בסך הכל יבוא של הפרדה גזעית מארה"ב.
אילו חוקים נחקקו במסגרת מדיניות האפרטהייד
אם להיות מדויקים יותר.
בסך הכל יבוא של הפרדה גזעית מארה"ב.
המדיה דוברת האנגלית המציאה את ה"אפרטהייד" באמצעות שימוש במילה באפריקאנס כמילה איומה המתארת תופעה איומה עוד יותר, כי אם היא היתה משתמשת במונח האנגלי הדומה Apartness או במונח האמריקני המקובל Segregation היה קשה מאד לבקר את דרא"פ על דבר שהיה מקובל בארה"ב עד אמצע שנות השישים.
 
הדרום-אפריקנים התוודעו להפרדה הגזעית נוסח מדינות הדרום בארה"ב במהלך מלחמת העולם השניה, וערב בחירות 1948 הצהיר יאן סמאטס, ראש הממשלה דאז מטעם המפלגת דרום-אפריקה שתוכנית ההפרדה הגזעית עליה התמודדה המפלגה הלאומית היריבה "פשוט אינה מציאותית במדינה כמו דרא"פ". למרות זאת, הבוחרים, שכדי להיות בעלי זכות בחירה היו צריכים לחצות ספי חינוך ורכוש מסויימים כמקובל בדמוקרטיות בקולוניות בריטיות רבות - בחרו במפלגה הלאומית וזו ייבאה את השיטה מארה"ב.
 
ובוא נדבר על ארה"ב - מדוע בפנטגון יש פי 2 חדרי שירותים מהנחוץ ? הסיבה היא שכאשר הבניין נבנה בשנות ה40 הוא היה בשטח מדינת ורג'יניה, מדינה דרומית שלפי חוק התיכנון בה היה צריך לבנות חדרי שירותים נפרדים לשחורים וללבנים. בשנות השיא של מוזיקת הג'אז בארה"ב האמנים השחורים לא יכלו לשהות במלונות בהם ניגנו, את חלקם היה צריך להכניס דרך המטבח כי לא היתה מותרת כניסת שחורים דרך הכניסה הראשית, היו רכבות דרומיות עם קרונות נפרדים לשחורים ולבנים (ורכבות צפוניות ללא הפרדה), וכמובן היתה רוזה פארקס שרק רצתה לשבת באוטובוס ולא לקום ללבנים. היו גם בתי ספר ואוניברסיטאות נפרדים. כמו כן בגירסה האמריקנית זכות ההצבעה נשללה מהשחורים או ע"י דרישת השכלה (בתקופה המיידית שאחרי מלחמת האזרחים) או ע"י דרישה שלאבי הנרשם היתה זכות הצבעה.
 
כעיקרון ההפרדה הגזעית דגלה בכך שלאנשים מגיע שירות "שווה אבל נפרד". היא לא איפשרה לשחורים להשתמש באותם הדברים שבהם השתמשו הלבנים ללא קשר לרמת ההשכלה או התרבותיות של השחורים.
 
בארץ אין דבר כזה. ערבי ישראלי או ערבי בעל תושבות ישראלית (מז' י-ם) יכול להכנס לכל אותן החנויות, מוסדות התרבות, כלי הרכב הציבוריים, הרחובות והכיכרות שאליהם יכולים להכנס ישראלים יהודים. הוא זכאי לאותו שירות לקוחות, וליחס שיוויוני. כאשר הוא מצביע בבחירות לקולו יש משקל שווה לקולו של היהודי (ובעצם - משקל גדול יותר מזה של אירי / ווילשי / סקוטי בלונדון כי כל הקולות בארץ נספרים ארצית ולכן קול לבל"ד שהוטל לקלפי בתל-אביב או ירושלים ילך לכיוון המנדטים של המפלגה בעוד קול לשין-פיין / SNP / פלייד לא רק שלא יספר בלונדון - הוא גם לא יוטל כי המפלגות האלו לא תתמודדנה במחוזות הבחירה של הבירה, וגם בארה"ב יש שיטה אזורית).
 
הדבר היחיד שיש בארץ זו אבחנה על בסיס אזרחות. ערבי בשטחים שהוא אזרח ירדני או אינו אזרח ישראלי או תושב ישראל לא יכול להכנס אליה בחופשיות, אינו חלק מהמערכת הדמוקרטית בה (אך יכול לפנות לבג"ץ ולזכות ביחס שיוויוני שם), והוא אמור להתבטא פוליטית דרך הרשות הפלשתינית בפעמים הנדירות שהיא בוחרת ללכת לבחירות. משום שהם מעוניינים במדינה נפרדת אין זה הגיוני לתת להם זכויות של אזרחי ישראל.