סוף ספטמבר
New member
על פציפיזם, מיליטריזם, וחיות אחרות
באתי בעקבות השער הראשי ונשארתי בגלל כל מיני תהיות. שיהיה ברור, לא באתי לעמת אף אחת עם העובדה שישראל ללא צבא ככל הנראה תעלם, אבל מה שחורה לי היא התחושה שלכל הפציפסטיות ותומכותיהן יש תפיסה חד מימדית, אתן קוראות למי שלא מסכים אתכן בשמות מחרידים, "הקלגס התורן" "הפשיסט" זה מזעזע אותי אמיתית! לקרוא לצה"ל" צבא הרג" זה פשוט בלתי נסבל לתפיסתי! נדמה לי שלפני שמתיימרים להתנגד לאלימות צריך לזכור שלאלימות יש היבטים שאינם רק פיזיים(!), ובכלל באילו נסיבות לדעתכן הפעלת אלימות היא כן לגיטימית? לעולם לא? גם במחיר של סבל אנושי משמעותי מהצד השני של המתרס (ותמיד יש שני צדדים)? חברה שלי קיבלה פטור מהצבא על פציפיזם לפני כ-7 שנים ואני העדתי בועדה ששיחררה אותה, ידעתי מה היו הדעות שלה עוד לפני שהגיע שלב הגיוס, ועימתתי אותה עם העובדה שלתושב במדינה כמו שלנו להיות פציפיסט זה מותרות כי ביום שישראל תניח את נשקה לא תעמוד מדינת ישראל (ובבקשה, אל תתווכחו עם עובדה זו בשעה שאויבינו מצהירים קבל עם ועדה על הרצון להעלים אותנו מאזור המזה"ת), אבל הבנתי את הקושי שלה להתגייס, שבין השורות גם נבע מהעובדה שהיא לא הייתה "בנויה" לשירות צבאי. הבעיה בינינו התחילה כשהיא הכריזה שתעשה שירות לאומי ובפועל הלכה ללמוד באוניברסיטה, וביום השחרור שלי שהיה גם תום שנתה הראשונה היא פשוט הצהירה שלדעתה פראייר מי שמתגייס וזלזלה חד וחלק בכל מי ש"ביזבז" חלק מהחיים שלו על השירות. זאת כבר חוצפה בעיניי, אחרי זה כבר הכל בינינו הדרדר כי הרגשתי שאין לנו יותר שפה משותפת.. כיבדתי אותה למרות שממש לא הסכמתי איתה, והיא מצדה לא הלכה את הצעד הנוסף הזה, וזה משהו שחוזר על עצמו גם כאן. מי שדעותיה במיינסטרים לאו דווקא פשוט "הולכת עם הזרם" ומי שדעותיה מנוגדות אינה בהכרח "עצמאית" בדעותיה! לטעמי יותר קל ללכת נגד הזרם ויותר קשה ללכת עם הזרם ולשאול את השאלות הקשות תוך כדי ולבחור את הבחירות המתחייבות. יותר קל לקרוא למי שלא יסכים איתך נאצי ופשיסט כי אז את לא צריכה באמת לשבת ולחשוב על מה שהוא אומר יותר קל ללעוג למיינסטרים במידה מסוימת כי זה נראה כאילו מדובר בגוש אנשים ללא דעה, אבל יש סיבה שמדובר במיינסטרים ולדעתי זו גם לא מילה גסה. לא הייתי קוראת לפציפסטים לרדת מהארץ אבל הייתי שואלת- האם הייתם נשארים בה גם תחת שלטון שאינו יהודי? ואם לא, אז האם אין בכך סתירה וסוג של צביעות?
באתי בעקבות השער הראשי ונשארתי בגלל כל מיני תהיות. שיהיה ברור, לא באתי לעמת אף אחת עם העובדה שישראל ללא צבא ככל הנראה תעלם, אבל מה שחורה לי היא התחושה שלכל הפציפסטיות ותומכותיהן יש תפיסה חד מימדית, אתן קוראות למי שלא מסכים אתכן בשמות מחרידים, "הקלגס התורן" "הפשיסט" זה מזעזע אותי אמיתית! לקרוא לצה"ל" צבא הרג" זה פשוט בלתי נסבל לתפיסתי! נדמה לי שלפני שמתיימרים להתנגד לאלימות צריך לזכור שלאלימות יש היבטים שאינם רק פיזיים(!), ובכלל באילו נסיבות לדעתכן הפעלת אלימות היא כן לגיטימית? לעולם לא? גם במחיר של סבל אנושי משמעותי מהצד השני של המתרס (ותמיד יש שני צדדים)? חברה שלי קיבלה פטור מהצבא על פציפיזם לפני כ-7 שנים ואני העדתי בועדה ששיחררה אותה, ידעתי מה היו הדעות שלה עוד לפני שהגיע שלב הגיוס, ועימתתי אותה עם העובדה שלתושב במדינה כמו שלנו להיות פציפיסט זה מותרות כי ביום שישראל תניח את נשקה לא תעמוד מדינת ישראל (ובבקשה, אל תתווכחו עם עובדה זו בשעה שאויבינו מצהירים קבל עם ועדה על הרצון להעלים אותנו מאזור המזה"ת), אבל הבנתי את הקושי שלה להתגייס, שבין השורות גם נבע מהעובדה שהיא לא הייתה "בנויה" לשירות צבאי. הבעיה בינינו התחילה כשהיא הכריזה שתעשה שירות לאומי ובפועל הלכה ללמוד באוניברסיטה, וביום השחרור שלי שהיה גם תום שנתה הראשונה היא פשוט הצהירה שלדעתה פראייר מי שמתגייס וזלזלה חד וחלק בכל מי ש"ביזבז" חלק מהחיים שלו על השירות. זאת כבר חוצפה בעיניי, אחרי זה כבר הכל בינינו הדרדר כי הרגשתי שאין לנו יותר שפה משותפת.. כיבדתי אותה למרות שממש לא הסכמתי איתה, והיא מצדה לא הלכה את הצעד הנוסף הזה, וזה משהו שחוזר על עצמו גם כאן. מי שדעותיה במיינסטרים לאו דווקא פשוט "הולכת עם הזרם" ומי שדעותיה מנוגדות אינה בהכרח "עצמאית" בדעותיה! לטעמי יותר קל ללכת נגד הזרם ויותר קשה ללכת עם הזרם ולשאול את השאלות הקשות תוך כדי ולבחור את הבחירות המתחייבות. יותר קל לקרוא למי שלא יסכים איתך נאצי ופשיסט כי אז את לא צריכה באמת לשבת ולחשוב על מה שהוא אומר יותר קל ללעוג למיינסטרים במידה מסוימת כי זה נראה כאילו מדובר בגוש אנשים ללא דעה, אבל יש סיבה שמדובר במיינסטרים ולדעתי זו גם לא מילה גסה. לא הייתי קוראת לפציפסטים לרדת מהארץ אבל הייתי שואלת- האם הייתם נשארים בה גם תחת שלטון שאינו יהודי? ואם לא, אז האם אין בכך סתירה וסוג של צביעות?