deep ocean
New member
על שחיטת תרנגולות
מתוך גיליון מס´ 22 של אנונימוס. אפשר לקבל את הגליונות על ידי שליחת אי מייל ריק ל- [email protected] על השחיטה רשמים אישיים מביקור במשחטה בחומר ההסברה של אנונימוס מופיע מעט מידע על שחיטת תרנגולות. חייהן בלולים המתועשים קשים עד כדי כך, שסכין השוחט עשויה להצטייר לפעמים כמלאך גואל. אולם מבט מקרוב בהשמדה בשיטת הסרט הנע מגלה, שגם הפרק האחרון בחיי העופות הוא סיוט מתמשך. מספרת רעות הורן, שביקרה במשחטה: בכניסה למשחטה. שש וחצי בבוקר, קר מאוד. באזור התעשייה של חדרה, מאות מטרים מפתח משחטת "עוף טנא", חוצה תרנגול את הכביש. ודאי נפל ממשאית ההובלה. נוצותיו מרוטות, הליכתו מדדה מעט ונראה שקר לו: הוא מנסה להצטנף ליד קיר בטון. הוא בר-המזל שנמלט מן המשחטה, שאליה מועדות פנינו לצורך תיעוד. אחראי המשמרת במשחטה הצמיד אלינו את עומַר, עובד וותיק, כדי שידריך אותנו ויוודא שאיננו מפריעים. "את השלב הראשון בתהליך פספסתם," הוא אומר "פורקים את הסחורה כאן ברחבה ומעבירים אותה למחסן. שם הם מחכים לשחיטה". מי יודע כמה זמן חיכו שם התרנגולים – ההמתנה עלולה להימשך שעות, ואפילו יותר מיממה, אם המשחטה לא פנויה. בכלובים. במחסן רועש וקר ו"הסחורה" מבוהלת. התרנגולים מתכרבלים כדי להתגונן מן הקור, אך הצפיפות בכלובים מעוררת מאבקים והסתבכות בסורגים. מאות או אלפי כלובים מונחים שם זה על גבי זה, ובכל אחד מהם עשרות תרנגולים. הכלובים נראים ישנים. סורגי ברזל רבים שבורים או מעוקמים, וכמה מהם פצעו את העופות. דרך החורים הגדולים בכלוב, שקוע גופם של כמה עופות עד מחציתו בתוך הכלוב התחתון, כשרגליהם תלויות באוויר. בברזל מעוקם אחד נתפסה רגל. תרנגול אחד מדמם מהראש. עופות אחדים נמלטו מבעד לפרצות, אך מישהו מחזיר אותם לכלובים. נשלפים מהכלובים. ככל שמתקדמים לקראת אזור השחיטה הכלובים הומים יותר. האם העופות מריחים את הדם, או שמא הם נבהלים מהרעש, מהתנועה ומהאורות? אנו מקבלים חלוקים וכיסויי ראש, ומתקדמים לעבר המרכז ההומה של המשחטה, שם עומסת מלגזה ערמות של שישה כלובים ומעבירה אותם לעמדת השחיטה. עובד משחטה שולף את הכלוב העליון. הציוצים מתחזקים, התרנגולים מתכווצים בפחד, מנסים להתחמק. אין לאן. יד אנושית תופסת תרנגול בכנף, והעוף נאחז בסורגים בציפורניו, בכל כוחו. הפועל יודע איפה ללחוץ ואיך למשוך, והרגל נתלשת מייד. עכשיו הוא תופס את התרנגול בשתי כנפיו ומגיש אותו לשוחט. "עבודת השחיטה היא עבודה אומנותית", מחייך אלינו עומר. על הרצפה נראים כמה תרנגולים שחמקו איכשהו מן המנגנון, והם מבולבלים, צועדים לרגע ומייד מתכווצים מקור. אולי נפסלו והושלכו בטעות אל מחוץ למכל האשפה, ולכן איש אינו טורח להרימם, בינתיים. השחיטה. השוחט לא מרוצה מנוכחות האורחים, אך הוא שותק. הוא תופס את הציפור בבסיס כנפיה הקרוב לצוואר, מקפל את ראשה לאחור ותופס גם אותו באותה היד. בידו השנייה הוא חותך חתך עמוק בצווארה. לרגע נראה שבכך הסתיימה הדרמה, כשגוויית ציפור לבנה ודוממת מונחת בין ידיו. הוא מנסה לפתוח בין אצבעותיו את החתך עוד קצת, ומשליך את התרנגול לתוך דלי צר, כשפניו כלפי מטה ורק רגליו מציצות מתוך הדלי החוצה. במדינות מערביות מנסים להמם את העופות לפני הרגע הזה, שלא יחושו את הכאב ואת הפחד של הדקות האחרונות. לא בחדרה, לא בישראל. גסיסה: התלייה. כאשר אוחז עובד המשחטה את התרנגול השחוט ברגליו ותולה אותו במצבטי מתכת המחוברים למסוע, מתגלה המאבק ששיתקה אחיזתו המיומנת של השוחט. התרנגול חי עדיין, כאשר גופו ופניו נדחפים לתוך דלי צר אחר, המוסע תחת מתקן התלייה. הוא משתולל בתוך הדלי, דם ניתז והנוצות מוכתמות בו. פתאום מתבהרת מהותו האיומה של הרעש, המהדהד כל העת בחלל המשחטה: זהו קול פרפורם של עשרות עופות, הנחבטים בגסיסתם בתוך כלי המתכת. מול המסוע הארוך ניצבים פועלים, המחזירים לתוך הדליים תרנגולים, שבפרפורי גסיסתם הצליחו לחלץ את עצמם מתוכו. עשרות שורות של מסועים עוברות בכיוונים שונים בגובה העצום של המבנה, נושאים בעלי-חיים שכבר דומים יותר לאלה שאפשר לראות בסופרמרקט. גסיסה: איבוד הדם. התרנגולים עוברים על פני, תלויים על-גבי המסוע. רגליהם למעלה, פניהם מוצפים דם, והם עדיין מסרבים לוותר על חייהם: כל אחד ואחת במאבק פרטי משלה/ו על חייה/ו. החתך בגרון לא הרג אותם: במשך כמה דקות ימשיך הדם להגיע למוח מתוך כלי-דם היקפיים. העופות מקפלים את רגליהם, מנופפים בכנפיהם ומנסים להשתחרר מהלפיתה המתכתית בקרסול. אני נדהמת מהזמן הרב שהם כואבים את הקזת הדם ההולכת וגוברת. הדם נכנס לתוך עיניהם, לקנה הנשימה. הם מתנשפים, מתפרעים, מתעוותים מכאב, מרפים, שוב מתפתלים, צעקות מכל עבר. עומר מתגאה: "היום אנחנו שוחטים חמישים אלף עופות". גסיסה: עד המריטה. בחלל צר, שלא מיועד למעבר אנשים, מתקרב המסוע למכונה שתמרוט את נוצותיהם של העופות מעל גופם. התרנגולים, עדיין משתוללים, מוסעים בצמוד לקיר לקראת המכונה, וכאשר מתרומם לעברה המסוע מתגלה גופם מחוץ לדליי הדימום. רבים כבר לא זזים. קשה לזהות, שהפקעת הנשלפת מתוך החרוט הייתה פעם פנים. עיסה מסמורטטת ומגואלת בדם מחליפה את מה שהיו עד לפני דקות מעטות מקור, כרבולת ועיניים. הגוף הלבן מוכתם בדם שניגר מן הצוואר ובדם שהותירו אחריהם אלפי התרנגולים, שפרפרו הלילה באותו מיכל מתכת. הם נבלעים במכונה, ואני תופסת את גודל הזוועה: חלק מהתרנגולים עדיין בחיים כשהם נכנסים למכונת המריטה! אצבעות הגומי המסתובבות במהירות יקרעו מעליהם את נוצותיהם, בעודם חיים. הגופות המתים. מבעד לפתח המכונה אפשר להבחין במכשירים המסתובבים במהירות. נוצות עפות לכל עבר. מן הצד השני של המכונה יוצאים "מוצרי אטליז". לפחות הם כבר לא מתנועעים. לחלק מן העופות נחתך הראש במהלך המריטה, חלק מהראשים המרוטשים תלויים עדיין תחת גוף שמן וחשוף. והעופות המפרפרים ממשיכים לזרום לתוך המכונה. החלוק, כיסוי הראש והפנים שלי מלאים בדם ובנתחי בשר קטנים וחמים. בדרך הביתה, במכונית, גיליתי שהדם חדר לבגדים דרך החלוק. בבית זרקתי את כל הבגדים שלבשתי לשקית וסירבתי לצאת מן המקלחת במשך זמן רב.
מתוך גיליון מס´ 22 של אנונימוס. אפשר לקבל את הגליונות על ידי שליחת אי מייל ריק ל- [email protected] על השחיטה רשמים אישיים מביקור במשחטה בחומר ההסברה של אנונימוס מופיע מעט מידע על שחיטת תרנגולות. חייהן בלולים המתועשים קשים עד כדי כך, שסכין השוחט עשויה להצטייר לפעמים כמלאך גואל. אולם מבט מקרוב בהשמדה בשיטת הסרט הנע מגלה, שגם הפרק האחרון בחיי העופות הוא סיוט מתמשך. מספרת רעות הורן, שביקרה במשחטה: בכניסה למשחטה. שש וחצי בבוקר, קר מאוד. באזור התעשייה של חדרה, מאות מטרים מפתח משחטת "עוף טנא", חוצה תרנגול את הכביש. ודאי נפל ממשאית ההובלה. נוצותיו מרוטות, הליכתו מדדה מעט ונראה שקר לו: הוא מנסה להצטנף ליד קיר בטון. הוא בר-המזל שנמלט מן המשחטה, שאליה מועדות פנינו לצורך תיעוד. אחראי המשמרת במשחטה הצמיד אלינו את עומַר, עובד וותיק, כדי שידריך אותנו ויוודא שאיננו מפריעים. "את השלב הראשון בתהליך פספסתם," הוא אומר "פורקים את הסחורה כאן ברחבה ומעבירים אותה למחסן. שם הם מחכים לשחיטה". מי יודע כמה זמן חיכו שם התרנגולים – ההמתנה עלולה להימשך שעות, ואפילו יותר מיממה, אם המשחטה לא פנויה. בכלובים. במחסן רועש וקר ו"הסחורה" מבוהלת. התרנגולים מתכרבלים כדי להתגונן מן הקור, אך הצפיפות בכלובים מעוררת מאבקים והסתבכות בסורגים. מאות או אלפי כלובים מונחים שם זה על גבי זה, ובכל אחד מהם עשרות תרנגולים. הכלובים נראים ישנים. סורגי ברזל רבים שבורים או מעוקמים, וכמה מהם פצעו את העופות. דרך החורים הגדולים בכלוב, שקוע גופם של כמה עופות עד מחציתו בתוך הכלוב התחתון, כשרגליהם תלויות באוויר. בברזל מעוקם אחד נתפסה רגל. תרנגול אחד מדמם מהראש. עופות אחדים נמלטו מבעד לפרצות, אך מישהו מחזיר אותם לכלובים. נשלפים מהכלובים. ככל שמתקדמים לקראת אזור השחיטה הכלובים הומים יותר. האם העופות מריחים את הדם, או שמא הם נבהלים מהרעש, מהתנועה ומהאורות? אנו מקבלים חלוקים וכיסויי ראש, ומתקדמים לעבר המרכז ההומה של המשחטה, שם עומסת מלגזה ערמות של שישה כלובים ומעבירה אותם לעמדת השחיטה. עובד משחטה שולף את הכלוב העליון. הציוצים מתחזקים, התרנגולים מתכווצים בפחד, מנסים להתחמק. אין לאן. יד אנושית תופסת תרנגול בכנף, והעוף נאחז בסורגים בציפורניו, בכל כוחו. הפועל יודע איפה ללחוץ ואיך למשוך, והרגל נתלשת מייד. עכשיו הוא תופס את התרנגול בשתי כנפיו ומגיש אותו לשוחט. "עבודת השחיטה היא עבודה אומנותית", מחייך אלינו עומר. על הרצפה נראים כמה תרנגולים שחמקו איכשהו מן המנגנון, והם מבולבלים, צועדים לרגע ומייד מתכווצים מקור. אולי נפסלו והושלכו בטעות אל מחוץ למכל האשפה, ולכן איש אינו טורח להרימם, בינתיים. השחיטה. השוחט לא מרוצה מנוכחות האורחים, אך הוא שותק. הוא תופס את הציפור בבסיס כנפיה הקרוב לצוואר, מקפל את ראשה לאחור ותופס גם אותו באותה היד. בידו השנייה הוא חותך חתך עמוק בצווארה. לרגע נראה שבכך הסתיימה הדרמה, כשגוויית ציפור לבנה ודוממת מונחת בין ידיו. הוא מנסה לפתוח בין אצבעותיו את החתך עוד קצת, ומשליך את התרנגול לתוך דלי צר, כשפניו כלפי מטה ורק רגליו מציצות מתוך הדלי החוצה. במדינות מערביות מנסים להמם את העופות לפני הרגע הזה, שלא יחושו את הכאב ואת הפחד של הדקות האחרונות. לא בחדרה, לא בישראל. גסיסה: התלייה. כאשר אוחז עובד המשחטה את התרנגול השחוט ברגליו ותולה אותו במצבטי מתכת המחוברים למסוע, מתגלה המאבק ששיתקה אחיזתו המיומנת של השוחט. התרנגול חי עדיין, כאשר גופו ופניו נדחפים לתוך דלי צר אחר, המוסע תחת מתקן התלייה. הוא משתולל בתוך הדלי, דם ניתז והנוצות מוכתמות בו. פתאום מתבהרת מהותו האיומה של הרעש, המהדהד כל העת בחלל המשחטה: זהו קול פרפורם של עשרות עופות, הנחבטים בגסיסתם בתוך כלי המתכת. מול המסוע הארוך ניצבים פועלים, המחזירים לתוך הדליים תרנגולים, שבפרפורי גסיסתם הצליחו לחלץ את עצמם מתוכו. עשרות שורות של מסועים עוברות בכיוונים שונים בגובה העצום של המבנה, נושאים בעלי-חיים שכבר דומים יותר לאלה שאפשר לראות בסופרמרקט. גסיסה: איבוד הדם. התרנגולים עוברים על פני, תלויים על-גבי המסוע. רגליהם למעלה, פניהם מוצפים דם, והם עדיין מסרבים לוותר על חייהם: כל אחד ואחת במאבק פרטי משלה/ו על חייה/ו. החתך בגרון לא הרג אותם: במשך כמה דקות ימשיך הדם להגיע למוח מתוך כלי-דם היקפיים. העופות מקפלים את רגליהם, מנופפים בכנפיהם ומנסים להשתחרר מהלפיתה המתכתית בקרסול. אני נדהמת מהזמן הרב שהם כואבים את הקזת הדם ההולכת וגוברת. הדם נכנס לתוך עיניהם, לקנה הנשימה. הם מתנשפים, מתפרעים, מתעוותים מכאב, מרפים, שוב מתפתלים, צעקות מכל עבר. עומר מתגאה: "היום אנחנו שוחטים חמישים אלף עופות". גסיסה: עד המריטה. בחלל צר, שלא מיועד למעבר אנשים, מתקרב המסוע למכונה שתמרוט את נוצותיהם של העופות מעל גופם. התרנגולים, עדיין משתוללים, מוסעים בצמוד לקיר לקראת המכונה, וכאשר מתרומם לעברה המסוע מתגלה גופם מחוץ לדליי הדימום. רבים כבר לא זזים. קשה לזהות, שהפקעת הנשלפת מתוך החרוט הייתה פעם פנים. עיסה מסמורטטת ומגואלת בדם מחליפה את מה שהיו עד לפני דקות מעטות מקור, כרבולת ועיניים. הגוף הלבן מוכתם בדם שניגר מן הצוואר ובדם שהותירו אחריהם אלפי התרנגולים, שפרפרו הלילה באותו מיכל מתכת. הם נבלעים במכונה, ואני תופסת את גודל הזוועה: חלק מהתרנגולים עדיין בחיים כשהם נכנסים למכונת המריטה! אצבעות הגומי המסתובבות במהירות יקרעו מעליהם את נוצותיהם, בעודם חיים. הגופות המתים. מבעד לפתח המכונה אפשר להבחין במכשירים המסתובבים במהירות. נוצות עפות לכל עבר. מן הצד השני של המכונה יוצאים "מוצרי אטליז". לפחות הם כבר לא מתנועעים. לחלק מן העופות נחתך הראש במהלך המריטה, חלק מהראשים המרוטשים תלויים עדיין תחת גוף שמן וחשוף. והעופות המפרפרים ממשיכים לזרום לתוך המכונה. החלוק, כיסוי הראש והפנים שלי מלאים בדם ובנתחי בשר קטנים וחמים. בדרך הביתה, במכונית, גיליתי שהדם חדר לבגדים דרך החלוק. בבית זרקתי את כל הבגדים שלבשתי לשקית וסירבתי לצאת מן המקלחת במשך זמן רב.