

אותה אישה הרימה את ראשה והביטה בעינית הדלת כאומרת אני יודעת שאתה עומד מעבר לדלת.
1. היכן במשפט הייתם שמים סימני פיסוק, ואיזה.
2. אני מניחה שאין מרכאות אחרי המילה כאומרת, היות שהיא לא באמת אומרת את זה. האם נכון?

אודה על תשובתכם.

בטקסטים בדיוניים פעמים רבות ממעטים לענ"ד בסימני פיסוק, יש ספרים שלמים שאין בהם סימני פיסוק כלל, ובוודאי פסקאות שלמות כך.
אינני בטוח שנדרשים במשפט סימני פיסוק כלשהם, להוציע נקודה בסופו.
האם הכוונה שהביטה דרך העינית, או שרק נתנה מבט לעבר העינית וכלל לא השתמשה בה, שהרי היא יודעת לבטח מי עומד מאחוריה?

 

[דיברגנט חדש]

אותה אישה הרימה את ראשה והביטה בעינית הדלת כאומרת אני יודעת שאתה עומד מעבר לדלת.
1. היכן במשפט הייתם שמים סימני פיסוק, ואיזה.
2. אני מניחה שאין מרכאות אחרי המילה כאומרת, היות שהיא לא באמת אומרת את זה. האם נכון?

אודה על תשובתכם.

פסיק אחר המילה 'כאומרת' ולאחר המילה 'יודעת'.

 

[trilliane]

פסיק אחר המילה 'כאומרת' ולאחר המילה 'יודעת'.

ממש לא אחרי "יודעת".

 

[דיברגנט חדש]

ממש לא אחרי "יודעת".

כללי פיסוק בסיסיים, לפני 'ש' צריך לשים פסיק, כמו לדוג' 14 בדוגמאות של האקדמיה ללשון בפסוקית שאינה פסוקית זיקה.
.

 

[trilliane]

כללי פיסוק בסיסיים, לפני 'ש' צריך לשים פסיק, כמו לדוג' 14 בדוגמאות של האקדמיה ללשון בפסוקית שאינה פסוקית זיקה.
.

לא כתוב שם שלפני כל שי"ן הזיקה "צריך לשים פסיק". אני מצטטת:
"פסוקית (שאינה פסוקית זיקה) – אחריה יכול לבוא פסיק (דוגמאות 1–4, 6, 12), אלא אם כן היא קצרה ביותר (דוגמה 5); לפניה בדרך כלל לא יבוא פסיק (דוגמאות 6–12), אבל אם היא ארוכה במיוחד יכול לבוא לפניה פסיק (דוגמאות 13–15)."

כלומר לפני פסוקית בדרך כלל לא יבוא פסיק (ועל כן ממש לא "צריך") ולמעשה אפילו אחרי לא צריך לבוא פסיק אלא יכול.

דוגמה 14 אינה רלוונטית לענייננו כי שם הפסיק לפני פסוקית נשוא במשפט שמני; לעומת זאת כאן ("אני יודעת שאתה עומד מעבר לדלת") מדובר בפסוקית מושא המקושרת לפועל, ובמקרה כזה ממש לא מקובל להטיל פסיק כי הוא קוטע את הקישור, כפי שמודגם ואף כתוב בסעיף 6:

(6) הוא חשב שהיא מתכוונת להישאר בדירה, עד שראה את הפתק שהצמידה לדלתו.
[במשפט 6 לאחר הפסוקית המודגשת באה פסוקית המתקשרת לפועל 'חשב';]

 

[אור גינאל]

אותה אישה הרימה את ראשה והביטה בעינית הדלת כאומרת־ אני יודעת שאתה עומד מעבר לדלת.

במקור, מקף (־עליון בגובה ראשי האותיות) הוא טעם מקראי שנועד לחבר בין שני חלקי פסוק שיש בניהם יחס של שקילות.
במשפט שלך, הפעולה שבחלק הראשון של המשפט, מביעה את מה שנאמר בסופו.

המשפט יפה מאוד מלא הבעה ואין מרכאות בחלק האחרון משום שאינו ציטוט או אמירה.
כמו אמממ־ האם היא מחבבת אותי?

 

[trilliane]

אותה אישה הרימה את ראשה והביטה בעינית הדלת כאומרת־ אני יודעת שאתה עומד מעבר לדלת.

במקור, מקף (־עליון בגובה ראשי האותיות) הוא טעם מקראי שנועד לחבר בין שני חלקי פסוק שיש בניהם יחס של שקילות.
במשפט שלך, הפעולה שבחלק הראשון של המשפט, מביעה את מה שנאמר בסופו.

המשפט יפה מאוד מלא הבעה ואין מרכאות בחלק האחרון משום אינו ציטוט או אמירה.
כמו אמממ־ האם היא מחבבת אותי?

מקף מחבר בין מילים (או יחידות קטנות יותר) ולא בתוך חלקים במשפט.
אם כבר משהו בסגנון, אפשר קו מפריד:
אותה אישה הרימה את ראשה והביטה בעינית הדלת כאומרת – אני יודעת שאתה עומד מעבר לדלת.

 

[דיברגנט חדש]

מקף מחבר בין מילים (או יחידות קטנות יותר) ולא בתוך חלקים במשפט.
אם כבר משהו בסגנון, אפשר קו מפריד:
אותה אישה הרימה את ראשה והביטה בעינית הדלת כאומרת – אני יודעת שאתה עומד מעבר לדלת.

או נקודתיים

 

[אור גינאל]

מקף מחבר בין מילים (או יחידות קטנות יותר) ולא בתוך חלקים במשפט.
אם כבר משהו בסגנון, אפשר קו מפריד:
אותה אישה הרימה את ראשה והביטה בעינית הדלת כאומרת – אני יודעת שאתה עומד מעבר לדלת.

המקף במקרה שנתת מתאים יותר אם האישה באמת אומרת, מייצג החלטיות .
קו מפריד יוצר פאוזה בקריאה ומפריע לקריאה הזורמת, לקורא קשה להבין למה פתאום יש הפרדה בין שני חלקי המשפט.

המשפט הזה כולו מתנגן לקראת סופו, כל הטעם של המשפט וכל מה שהוא כולל נמצא בעצם בסופו.
מקף במשמעותו המקורית היא כשמו, להקיף. כל הפעולות של האישה בחלק הראשון של המשפט מקיפות וכוללות את הכעין אמירה שבחלק האחרון.
לכן מקף הוא חלק מטעמי המקרא, הוא נותן טעם, סיבה. מיד אחריו תמיד תגיע הסיבה מדוע התרחשה הפעולה שבחלק הראשון.
בראשית א' כ"ו

 

[trilliane]

המקף במקרה שנתת מתאים יותר אם האישה באמת אומרת, מייצג החלטיות .
קו מפריד יוצר פאוזה בקריאה ומפריע לקריאה הזורמת, לקורא קשה להבין למה פתאום יש הפרדה בין שני חלקי המשפט.

המשפט הזה כולו מתנגן לקראת סופו, כל הטעם של המשפט וכל מה שהוא כולל נמצא בעצם בסופו.
מקף במשמעותו המקורית היא כשמו, להקיף. כל הפעולות של האישה בחלק הראשון של המשפט מקיפות וכוללות את הכעין אמירה שבחלק האחרון.
לכן מקף הוא חלק מטעמי המקרא, הוא נותן טעם, סיבה. מיד אחריו תמיד תגיע הסיבה מדוע התרחשה הפעולה שבחלק הראשון.
בראשית א' כ"ו

צפה בקובץ המצורף 15038

תפקיד המקף בעברית אינו להקיף אלא להדביק, וגם בציטוט שהבאת הוא מקשר בין מילים (ולא בין חלקים במשפט) שיש ביניהן קשר הדוק.
כיום לא מרבים להשתמש במקף כפי שנעשה במקרא, אבל השימושים הם עדיין חיבור והדבקה (תל־אביב, רב־אלוף, מ־15:00, ב־NASA).

אין בעיה להשתמש בקו מפריד בהקשר הנ"ל מכיוון שאחריו מתחיל חלק אחר במשפט – תוכן האמירה שלא נאמרה.
אני לא טוענת שהוא סימן הפיסוק האידאלי ולכן לא הצעתי אותו (אלא מירכאות) אבל הוא אפשרי בהחלט.

 

[דיברגנט חדש]

תפקיד המקף בעברית אינו להקיף אלא להדביק, וגם בציטוט שהבאת הוא מקשר בין מילים (ולא בין חלקים במשפט) שיש ביניהן קשר הדוק.
כיום לא מרבים להשתמש במקף כפי שנעשה במקרא, אבל השימושים הם עדיין חיבור והדבקה (תל־אביב, רב־אלוף, מ־15:00, ב־NASA).

אין בעיה להשתמש בקו מפריד בהקשר הנ"ל מכיוון שאחריו מתחיל חלק אחר במשפט – תוכן האמירה שלא נאמרה.
אני לא טוענת שהוא סימן הפיסוק האידאלי ולכן לא הצעתי אותו (אלא מירכאות) אבל הוא אפשרי בהחלט.

לעתים, למרות שלא נכון דקדוקית, משתמשים בו גם בתור ראשי תיבות, כמו למשל י־ם כקיצור לירושלים.

 

[trilliane]

לעתים, למרות שלא נכון דקדוקית, משתמשים בו גם בתור ראשי תיבות, כמו למשל י־ם כקיצור לירושלים.

זה שימוש נקודתי ואכן לא דקדוקי, האקדמיה לא מאשרת ולא מאושרת ממנו... ולמען האמת לא ברור מדוע דווקא ירושלים זקוקה לקיצור כה כעור אבל ערים אחרות ששמותיהן תופסים מספר דומה של פיקסלים (למשל כרמיאל, רחובות, מודיעין) מסתדרות בלעדיו.

 

[trilliane]

לגמרי מירכאות.
אותה אישה הרימה את ראשה והביטה בעינית הדלת כאומרת "אני יודעת שאתה עומד מעבר לדלת".

אפשר עקרונית גם פסיק אחרי "ראשה", אבל נראה לי שהוא סתם קוטע את רצף הפעולות, והרמת הראש והמבט הם בו"ז.
אפשרות נוספת לפסיק היא אחרי "הדלת", אבל גם פה אין ממש סיבה.

 

[דיברגנט חדש]

לגמרי מירכאות.
אותה אישה הרימה את ראשה והביטה בעינית הדלת כאומרת "אני יודעת שאתה עומד מעבר לדלת".

אפשר עקרונית גם פסיק אחרי "ראשה", אבל נראה לי שהוא סתם קוטע את רצף הפעולות, והרמת הראש והמבט הם בו"ז.
אפשרות נוספת לפסיק היא אחרי "הדלת", אבל גם פה אין ממש סיבה.

לא שמים פסיק לפני 'ו' החיבור, זה או פסיק או 'ו' החיבור, לא שניהם יחדיו.

 

[trilliane]

לא שמים פסיק לפני 'ו' החיבור, זה או פסיק או 'ו' החיבור, לא שניהם יחדיו.

זה לא כלל גורף, למעשה הוא רלוונטי רק לפני וי"ו שמחברת איברים בחלק כולל ("מאוחה").
כשמדובר בפעלים אפשר לראות בכל אחד מהם משפט נפרד (מאוחה) ועל כן מותר להטיל פסיק.
כאמור, במקרה הזה אני לא חושבת שכדאי ולכן לא המלצתי לעשות זאת אלא רק ציינתי שאפשר.

 

[orh28]

תודה. תשובתך נראית לי כנכונה.
רק נותרתי עם השאלה מה הסיבה למרכאות? האם המרכאות נחוצות כאן? הרי היא לא אומרת באמת את הדברים.... (כאומרת...).
אודה על תשובתך.

 

[trilliane]

תודה. תשובתך נראית לי כנכונה.
רק נותרתי עם השאלה מה הסיבה למרכאות? האם המרכאות נחוצות כאן? הרי היא לא אומרת באמת את הדברים.... (כאומרת...).
אודה על תשובתך.

אז מה אם היא לא באמת אומרת? מבחינה תחבירית זה לא משנה, זה עדיין תוכן האמירה...
ואגב, גם מחשבה אפשר לתחום במירכאות, לדוגמה: חשבתי לעצמי "זה יכול להיות נחמד".