על עוף אנרגטי וחוסר אנרגטי...

[עומר גלעדי]

על עוף אנרגטי וחוסר אנרגטי...

איכשהוא, התובנה שעודף וחוסר הם אותו הדבר, תמיד מפתיעה אותי מחדש. הצד המוצל והצד המואר של ההר (ירון, זה משפט שלך, לא?) למדתי את זה מחדש השבוע, בסדנת ראיית הילות, כשדיברנו על ביטחון עצמי, שעודף וחוסר הם בעצם אותה תופעה, מבחינה אנרגטית. אז בעצם, מה שחשוב לאבחן זה אולי לא עודף או חוסר, אלא חוסר איזון. מה תובנותיכם בעניין?

 

[ינוקא1]

השאלה היא האם חשוב לאבחן ?

ואני שואל ברצינות. האם לא נכון יותר לטפל בתוך הרגע , לפי ההרגשה שלנו ברגע הזה ? מאז שוויתרתי על כל האבחונים , הטיפול שלי פשוט טוב יותר. (מי שרוצים שאתן להם אבחונים זה דווקא המטופלים . . .). ככל שהאבחון קרוב יותר לטיפול ולא עומד בנפרד ממנו , כך טוב יותר. אבל אם כבר אנחנו מאבחנים . . . אז השאלה היא מהי שיטת הטיפול : אם שיטת הטיפול היא להעביר עודפים מהעודף לחסר , הגיוני שצריך לאבחן עודף וחסר. אם שיטת הטיפול היא למשל לתת לגוף "דוגמה של איזון" על מנת שהגוף יתאזן על פיו , ברור שאין צורך בעודף וחסר אלא יש צורך בהבנה מהו האיזון הספציפי הנדרש לאדם העומד מולינו. יש מספר לכל שיטת טיפול : שיטת "העודף חסר" היא שיטה לפי המספר 2. והשיטה של לתת "דוגמה לאיזון" היא שיטה לפי המספר 1. כמו כן יכולה להיות שיטה לפי המספר 3 - למשל שיטה המתבססת על "ימין שמאל ואמצע".

 

[עומר גלעדי]

בשבילי, איבחון = כוונה

על מנת לטפל עם כוונה, אני מוכרחה לקבל רעיון של מה בדיוק הייתי רוצה שיקרה. ה"מה" הזה מורכב בעיקר מרצון המטופל כפי שהובא בפני, במילים שלו, מההבנה שלי על המבנה האנרגטי שלו, וכנראה, לצערי, באיזה שהוא אחוז, מההבנה האישית שלי והחווייה האישית שלי מהיום, הטיפול, והבעיה של המטופל. אני מאמינה באיבחון, אבל משתדלת להחזיק חוטים מאוד רופפים בין האיבחון למהלך הטיפול (כן קשר, אבל רופף). זה בשבילי המתכון המנצח. בכלל, בחיים, החווייה שלי היא שלא נכון בדרך כלל (לא תמיד) להיות בקצה - בכלל כן, בכלל לא. לא נשמע לי נכון אנרגטית. ללמוד לאבחן ואז לצאת מזה לגמרי יכול להיות מקום טיפולי מעניין מאוד. לא מכירה אותו אז אני לא יודעת להעיד איך הוא מבחינה טיפולית להבנתי. ניראה לי שלגמרי להתנקות מאבחון, דורש המון נוכחות, וכמו שירון אומר, לוח חלק...

 

[ינוקא1]

אני גם מאבחן

לפעמים "בלי כוונה". וככל שהטיפול יותר "פיזי" האבחון יותר "מוצק" , ועומד בנפרד מהטיפול - וזה כורח המציאות. לא יעלה על הדעת לטפל בתזונה או צמחים , למשל , בלי אבחון. (כל שכן רפואה מערבית). אבל לעומת זאת ככל שהטיפול יותר אנרגטי , האבחון יכול להשתנות מרגע לרגע - ואני רואה את זה כאידאל להיות שם. כמו העיקרון הסיני של "תנועה ללא מאמץ" או להיות "נוגע ולא נוגע" - מצד אחד ליצור שינוי , מצד שני כמה שפחות התערבות מצידי. להיות כל הזמן קשוב לתנועה של בן הזוג (=המטופל) , ולהכווין אותו. אם יש לי אבחון קבוע , אז ממילא אני לא מסוגל להיות קשוב לשינוי שנמצא בכל רגע - אני "מקובע" בגלל האבחון שכבר עשיתי. מבחינתי האידאל הוא כך : http://www.youtube.com/watch?v=XALpOmuQR88