על טיולים, גבולות וידיים

[רותי ע]

על טיולים, גבולות וידיים

הטקס קבוע. יוצאים מהרכב, רוצים להתחיל ללכת ואז הקטן (3) מתחיל "ידיים". ואז אבא מתחיל איתו משא ומתן קשה שמאפשר הליכה בהפסקות (להמשך המשא ומתן). וזה הולך ככה "אני אקח אותך עד העץ הזה". ואח"כ "אמרנו עד העץ, אתה צריך לקיים הבטחה. טוב, עד השיח הזה". וכך הלאה... אני משתגעת מזה. ואני אומרת לו שהפתרון פשוט. לשים לילד גבולות. אין ידיים. בהתחלה יבכה ואח"כ יתרגל. ובטיול האחרון אבא התקדם עם הגדול ואני עם הקטן. הוא מתחיל בבכי הקבוע ואני אומרת לו שאני לא יכולה לקחת אותו (וזה נכון כי פיזית אני לא מסוגלת). ואז הוא מפסיק לבכות והולך יפה עד...שהוא רואה את אבא והטקס הקבוע מתחיל. אז מה דעתכם, לזרום עם הילד כמו אבא או להיות "קשוח" איתו כמו אמא?

 

[נסע ויוּד]

קשוח כמו אמא. ברור.

ואפשר גם להציע אופציה אחרת - כתפיים של אבא.

 

[szim]

תלוי באבא אצלנו ברור לעידו שאמא לא

יכולה לסחוב אותו למרות שהוא מנסה כל הזמן ואבא מוותר אז שיסחוב ושלא יתלונן אחר כך

 

[רותי ע]

גם אצלנו אבא הוא הסובל העיקרי אבל

לא רק. כולנו נפגעים מכך שכל כך הרבה אנרגיות מושקעות בשכנוע הילדון ללכת. עדיף לדעתי להקשיח פעם ופעמיים ולסגור עניין (רעה שכמותי

).

 

[נסע ויוּד]

זה תלוי כמה אבא מקטר על זה ../images/Emo3.gif

וכמה זה מגביל את הטיול

 

[ממה מיה]

../images/Emo3.gif חוץ מזה מי שסוחב זו האמא

 

[צימעס]

לזרום. בשביל זה יש מנשא

בת השנתיים וחצי במנשא כמה שהיא רוצה.

 

[עפרה פלוס 3]

ומה עם מנשא גב?

אצלנו הם כבר גדולים, אז השאלה הזאת ירדה מהפרק. הקטן עוד מנסה לפעמים, אבל אני מודיעה לו שאני פשוט לא מסוגלת לקחת אותו על הידיים כי הוא גדול מדי, ובזה נסגר הנושא. אני חושבת שבמקרה כמו שלכם, הפיתרון הכי טוב הוא מנשא גב, שגם את וגם בעלך תוכלו להתחלק בנשיאה שלו.

 

[מלצeרית]

../images/Emo207.gif אצלינו זה קורה עם גלידה.

תמיד כשאנחנו מגיעים למקום מסויים, הילדים שלי כבר מרחוק קולטים את האוטו גלידה ואז- אם אנחנו מחליטים לא לקנות בשלב הזה, אז כל הטיול הם מנדנדים ולא מפסיקים לקטר בגלל הגלידה. לפעמים אנחנו עומדים בזה אבל לפעמים גם לא, בעיקר כשיש איתנו זוגות נוספים שאין להם בעיה עם זה.

 

[רותי ע]

אם לא קנינו עד עכשיו

אז בטח שלא נקנה עכשיו לילד בן שלוש וחצי. ואני לא מדברת על הליכות ארוכות. אפילו כמה מטרים זה כבר סצנה. חינוך...אין מנוס

 

[מ א י ה ועוד3]

לנו יש 3, וכולם הולכים

שני הקטנים בני שלוש וחצי. בגיל שלוש הלכו את הג'ילבון כולו, לבד, בלי להניד עפעף. איך עשינו את זה? אנחנו פשוט לא יכולים לקחת על הידיים. כמו שאמרת, אם אי אפשר אי אפשר. כשהם ממש מתעייפים, אני לוקחת לשתי דקות (זה כל היכולת שלי) והם יודעים שאני מתאמצת בשבילם, זה מספיק. השאלה היא, האם אבא באמת יכול, או שלא. אנחנו באמת סוחבים המון מים וזה לא אפשרי.

 

[רותי ע]

אתם החלום שלי ../images/Emo13.gif

וכמו שאמרת - אם הילד עייף אז אפשר לעצור ולנוח ואפשר גם לקחת קצת. המקרה תארתי הוא ממש לא כזה. ילד רענן ועם יכולת להשתולל שעות אחרי שאנחנו נופלים מהרגליים.

 

[ברוריהה]

נושא כאוב ...

יש לנו 16 ק"ג של ילדה עקשנית במיוחד ! עושים הרבה הפסקות. מחפשים כל מיני דברים מעניינים בדרך. לשמחתי בעלי במקצועו מדריך טיולים ומוצא כל מיני דברים שאני אפילו לא שמה לב אלים. ובסוף, כשכבר אין ברירה, על הכתפיים. אבל מותנה. תנוחי על הכתפיים עד העץ הזה ואחרי זה תתני לי לנוח ותלכי ברגל.