על סאטירה מוצלחת

[silvia17]

על סאטירה מוצלחת

עבודה ערבית עכשיו השלמתי את שלושת הפרקים שהפסדתי
הם ענקים! זה סאטריה .
המחאה החברתית(לכול סוגיה) חיפוש עבודה ,העוזרות אפשר להגיד שזה חי יום יום של אחוז ניקר באוכלוסיה ועדיין זה סאטירה ערבית ישראלית נהדרת ! שפאו לכתוב שהצליח לחבר בין כול זה ועשה שמזה חומר שנון

גוש C ובית מאיר זה הקטע שהכי אהבתי.
אפשר וצריך לעשות סאטירה על הכול והומור שחור זה מושג של אנשים חשוכים שיש להם פרות קדושות שלא מקבלים את הכול כפי שהוא או שמתעלמים מעבדות או מאמת


זה גאוני נפלא ונהדר ונכון לכול אזרח במדינה בין אם ערבי יהודי או ישראלי .
לצערי סאטירה בארץ לא הכי חזקה אבל יש טובות ונהדרות וחבל שאין יותר אוחזי צפייה


ובקשר למצב האומה סאטירה טובה מחכה לעונה הבאה
עברתי על כמה קטעים ויש בדיחות הרבה יותר גזעניות זה התנכלות אישית לא יותר
זה פגיעה בחופש הביטוי שלהם ושלנו של כולנו והם גם התנצלו לא מאמינה שיתבעו אותם למרות שלכו תדעו

 

[black scar1]

עבודה ערבית היא סדרה סטירית מעולה, ובין הסדרות הישראליות הכי טובות שקיימות בארץ. אני כ"כ שמחה שהיא ממשיכה, אמן תמשיך לעוד הרבה עונות

.

לדעתי עונה 1 הייתה הכי טובה. עונה 2, הייתה לא אחידה בין פרקים מעולים לנפילות (פרק ראשון אגב של עונה 2, היה מופת של סטירה, ואחד הפרקים הכי טובים בסדרה), ועונה 3, דיי איכזבה אותי כי הרגשתי שיש רק דגש על הפאנצ'ים וכאלה, וקצת נטשו את הלב בסדרה (ויש בה רגעים מאוד מרגשים לפעמים ובגלל זה אני אוהבת אותה. בעונה 1- הכי ריגש אותי החברות בין אמג'ד למאיר, אני זוכרת את הפרק שמאיר חשב שחוטפים אותו ובסוף הוא פגש את אמג'ד וחיבק אותו, זה מאוד ריגש אותי.) וכמובן את הקשר בין מאיר לאמאל שמטופל בצורה מאוד יפה.
עונה 4 בנתיים עומדת מאוד יפה בציפיות. שלושת הפרקים הראשונים מצויינים. במיוחד העלילה עם העוזרת שהייתה מאוד נוגעת ללב ולא צפויה, כי ציפיתי שיציירו אותה כגזענית מגעילה כזאת, אבל החיבור בינה לבין בושרה נגע בלב ליבו של הפרדוקס של הסדרה. והיה כה עצוב ונוגע ללב.
פרק 4 קצת איכזב אותי, היה פחות טוב משלושת הראשונים, אבל אני מקווה שתהיה עלייה מפה.

הדמות של אמג'ד- מאוד אוהבת אותה - היא בדיוק ביטוי של הערבי הקרוע בין שני הלאומים, מצד אחד ערבי, וכשמשפחתו הערבית מתגרה בו שהוא "מתייהד" מנסה להוכיח להם שלא נכון, מצד שני מנסה למצוא חן בעיני היהודים ומוותר על הערכים שלו לא מעט. הוא בדיוק הביטוי לקרע שחווים הערבים.
אני אוהבת את העובדה שסייד קישוע, יוצר הסדרה (גם סופר) מקפיד להראות את הבעייתיות בכל הצדדים. הוא לא מראה רק את הגזענות של היהודים הפרטיים והמדינה נגד הערבים, אלא מראה גם את הביקורת על הערכים של החברה הערבית, ובקיצור לא חוסך מאף אחד ביקורת (למשל, לפני פרק או שניים הייתה ביקורת על היחס לנשים בחברה הערבית). והדמות של אמג'אד בייחוד- גם מייצגת מבחינה ביקורתית את המשבר הזהות שלו- כאשר מצד אחד הוא בעצמו נופל לאותן קלישאות גזעניות שרוב היהודים נופלים אליהן, מצד שני זה יוצר אהדה ורחמים אליו, כמעין תסמונת שטוקהולם שלו.

הבעיה היחידה שלי עם אמג'ד היא שכמעט אין לו רגעים "אנושיים"- הוא כמעט תמיד משמש כסמל, ואין כמעט רגעים שהוא מוצג כבן אדם. זה בניגוד למאיר, אמאל ובושרה שלכולם יש גם רגעים "אנושיים". וזה גם גורם לי לא להבין איך בושרה לא מעיפה אותו לכל הרוחות. ברצינות, אם הייתי במקומה, עם כל השיגועים שהוא עושה לה, לא מובן אם היא מוצאת בו עוד משהו ששווה לאהוב. וזה קצת חבל לי שלא מראים גם צדדים אחרים בזוגיות שלהם.

אמא שלי קראה ספרים של סייד קישוע לפני הסדרה, ולא ידעה שהסופר ערבי. היא סיפרה לי שהיא הייתה בטוחה שיהודי כתב את זה, כי היו המון דמויות ערביות "סטראוטיפיות". וזה הגדולה של קישוע, הוא יודע לנווט בד"כ במינון המדוייק בין הביקורת משני הצדדים, לבין האירוניה שבמצב הדמויות, לשרטט מצבים אירוניים כתוצאה מהמציאות הבלתי אפשרית הזאת.

הנה אייטם מגיא פינס על העונה החדשה:

http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=990023

 

[silvia17]

פרק4 איכזב

הפרק הראשון של העונה {ומזלי עם עיתונים} קראתי כתבה עליו ושראיתי תפרק קצת ידעתי ידעת מה היה שם אבל לא ציפיתי לקייץ2011 בגרסה ערבי ישראלית ידעתי שהיה שם משהו מחאתי
הפרק קצת חרג מהאמת או שהקצין את המתנחלים כי לא באמת יעשו שטח צבאי סגור וכול הסיפור הזה

ואו ואי איך אהבתי את אבו אמג'ד קומבינטור טיילים "בכפר ההוא רוצים אותו בתמורה ל20%" אני מתה על הדמות הזה

שמתי לב לזה במיוחד בשני הפרקים האחרונים שאמג'ד ממש רובוט למרות שהוא והילדים שלו הלכו לפארק לאכול גלידה זה היה אנושי
עונה שתיים אהבתי אותה לא שמתי לב לשוני בפרקים

אני רואה את הסדרה בגלל אמג'ד הוא מנסה להיות בסדר עם כולם לעזור לא להסתבך לא לבלוט לא לבייש את המשפחה בא להורים שלו אמא שלו מגנה עליו אבא שלו מוריד עליו נעלים ובצדק!
ובעיקר בשביל הסאטירה הבדיחות והפאנצ'ים אז אני פחות שמה לב לבעיות עלילתיות יותר לאיך שמבקרים את המקרה למשל :

עונה 4 פרק 3-4 , אמג'ד עוסק בקמפיין שהמטרה שלו היא שגברים יתחתנו עם אישה אחת הייתה לו סיסמא 'קח עוזרת במקום אישה' אחרי שהוא ביקר אצל שכן בכפר שנשואי לשתי נשים ואז ברגע אחר הוא מדבר עם אמא שלו אל תשרתי את אבא יש לך כבוד "איפה הקולה שלי" . יש הבדל בין מה שהוא עושה לבין מה שהוא חושב ומנסה לעשות וזה מה שיוצר את הסאטירה

 

[black scar1]

נכון- הפרק הזה עם "למה אישה קח עוזרת"

היה סאטירי ומדוייק, אבל לא כל הפרקים באותה רמה.

הרבה בסדרה מוקצן, ויש דברים שהם פיזיקאלית לא הגיוניים והם יותר "סימליים".

בעונה הראשונה אני זוכרת משהו על זה שבושרה הייתה בהריון והם התווכחו איפה לשים את המיטה בבית (הם גרו עוד בכפר אז)... וזה היה משהו סימלי על הקטע של יהודים -ערבים- לא זוכרת בדיוק איך זה היה, אבל כאילו החלק של בושרה במיטה סימל את הצד הערבי, והצד של אמג'ד את היהודי.
וגם עונה שעברה אני זוכרת שהיה קו עלילה, שהכלבים בבית כל הזמן נבחו כשהם ראו את אמג'ד והוא חשב שזה כי הוא ערבי, ואז הוא שם כיפה או משהו והם לא נבחו, לא זוכרת אם נתנו לזה בסוף פתרון מציאותי.
וגם זוכרת בעונה שעברה מאיר פחד שהבן שלו (שהוא תינוק) הוא יותר מדי ערבי או משהו כזה, ואני זוכרת שהוא נתן לו רק לבנה כדי שיפסיק לבכות (למרות שתינוקות בגיל הזה יכולים רק לשתות חלב אם או פורמולה), אבל הוא כאילו התבאס שהבן שלו אוהב רק דברים ערביים, או שהוא בכה כשהוא ראה מגן דוד, לא זוכרת כבר בדיוק. והיו כל מיני דברים כאלה "לא מציאותיים" שהם יותר סימבוליים.

אז ברור שכאילו ה"מציאות האלטרנטיבית" שאמג'ד ומאיר התחילו את מחאת האוהלים היא לא הגיונית, אבל זה היה משעשע. וגם בעונה שעברה אמג'ד השתתף באח הגדול.

גם אני התאכזבתי קצת מפרק 4, נקווה שישתפר מנקודה זו. עונה 1 כפי שזכור לי הייתה הכי טובה.

 

[silvia17]

אני זוכרת תפרק הזה טוב

הקו הירוק עבר להם דרך הבית והמיטה שלהם הייתה מעליו וכל פעם שהיא עשתה בדיקות התוצאה הייתה גבולית והיא עשתה מלא בדיקות שיצאו לה גבוליות והם דיברו עם שכנים שגם להם היה מצב כזה והם המליצו להזיז את המיטה מהגבול

לא הבנתי את הפואנטה של בית האח הגדול, יש הרבה דברים שהם נפתרים בדימוי שלפעמים בפעם השנייה מבנים אותם

לבושרה היה מחקר/עבודה על משהו והיא הגיע למסקנה שהכיפה מכנה לו ביטחון עצמי שהכלב שומר עליו ובלי הכיפה אין לו ביטחון עצמי והכלב מתקיף אותו זה הסתיים בדימוי כשהוא יהודי יש לו 'ביטחון עצמי' יותר בוטחים בו כי הוא יהודי והוא משחרר ולא מפחד מאף אחד ה'כלב' (מדינת ישראל) עוזר לו שומר עליו כערבי הכלב מתקיף אותו הוא לא מרגיש מוגן הוא מרגיש שכערבי אנשים פחות סומכים עליו בוטחים בו יותר מסתכלים עליו חוקרים את מעשיו ויורד לו הביטחון מזה

עוד לא ראיתי את התינוק בעונה הזו. הייתה לו מתפלת ערביה שהכינה לו כול מיני מאכלים מבצק ובשר אני ראיתי שם שהוא לא אוכל מוצרי חלב הוא מדלג על השלבים האלה ועובר יש לאוכל {יש את הגיל הזה שכבר אין אוהב לא אוהב שאוכלים הכול במיוחד ירקות } מעבר חד ל'חמש מצלמות שבורות' יש שם ילד הקטן בן שלוש-ארבע שהוא כבר מדבר עם החייל ועובד עם אבא שלו והילדות שלו קצת נהרסה בגלל המחסומים וכול מה שהמשפחה שלו עבורה והוא רואה את זה ומתבגר מהר ואין לו "לא לאוהב גזר"
יש לו בעיקר זה מה יש ובחזרה לעבודה ערבית אז התינוק כאליו לא בררן ולא קצת ילדותי וססגוני כי הוא ערבי ונפל עליו גורלו לחיות עם 'זה מה יש'
וגם לתינוקות יש מעדנים או אוכל שהם יותר אוהבי אז הם אוכלים יותר או לא אוהבים אז הם לא ישר פותחים את הפה

ככה אני הבנתי את זה ואין לו מושג עם זה נכון או מה שהיוצר התכוון עליו קראתי את 'בן החמאס' ואז ראיתי 'חמש מצלמות שבורות' ותוך כדי מרתון עבודה ערבית עוד מעט אתחיל מרתון 'עד הבחירות' + מצב האומה