עייפתי
היתה פה היום חברה של טינק.
עייפה אותי
זו פעם ראשונה שזה קורה לי.
כשאספתי אותן מבי"ס הן רצו לג'ימבורי. הלכנו. גילינו שסגרו את החלק לילדים גדולים (כנראה לשדרוג), חזרנו הביתה.
טינק מציעה משחקים, החברה לא רוצה. החברה מציעה, טינק עושה פרצוף... ואני מתווכת...
ארוחת ערב...
הן מבקשות לאכול עם טלויזיה, אצלנו בבית זה בערך הזמן היחיד שטינק רואה טלויזיה, אז אין התנגדות מצידי. מה שכן - אני לא מרשה לאכול על השטיח. השולחן שלהן על הרצפה.
החברה מזיזה הכל כך שהשולחן יעמוד על השטיח (או לפחות השרפרף שלה...). אני מסבירה שאני לא מסכימה ומזיזה, היא מזיזה שוב (כאילו שלא שמתי לב), אני מחזירה ומסבירה שוב, ושוב היא מזיזה... אני שומעת את טינק אומרת לה, אבל אמא שלי לא מרשה... והחברה מנסה להשתיק אותה...
אני יודעת שאצלה בבית הכל זורם יותר. קלטתי כבר כשאמא שלה אמרה לי שהיא צריכה לבוא לבי"ס בסוף היום לראות אם הבת שלה עדיין רוצה לבוא אלינו (למרות שהילדות קבעו יחד ואני יודעת ששתיהן התרגשו מהפגישה היום)
לי זה מוזר. אם טינק קובעת ללכת לחברה לא עולה בדעתי לבוא במיוחד כדי שהיא תוכל להחליט ברגע האחרון שבעצם לא... טינק גם לא תשנה דעה ברגע האחרון, אז אולי בגלל זה... לא יודעת
חוץ מזה, היתה ביניהן שיחה נחמדה על נושא האין אבא.
היינו בגלידריה ובדרך חזרה החברה משוחחת עם טינק על מי אומר מה לעשות בבית. אני צועדת מאחוריהן בשקט. וככה התנהלה השיחה -
החברה: אולי אבא שלך יגיד... (לא זוכרת מה זה היה).
טינק עונה כמעט באדישות - לא, אין לי.
החברה - אין מצב שאין לך אבא. אולי הוא מת, אבל בטוח יש לך אבא.
טינק - לא, אין לי. אמא שלי לקחה זרע ועשתה אותי.
החברה פונה אלי בתמיהה לאישור - אני מהנהנת
והן ממשיכות לדבר על איזה גלידה שווה יותר
נושא אין אבא - non issue
היתה פה היום חברה של טינק.
עייפה אותי
זו פעם ראשונה שזה קורה לי.
כשאספתי אותן מבי"ס הן רצו לג'ימבורי. הלכנו. גילינו שסגרו את החלק לילדים גדולים (כנראה לשדרוג), חזרנו הביתה.
טינק מציעה משחקים, החברה לא רוצה. החברה מציעה, טינק עושה פרצוף... ואני מתווכת...
ארוחת ערב...
הן מבקשות לאכול עם טלויזיה, אצלנו בבית זה בערך הזמן היחיד שטינק רואה טלויזיה, אז אין התנגדות מצידי. מה שכן - אני לא מרשה לאכול על השטיח. השולחן שלהן על הרצפה.
החברה מזיזה הכל כך שהשולחן יעמוד על השטיח (או לפחות השרפרף שלה...). אני מסבירה שאני לא מסכימה ומזיזה, היא מזיזה שוב (כאילו שלא שמתי לב), אני מחזירה ומסבירה שוב, ושוב היא מזיזה... אני שומעת את טינק אומרת לה, אבל אמא שלי לא מרשה... והחברה מנסה להשתיק אותה...
אני יודעת שאצלה בבית הכל זורם יותר. קלטתי כבר כשאמא שלה אמרה לי שהיא צריכה לבוא לבי"ס בסוף היום לראות אם הבת שלה עדיין רוצה לבוא אלינו (למרות שהילדות קבעו יחד ואני יודעת ששתיהן התרגשו מהפגישה היום)
לי זה מוזר. אם טינק קובעת ללכת לחברה לא עולה בדעתי לבוא במיוחד כדי שהיא תוכל להחליט ברגע האחרון שבעצם לא... טינק גם לא תשנה דעה ברגע האחרון, אז אולי בגלל זה... לא יודעת
חוץ מזה, היתה ביניהן שיחה נחמדה על נושא האין אבא.
היינו בגלידריה ובדרך חזרה החברה משוחחת עם טינק על מי אומר מה לעשות בבית. אני צועדת מאחוריהן בשקט. וככה התנהלה השיחה -
החברה: אולי אבא שלך יגיד... (לא זוכרת מה זה היה).
טינק עונה כמעט באדישות - לא, אין לי.
החברה - אין מצב שאין לך אבא. אולי הוא מת, אבל בטוח יש לך אבא.
טינק - לא, אין לי. אמא שלי לקחה זרע ועשתה אותי.
החברה פונה אלי בתמיהה לאישור - אני מהנהנת
והן ממשיכות לדבר על איזה גלידה שווה יותר
נושא אין אבא - non issue