עיריית ת"א מלאת התחשבות בנכים..

עיריית ת"א מלאת התחשבות בנכים.. ../images/Emo10.gif

מעשה שהיה לאחרונה: נכה 100%, כתוצאה משיתוק מוחין, המשתכר 3000 ש"ח לחודש בעבודה של 15 שעות ביום, בנה לעצמו מעלון לכיסא הגלגלים שלו בחדר המדרגות בבית הקומות בו הוא מתגורר, ע"מ שלא להיות תלוי באחיו כל העת. בעקבות תלונת שכנים (!!!) העיריה בדקה, ונסתבר שהקימו ללא היתר. הגיש בקשה, שכנים התנגדו, וכך רץ (או ליתר דיוק הוסע ונדחף בכסא) עשרות פעמים לעיריה, לבימ"ש והביתה, תוך שמוש בצוי מניעה וערעורים, על מנת לנסות ו"להכשיר" את הטריפה. סוף טוב לא היה. תוך ניצול של חלון זמנים צר, ולמרות שגופים שונים בעיריה (ועל כך ישאו ברכה ) עשו הכל על מנת לעזור ולחות רוע הגזירה, נציגי העיריה חשו לבית כאשר הוא היה בעבודה והרסה לו את המעלון. לא היה מקום לגלות קצת התחשבות? החוק כבודו במקומו מונח, אולם האם אין מקום להפעיל שיקול דעת?
 
סליחה, אבל משהו פה מוזר...../images/Emo104.gif

העירייה אינה רשאית להרוס את המתקן לאחר 30 יום מהקמתו, אלא ע"פ צו בית משפט. בימ"ש לא ממהר לתת צו הריסה במקרים כאלה, ובמיוחד לא כשהעירייה מראה נכונות (כדבריך) לתת את ההיתר. חוק המקרקעין אף קובע שדי בהסכמת רוב הדיירים, ואין צורך בהסכמת כולם. בבקשה למתן ההיתר עצמו, התנגדות השכנים רלוונטית רק אם המעלון מהווה סכנה. אחרת, הנושא שייך לסמכות המפקח על המקרקעין, שרשאי להתעלם מההתנגדויות אם נימוקיהן אינם סבירים. בקיצור - אלא אם נשמט מהסיפור פרט חשוב, אני לא מבין איך הגיע המצב להריסת המעלון.
 
כמו שאמרתי.

ניתן צו, וארכה להוצאת היתר. רובם המכריע של הדיירים התנגד, שכן לצורך הקמת המעלון היה צורך בהקמת תשתית שגזלה חלק מחדר המדגות (או כחל חיצוני מהבניין, איני זוכר בוודאות). הנושא אינו שייך למפקח על המקרקעין, אשר אינו מטפל בנושאי היתר בניה משום סוג שהוא, לצורך הוצאת ההיתר היה צורך לשנות תכנית ועל כן נדרשה הסכמת הדיירים. שמעתי על העניין מפי הלקוח לאחר מעשה, והפרטים העיקריים מובאים לעיל. תחושתי, כאשר שמעתי את הסיפור, היתה חצויה-מחד, ניסו לבוא לקראת בעיריה ובבית המשפט, ומאידך-או שנתק בתקשורת או פעילות עזה מצד הדיירים הובילו לפעולה נמהרת (כפי שצויין, לאחר ארכות). לוא היו מספר ימים נוספים, אני סבור שאפשר היה להכשיר את העניין בדרך זו או אחרת, וחבל.
 

שנער

New member
היתר חייבים - אך גם בעיני זה מוזר

חוק ה מקרקעין - סע´ 59ג. קובע: (א) בעל דירה שהוא או בן משפחתו הגר עמו הוא נכה, רשאי, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ג), להתקין בחדר המדרגות שהוא רכוש משותף מעליון לנכים (להלן - מעליון) ובלבד שנתקיימו כל אלה: (1) הוא קיבל היתר להתקנה לפי חוק התכנון והבניה, מילא אחרי תנאי ההיתר; (2) מהנדס הועדה המקומית לתכנון ולבניה אישר בתעודה בחתימתו, כי התקנת המעליון אינה מונעת מבעלי הדירות האחרים להשתמש בחדר המדרגות שימוש סביר. (3) התקנת המעליון תיעשה בדרך שתצמצם ככל האפשר את הפגיעה בדיירים האחרים ובחזות הבית. (ג) לא יינתן היתר כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שניתנה הסכמת רוב בעלי הדירות האחרים להתקין את המעליון; ובלבד שאם מצא המפקח שבעל דירה אחרת התנגד מטעמים בלתי סבירים או התנה את הסכמתו בתנאים בלתי סבירים והחליט להרשות את התקנת המעליון, תבוא החלטתו במקום הסכמתו של בעל אותה דירה. (ד) בעל דירה שהתקין מעליון בבית משותף, ישא בכל ההוצאות של התקנת המעליון,ובהוצאות השוטפות של החזקתו התקינה, וכן בהוצאות של החזרת המצב לקדמותו,לאחר שהנכה הפסיק לגור בדירה. המסקנה: לא אמורה להיות בעיה מיוחדת לקבל היתר. המפקח יכול להסכים במקום בעלי הדירות. שורש הבעיה היא בכך שכל אחד עושה דין לעצמו ובונה ללא היתר. בניה ללא היתר זה ספורט לאומי בארץ - למראת שזו עבירה פלילית לכל דבר!
 
מסכים לחלוטין

מסכים לחלוטין, בדגש על סיפא הדברים. עדיין, ישנם המוסיפים חדר בגניבה תוך ידיעה שהדבר אסור, וישנם המוסיפים מעלון תוך אופטימיות יתירה ש"הדברים יסתדרו", בשיטת ה"סמוך". אכן, לא תקין כלל וכלל, אך יש אולי מקום לנסות ולבוא לקראת. כפי ששנער הראה, קיימת היתה דרך להכשיר את המעלון - וייתכן שניתן היה לפתור את הדברים לאחר עת לא ארוכה. אגב-חלק מהדיירים אכן סירבו מטעמים בלתי סבירים - רצו לסלק אותו מהבניין, אך חלק מטעמים סבירים ביותר-כפי שהבנתי התקנת המעלון אכן פגמה במבנה וביכולת ניצול הדיירים את השטח הצבורי במידה מסויימת.
 

ציפי ג

New member
הנה עוד מקרה

בו אנשים לא מתיעצים לכתחילה עם עו"ד אלא רק בדיעבד, ובינתים נפגעים. שוב צפה ועולה השאלה למה יש לאנשים רושם שעורכי דין זה דבר מיותר.
 
למעלה