עזרה.....ענקית.

Dana107

New member
חמודה אין צודק ולא צודק

קשה להורים קש לך אמת אמת ושוב אמת גם אם היא כואבת מנסיון גיליתי ששקר תמיד מתגלה כמה זמן תוכלי לחיות עם סוד כ"כ גדול.? עדיף לומר א האמת ושוב במכתב הם בסוף יתמודדו לא ידברו תקופה ולבסוף יתמודדו כמה פעמים כעסו עליי בחיי על דברים ורק הזמן ריפא וגרם לאנמשים להקשיב ולהבין תעמדי על שלך בצורה יפה ואוהבת תתנצלי שאת פוגעת בהם אך אל תתנצלילעולם על מה שאת שלחי לימסר אשמח לשוחח איתך
 

jimi good look

New member
הנטייה המינית שלה לא גובשה ,למה הכל

נמהר.? .היום האגו נחשב ושהמשפחה תלך לעזאזל
 

jimi good look

New member
למה את מכבידה על המשפחה שלה?

ביעוץ שלך?. היא יכולה להתאפק .בסך הכל בת 16 ..
 

NoOne1010

New member
האגו ?!!!!! האגו ?!!!!!!!!!!

ככה אתה קורא לזה ?!!! משפחה היא [ גם ] בשביל לתמוך , ובסדר , למשפחה שלה קשה אבל הם צריכים לראות גם איך הם גורמים לה להרגיש ולא לנסות לסובב את הדברים כמו שהם רוצים מבלי להתחשב בה אפילו קצת .
 

the112

New member
עזרה.....ענקית.

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. הרבה זמן לא פרקתי את זה, אבל פשוט הגיע הזמן. אני בת 16. ולפני 10 חודשים סיפרתי להורים שלי במכתב, משהו עליי שחשבתי מכל הלב שיוביל ליחסים טובים יותר, פתוחים יותר, ואפילו אוהבים יותר..סיפרתי להם שאני נמשכת גם לבנות. הסיבה העיקרית שסיפרתי להם הייתה כי תמיד המשפחה שלי הייתה חלק גדול בחיים שלי, ההורים שלי היו חלק גדול בחיים שלי, האחים..לא יכלתי לסבול את המחשבה שיש לי משהו כזה בראש כבר כמה זמן והם לא שותפים לזה. והסיבה השניה, היא שהייתה לי באותו זמן בת זוג אם אפשר לקרוא לזה ככה, ושנאתי את העובדה ששיקרתי להם כל פעם שראיתי אותה. אז פשוט כתבתי מכתב ארווווך, מהלב..מכתב שכל פעם שקראתי אותו הייתי אשכרה מתרגשת מעצמי..במכתב תיארתי הכל, את הבלבול שעובר עליי, את זה שאני לא יכולה ובטח לא רוצה לשקר להם יותר, את זה שיש לי אותה ואני כל כך לא רוצה לוותר עליה, את זה שאני אוהבת אותם יותר מכל דבר אחר ואני פשוט רוצה שיהיו שם בשבילי. שיעזרו לי בבלבול הזה, בתהליך הזה, שלא אצטרך לשקר יותר. בדיעבד, זה היה פשוט אופטימי וחולמני... הבאתי להם את המכתב, והתגובה הראשונית שלהם הייתה "חבל שלא סיפרת לנו, מה חשבת, שנאהב אותך פחות?" כמובן ששמחתי...רק שהשמחה הייתה מוקדמת, כי אחרי זה פשוט הכל השתנה. הם ביקשו ממני לנתק כל קשר עם הבחורה הזאת, כעסו עליי והתאכזבו ממני על ששיקרתי להם כשפגשתי אותה, אמרו לי שאני מבולבלת ולא יכולה לדעת בגיל שלי מה אני רוצה (וזה נכון, אני מבולבלת, אני מרגישה משיכה לשני המינים, זה היה שקר להגיד להם שאני בטוחה בעצמי...למרות שזה היה חוסך המון...), שהם לא מסכימים לזה ואם אני אתעקש בגיל 18 שככה אני אז לא תהיה להם ברירה אלא לקבל אותי, אבל כרגע כל עוד הם יכולים למנוע את זה ממני, זה פשוט לא הולך לקרות... זה פוצץ אותי. הוציא ממני את כל הרע שבעולם, היו לי ימים מסויטים שעברתי ממחשבה שאני לא יכולה לתת להם לשלוט בחיים שלי למחשבה שמה בדיוק אני חושבת לעצמי, זה ההורים שלי, אני בגיל כזה ואין לי ברירה אלא להקשיב להם. מחשבות של אני לא רוצה לאבד אותה לבין מחשבות של למה לעזאזל שיקרתי להם, איך יכולתי לאכזב אותם... הדבר הראשון שעשיתי אחרי זה היה לספר לאח שלי הגדול. מאח שלי תמיד תפסתי כבנאדם הכי בוגר, הכי מדהים והכי חכם שיכול להיות..אז הלכתי וסיפרתי לו הכל בתקווה שיבין אותי, שיעמוד לצדי כשאין לי בדיוק את ההורים שלי, להפך. ומה שקרה זה שוב, בדיוק ההפך..הוא כעס עליי על השקרים, אמר לי שבגילי אני לא יכולה לדעת כלום ולא יכולה לעשות כלום, שזה פשוט אסור..ושבגיל מאוחר יותר אני אוכל לעשות מה שאני רוצה אבל כרגע פשוט לא. אמר שההורים שלי מדהימים ואני פשוט מאכזבת אותם, שהבלבול הזה יכול לעבור..וטיעון שעבר בין שלושתם כל הזמן..שההתנסות הזאת עם בנות יכולה להסיט אותי, ולכן אסור לי בכלל לחוות את זה..לא עד שאדע ב-100% מי אני. ואחרי שדיברתי עם אחי..העולם חרב עליי פשוט..ככה הרגשתי. אם אח שלי, שהוא הבנאדם שתמיד היה צודק מבחינתי, אומר ככה..מי אני בכלל לחשוב אחרת, לעשות אחרת..הכל השתנה באותו רגע. הרגשתי שהמשפחה שלי מתפוררת והכל בגללי, ראיתי את אמא שלי בוכה כל היום ואבא שלי שבור, אבא שלי שאותו בחיים לא ראיתי בוכה..אחי הקטן שממנו מנסים להסתיר הכל כדי שזה לא חלילה יעבור הלאה, והאח הגדול שחוזר מהצבא באמצע שבוע פשוט כי הוא מרגיש שהמשפחה שלו מתפרקת..והכל בגללי. הכל על הכתפיים שלי, ולא רק שהרגשתי ככה..הם פשוט אמרו לי את זה, חד וחלק. שזה בגללי. אלו היו הימים הכי קשים שעברתי בחיים שלי, ימים שלאחריהם החלטתי שאין לי ברירה, אלא להקשיב להם. ניתקתי קשר איתה, למרות שזה היה פשוט קשה. הפסקתי לחשוב, הפסקתי להרגיש, הפסקתי לרצות..כל מה שחשבתי לעצמי זה שאיך לעזאזל אני מעיזה לערער את השלווה של הבית..הרגשתי אכזבה, כעס, והרבה רצון לצעוק הכל שוב אבל פחד, פחד שהימים האלו יחזרו..שהסיוט יחזור..רק רציתי שהכל ייפסק ויחזור להיות כרגיל, כמו לפני. כל כך כעסתי על עצמי על שהבאתי להם את המכתב הזה, כל מה שרציתי זה לרצות אותם ושיפסיקו כבר לבכות בגללי, שהכל יפסיק להיות כל כך נורא. אז זה מה שעשיתי. ריציתי אותם. באותו זמן התחלתי ללכת לפסיכולוגית, שלה הייתי אומרת הכל..כמה שאני מאוכזבת וכועסת, וכל מה שעובר עליי איתם, ואיך אני מתחרטת על הכל, ואיך שאני כבר לא מבינה מי פה לא בסדר, ואיך לעזאזל אני אמורה להמשיך מפה..בשקרים שוב, או פשוט לעשות מה שהם רוצים..הגעתי למצב שכל מה שרציתי זה ללכת מהבית, ללכת מהבית שתמיד היה הכל בשבילי, כל מה שרציתי זה שההורים שלי ירדו ממני, ההורים שלי שתמיד הייתי חרדה לאבד אותם..הרגשתי שאיבדתי הכל, איבדתי אמון בהם והם איבדו את האמון בי, היה שקט בבית שהרג אותי, שקט שהראה הכל..הייתי בוכה כל הזמן, התפרקתי, הפסקתי לדבר, החברים היו היחידים שהיו שם בשבילי...רק הרגשתי רע על זה שאני מעזה לחשוב שאני יכולה להיות כזאת. הם גרמו לי לשנוא את האפשרות שבכלל יש לי נטייה כזאת, אחרי תהליך שעברתי הם החזירו אותי אחורה, וכל מה שחשבתי לעצמי זה הלוואי ויכולתי להרגיש רק מה שיהיה נכון..נכון בשבילם. מאותו רגע הפסקתי לספר להם כל דבר הכי קטן עליי. הפסקתי להרגיש שייכת לבית. כאב לי שהרגשתי זרה, כאב לי שאיבדתי אותה, כאב לי שאני ממשיכה להרגיש את מה שהם כל כך לא מקבלים..ומפעם לפעם הבנתי שהטעות שלי הייתה שלא הצבתי להם עובדה שאני נמשכת לבנות, אלא אמרתי להם שאני מבולבלת..אולי אם הייתי מציבה להם עובדה הם לא היו נתפסים על המבולבלת ועושים הכל כדי לשנות אותי. הזמן עבר, הפצעים קצת התרככו והמשפחה חזרה להיות כרגיל..בשבילם. וזה היה אך ורק בגלל שהסכמתי להם, הסכמתי להפסיק הכל, לא לשקר, לא להתנסות ולא לעשות כלום. הבאתי להם חבר הביתה והם היו כל כך שמחים שכל מה שרציתי היה להקיא מהזיוף שלהם, והגעתי למצב שאין דבר שאני מחכה לו יותר מאשר גיל 18, סתם כדי שאוכל סופסוף להגיד להם זה מה שאני רוצה לעשות - אז מה שאני אעשה. העניין הוא שכמה חודשים אחרי שזה קרה, חזרתי לשקר. כן עשיתי וכן יצאתי, וכל פעם היו יורדים לי 10 שנים מהחיים רק מהלחץ שיגלו. ושנאתי, שנאתי לשקר, אבל פשוט הרגשתי שאני לא יכולה ולא רוצה יותר לעשות מה שהם רוצים. לפניהם הייתי בדיוק מה שרצו שאני אהיה, ובחוץ..הייתי אני. חברים היו אומרים לי שאין להם זכות להגיד לי מה לעשות ושאני צריכה להכריח אותם לקבל אותי, אבל הניסיון המר אמר לי שאני לא באמת יכולה. ופחדתי, פחדתי לפתוח את הנושא הזה. הוא נעלם. ואני תחת גיל 18, ואני חייבת, חייבת, לעשות מה שהם רוצים. ואין לי כבר כלום איתם, אני לא משתפת אותם בכלום, הכל כל כך שטחי ומגעיל שזה פשוט מצחיק לחשוב עד כמה הכל היה שונה לפני שסיפרתי להם. הכל השתנה בחיים שלי מאז. הם זורקים לי מדי פעם הערה כמו "אם נגלה שאת משקרת לנו, את תאבדי אותנו לגמרי" כאילו שכבר לא איבדתי אותם, אבל הפחד הגדול שיגלו שאני משקרת גורם לי לצמרמורת..אז אני רוצה להפסיק, אבל זה מרגיש לי כל כך מזויף וכנוע. אני לא רוצה להיכנע להם, אני מרגישה שכבר איבדתי אותם ממזמן, והכל, והכל, זה בשביל לרצות אותם. ומפה אני כבר לא יודעת מה לעשות. נמאס לי. אני לא רוצה יותר לשקר, ומצד שני אני לא רוצה לעשות מה שהם אומרים. אני לא יודעת מי צודק פה, הם או אני. נמאס לי מהחשדנות שלהם כל הזמן, הם אף פעם לא מאמינים לי כשאני אומרת להם איפה אני. לפעמים זה בצדק, ולפעמים זה לא.. המשך...
 

the112

New member
..............

סחבתי ככה כבר 10 חודשים. לא יכולה יותר. אני עומדת להתפוצץ, אני פשוט לבד במשפחה. לבד, והכי עצוב זה שהם לא רואים את זה, לא שמים לב..אני בטוחה שבתת מודע שלהם הם מודעים לזה שזה לא באמת "עבר לי", אבל ככה נוח להם לחשוב. וזה ההורים שלי, פאקינג ההורים שלי, כמה שהכל השתנה, אני עדיין לא מצליחה לקלוט את זה, אפילו אחרי כל כך הרבה זמן. אני נשברת כל פעם שאני יושבת עם עצמי לבד, הזיוף הזה עוטף אותי, מפחיד אותי. ואני כבר לא יודעת עם מי להתייעץ. לפסיכולוגית מזמן הפסקתי ללכת כי זה פשוט לא עזר בכלום, ואני פשוט מפחדת להחזיר את זה לימים האלו. אני לא מדברת על זה איתם מפחד שהימים הנוראים האלו יחזרו. זה כמו נושא שאי אפשר לגעת בו, אסור לגעת בו..אסור להחזיר את זה לסדר היום. זה הרי עבר....... מצטערת שיצא לי ארוך כל כך. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני אבודה בתוך כל זה. תודה..
 
../images/Emo42.gifבקר טוב בקר אור, סיפור לא נעים.

דומני, שלכל המשפחה יש בעיות עיכול - לא מצליחים לעכל ולהפנים את מה שסיפרת. גם את עדיין מבולבלת ביחסיך לגבי שני המינים. וכל זה יוצר מתח אדיר בבית - ביקורת, דרישות לשינויים, שקרים... במלים פשוטות לא נעים. לגמרי לא נעים. ולמרות כל זאת לדעתי את צריכה לנהוג בחושר- לא לשקר, להתחבר עם מי שבא לך וגם לדבר באופן גלוי ופתוח עם בני משפחתך, לשוחח שיחות מלב אל לב, לתת גם להם לדבר ולהקשיב להם. להסביר להם שאולי את שונה ושונה הוא לא בהכרח רע. הוא רק שונה... אני מאמינה ששיחות כאלו יעזרו לכולכם לצאת מהבלבול ולחזור לחיי משפחה חמים.
 
האם פנית לקו המתאים?

http://www.eran.org.il/?CategoryID=194&ArticleID=55&Page=1 פני עכשיו לער"ן מס טלפון 1201 בהצלחה.
 

Oris Mom

New member
היי חזקה יקירה

את עוברת מספר תהליכים נפשיים עמוקים בו זמנית: גם גילוי הזהות המינית שלך וגם ההיפרדות מההורים והמשפחה. לפי התיאור שלך על מה שהיה קודם ועל הצורך האדיר שלך לשתף אותם (אמרת שלא יכולת לסבול שהם לא יודעים) זה די ברור שהיית עדין בנקודת חיבור חזקה מאד להורים ולמשפחה, נקודת חיבור שמאפיינת ילדים. מה שקורה בגיל ההתבגרות הוא שהצורך שלנו להגדיר את עצמנו ואת הזהות הפנימית שלנו בנפרד מההורים והמשפחה גורם לנו להתנתק. זה תהליך טבעי, אין מה לפחד ממנו, את לא תאבדי אותם והם לא יאבדו אותך (אגב, זה שהם מאיימים עלייך כל הזמן זוהי סחיטה רגשית טהורה, זה לא נכון מצידם לנהוג כך). כל אחד עובר את ההתנתקות הזאת מההורים בצורה אחרת. יש שעושים אותה במריבות סוערות ויש שעושים אותה בשקט, מאחורי גבם, ולפעמים באמצעות שקרים כדי לשמור על "השקט התעשייתי" בבית. בקשר לזהות המינית שלך אני אומרת לך - חקרי את המיניות שלך והישארי פתוחה לכל האפשרויות. יש הרבה נשים שהן דו מיניות וניהנות משני העולמות, זה לא חייב להיות או זה או זה. הכי גרוע יהיה אם בגלל ההורים שלך תעשי להם דווקא ותלכי רק עם בנות כשבעצם את יכולה להיות דו מינית. לדעתי כדאי לך לחדש את הפגישות עם פסיכולוג. אם הקודמת לא עזרה לך חפשי אחר. פסיכולוג יכול לעזור לך מאד בפיזור הבלבול שלך ובהקלה על הלחץ הנפשי שאת מרגישה מתחושת הבדידות עם כל ההתמודדות הענקית הזאת. והכי חשוב אל תשכחי שכל הלחץ הוא זמני והכל יעבור בעוד שנתיים... אז היי חזקה ואל תישברי
 

bvb6

New member
אני חושב שבסופו של דבר

זה יתפרץ .. בכל מקרה ובהמשך זה רק יהיה יותר קל תחזיקי חזק
 

obaMom

New member
זו לא בעיה מתמטית

אין פה תשובה אחת נכונה. המשפחה שלך בהחלט עושה לך עוול. חמודה, יש לך זכות מלאה להימשך למי שאת רוצה. זה בסדר. הם אלו שלא בסדר פה. אני מקווה, בשבילך, שהם יבינו שעדיף לקבל בת שאוהבת בנות, מאשר לאבד אותה לגמרי. אל תנסי להילחם בזה. המוסכמות של ההורים שלנו הרבה פעמים כולאים אותנו בעולם שגוי ומעוות, שלא מתאים לנו. אני מאחלת לך בהצלחה בהמשך ומקווה שתמצאי את הדרך שטובה בשבילך. אל תרגישי רע בגללם. תרגישי טוב בגלל עצמך ובגלל שגילית את המיניות שלך. חוצמזה - את תמיד יכולה להציג להם את היתרונות שבסקס עם בחורה: אין מצב שתדבקי, חלילה, באיידס, או שתכנסי להריון. אני חושבת שאמא שלך תהיה שבורה הרבה יותר אם תבואי ותגידי לה שאת בהריון... לפני שסיימת את התיכון. בהצלחה! תהיי חזקה!
 

ממממ27

New member
רוצה לתמוך בך

אני חושב שאת נערה חזקה, אינטלגנטית שמחוברת לעצמה ולרגשותיה- וזה דבר מדהים. העובדה שגילית את מיניותך בגיל צעיר (או ליתר דיוק- הבנת מה היא אומרת לגביך בגיל צעיר) יש בה חסרון עיקרי ויתרון עיקרי. היתרון- יש לך המון המון שנים לחיות את חייך באושר ועם המון אהבה (זאת בניגוד לאנשים שלא מעזים לספר להוריהם ואפילו לפעמים לא לסביבתם עד גיל 30 נניח- ויש המון מקרים כאלה), והתקופה הקשה שאת עוברת- היית נאלצת לעבור אותה בכל מקרה אז עדיף לך כמה שיותר מוקדם- פשוט לעבור את זה ושזה יהיה כבר מאחורייך... החסרון- כמו שהדגשת אותו מצויין במכתבך- החסרון הוא גלך הצעיר וההשפעה הרגשית והפיזית העצומה שיש להורים בגיל הזה על ילדיהם (כמעט בכל גיל יש השפעה אבל בגיל 20-30 לילדים קל יותר להתנתק). הדבר הכי הכי חשוב שעליך להפנים- אסור לך לשנוא את עצמך, בשום אופן. אהבת נשים זה דבר מדהים שיעשה אותך האדם הכי מאושר בעולם. זה נפוץ היום והחברה מקבלת את זה בצורה טובה מאוד. הבעיה העיקרית היא ההשלמה של ההורים. אל תדחיקי, תהיי מחוברת לרגשות וללמה שעובר עליך, תאהבי את עצמך כי יש המון מה לאהוב בך, ותביני- זה קורה לכל ההורים, ניפצת להם חלום והם יצטרכו להפנים ולהתרגל למציאות אחרת- שהיא טובה בדיוק כמו המציאות שעליה הם חלמו, רק שיקח להם זמן להבין זאת. אני אשמח לשתף אותך עוד מנסיוני האישי- את מוזמנת ליצור עימי קשר- תשלחי לי מסר ונחליף מיילים. והכי חשוב- תהיי חזקה ותביני שזו תקופה שעוברת ואחריה- יהיה לך רק טוב:)
 

ממממ27

New member
אני אישה ולא גבר-

פשוט התחלתי את התגובה הקודמת עם המילה חושב במקום חושבת- בטעות. אז שתדעי שאני אישה.
 

sofik10

New member
אין לך מה להתבייש

חמודה אין לך מה להתבייש בזה שאת נמשכת לבנות. זה טבעי! כאילו שאין בנות שנמשכות לבנות...וכאילו שאין בנים שנמשכים לבנים! זה נורמלי...פשוט תקשיבי ללב שלך! ותבקרי בבלוג שלי
חיח חיחיחחי
 

meyrav a

New member
בוקר טוב - רוצה להוסיף

משהו קטן משלי. תביני שאת כבר נצאת בסופו של תהליך מסויים אשר לקח לך זמן מה להתרגל ולהפנים את הרעיון שאת נמשכת לנשים. עכשיו באת ו"זרקת" את ה"פצצה" למשפחתך ועשיו הם מתחילים תהליך מסוים, שלצערינו מתחיל בהכחשה . מקווה בשבילך שלא יקח להן זמן רב לעכל את העניין ף אבל פה את צריכה להיות חזקה ולעמוד על שלך , כמובן עם מגבלות גילך הצעיר.. דרך אגב אני בת 37 (גרושה +2) משפחתי לא יודעת ! ורק בשנה האחרונה אני יוצאת חלקית (לחברים קרובים בלבד) מהארון. זה לא קל באף גיל!! שולחת לך המון
 

john111

New member
את נערה מדהימה

קראתי את המכתב שלך, את העומק הריגשי, את יכולת ההבעה, את הרגישות והכאב. הוריך טועים. הם אוסרים עליך משהו מתוך רצון לעזור לך, אך כמובן שלא ניתן לאסור עליך להרגיש או לחוש או לאהוב או להימשך נראה שללא עזרה מיקצועית ההורים שלך לא יניחו לך וימשיכו לעשות טעויות. כתבת שאת בטיפול ולכן הייתי מציע לך בשיתוף עם הפסיכולוגית שלך להזמין את ההורים שלך לטיפול לסידרת פגישות ושם יחד עם הפסיכולוגית להתשחרר מהשקרים. בסופו של דבר את שוכחת או מתקשה להרגיש שגם ההורים שלך מפחדים לאבד אותך. את מרגישה רדופה ולא אהובה אבל אני בטוח שאם הם היו יודעים באיזה כאב ומצוקה את נמצאת משהו בהם היה מתרכך ומאפשר שינוי. עם הפסיכולוגית שלך לא תסכים הייתי ממליץ לבקש מההורים ללכת כולכם לטיפול משפחתי. הכי חשוב הוא שתביני שאין בך כל רע, זו המשיכה שלך, ואילו הם החיים שלך, ועליך לחוות אותם בגיל שבו כל זה קורה.
 

DBZ6

New member
הורים בבעיה

בוקר טוב אל תשפטי את הוריך כל זמן שאינך אמא. להורים יש חלום,יש פנטזיות,ישנה דרך סלולה ומוכרת והם חושבים שזו הדרך היחידה שבה אפשר וצריך ללכת כך חושבים ההורים ולא יעזור לך שום שיכנוע אחר ,אפילו אם הנערה שתכירי תהיה ביתו של ראש הממשלה{שאף היא לסבית מוצהרת} נשים חכמות,מצליחניות,יפותומוכשרות אוהבות נשים,ואין פסול בכך,------------אבל לא בעיני ההורים להם יש דרך סלולה. נערה ,חיילת,סטודנטית,אימא,ילדים,נכדים דרך מוכרת מזה אלפי שנים ולכן לא תשני אותם אומנם,אם תמשיכי בדרכך תהיי מאושרת מאוד ואם לא תחושי פיספוס או אומללות ,בסוף בסוף בסוף כנראה שהם יקבלו אותך קשה לי לומר לך מה עדיף? לשקר,להיות לא אתה,או לומר את האמתולגרום עוגמת נפש להוריך? ממש לא יודע למען האמת במחשבה שניה שעלתה לי הרגע,אינני בטוח כלל וכלל שהם יקבלו זאת אני למשל נישאתי לאישה שהורי לא קיבלו ואני כעת אחרי 25 שנה לא מדבר עם הורי,אז אין כלל ביטחון שהוריך יקבלו מה שנכון הוא הרצון שלך וסדר העדיפויות שלך עצתי לך,כאחד שמתימר להבין : היי חכמה אל תצאי בהכרזות,לכי אחר ליבך ואהבותיך אך בתבונה,ואם צריך לשקר או לעגל פינות עשי זאת.כך,גם הם יהיו מרוצים ואת לא תחסרי למעט ,אולי,נקיפות מצפון על השקר אבל זהו שקר שהם מאלצים אותך לשקר אל תצאי למלחמות עוד שנתיים או פחות את מתגיסת ,ושנתיים חולפות כהרף עין,אז, תהיי יותר חופשיה ויותר משוחררת ולאחר מכן תוכלי לשכור לך דירה וללמוד ולצאת לחופשי מבלי לתת דין וחשבון עם מי את ישנה. כך כולם יהיו מרוצים,אומנם לא שקטים אבל לפחות הים יהיה שקט ולא סוער כפי שהוא כעת תדאגי כל הזמן שהים יהיה שקט ואז כולם יוכלו לשחות בו ממני אבא לבת מתבגרת נ.ב אל תשכחי שאת בת יחידה בין בנים {כך נראה לי} ולהורים היו צפיות אחרות
 

avitano

New member
וואוו... אני לא יודע מאיפה להתחיל...

קודם כל אני שמח שהחלטת לפרוק את כל העול הזה שסחבת איתך ולא בצדק כל הזמן הזה... תראי... אם טעית? לדעתי כן... אבל כמובן שאין לך על מה להצטער, מטעויות כמובן לומדים... וגם את יכולה ללמוד מזה עכשיו... נטיה מינית היא באמת משהו מבלבל בגיל ההתבגרות.. לפעמים אנחנו חושבים משהו שהוא לא, משהו שנראה לנו נכון והוא בדיוק ההפך... ולפעמים לא, לפעמים אנחנו צודקים בהרגשה שלנו ואנחנו יודעים בדיוק מי ומה אנחנו ולאן אנחנו הולכים מכאן... אבל עד שהשלב הזה לא מגיע... עד שאנחנו לא יודעים ב 100% מה אנחנו רוצים מאיתנו... תהיה לנו בעיה לצאת עם זה החוצה... את חייבת להיות שלמה עם עצמך ב 100% לפני שאת מספרת את זה להורים, ולמה? בדיוק מהסיבה שקרתה לך... להורים שלנו זה זר, הם לא מכירים את זה, הם לא יודעים באמת מה זה לסבית, מה זה ביסקסואלית וכו' בשבילם זה כמו לראות את כל המוקצה והאסור של מצעדי הגאווה, של מה שהם ראו בטלויזיה, בגלל זה הם כל כך נרתעים... לגבי ההורים שלך, את טועה עכשיו שוב, את משלה אותם, הבאת להם חבר הביתה, בפעם הבאה כשתרצי לספר להם שאת נמשכת לבנות מה הם יחשבו? "היא לא יודעת מה היא רוצה", פעם אחת היא מביאה גבר ופעם אחרת אישה? את מכניסה את עצמך למערבולת ככה... לדעתי כרגע תשקיטי את העניין, תורידי פרופיל, תהיי "ילדה טובה" בלי הרבה שקרים, אם את יוצאת לפגוש מישהי תגידי שאת אצל חברה... ככה העניין יתחיל להישכח... כמובן שאל תביאי גם גברים הביתה... עכשיו תתחילי לגבש לעצמך זהות, אל תמהרי, אין לך לאן... גם בגיל 18 לא תמיד יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו... אנחנו לא יכולים לצפות מההורים שלנו לקבל אותנו לפני שאנחנו מקבלים את עצמנו... להורים שלנו יהיו שאלות, הם יחקרו וינסו להבין (שוב, זה זר להם, כמו שזה היה זר לך בהתחלה) אם לא יהיו לנו תשובות, ותשובות ברורות, הם יחשבו שאנחנו בעצמנו לא יודעים, שאנחנו בעצמנו לא בטוחים... ואז תהיה להם התקווה הזו שאולי זה ישתנה, וכשזה לא ישתנה הם ירגישו אכזבה... את לא צריכה לבוא בגישה של התקפה אלא בגישה של הסברה כשאת יוצאת מהארון ההורים שלך נכנסים לארון משלהם... הם צריכים לעכל מה שאמרת, להשלים עם זה, ללמוד את הכל מההתחלה, כל מה שעברת, כל מה שחשבת, אצלם זה הכל מהתחלה אז כל התהליך הזה שעברת, תהליך של שנים, הם יעברו מחדש... כדי להיות שם איתך... תביני אותם, ואם הם טועים במה שהם אומרים או חושבים, תתקני אותם, תסבירי להם, תראי להם מחקרים, כתבות, הסברים, תראי להם שזה קיים, שזה לא נורא, שאלו החיים שלך ואם לך טוב ככה, גם להם צריך להיות טוב... אני יכול להמליץ לך על הספר "אמא יש לי משהו לספר לך" שמרכז בתוכו מכתבים ומקרים של ילדים להט"בים שיצאו מהארון בפני הוריהם, ואת התגובות להם... זה ספר שבדרך כלל נותנים להורים כשיוצאים מהארון, משהו שיעזור להם להבין שיש גם אחרת, שזה קיים ולא צריך להתעלם מזה... כמובן שלא תתני להם ספר כזה עכשיו, קודם תלמדי בעצמך מי את... תביני איפה את עומדת ושבאמת חשבת על הכל ורק אז.. רק כשאת שלמה עם עצמך... תספרי... שיהיה לך המון המון בהצלחה... ותדעי שגם אם בהתחלה זה קשה, הזמן עובר והם יתחילו להבין ולקבל את זה... תני להם זמן, הם לא חייבים לך שום דבר, והם צריכים את הזמן שלהם להתבשל עם הפצצה הזו... בסופו של דבר יהיה בסדר...
אופיר.
 
למעלה