עניין משפחתי?

[schlomitsmile]

עניין משפחתי?
במשפחה שלי, ה"אחר" הוא דוקא ה"רגיל".
בעלי ואני וגם שלושה מארבעת ילדינו
"קצת אחרת".
זה עורר בי תהיה: האם ה"קצת אחרוּת" נוטה להיות תכונה משפחתית?
איך זה אצלכם- אתם העוף המוזר במשפחה, או שזה עניין משפחתי?

 

[sarne]

יש דמיון משפחתי
ולפעמים אפילו מתגלה יותר דמיון ממה שחשבתי, אבל אני עדיין שובר את כל השיאים מבחינת... מהבחינה הזאת.

אבל עכשיו אני בעיקר מנסה לדמיין איך זה להיות הילד הלאקצתאחר היחיד מתוך ארבעה (או ששה אם סופרים גם את ההורים).

 

[schlomitsmile]

לגמרי לא פשוט...
הוא רוצה לשוחח שיחה בטלה ליד השולחן- האחים הגדולים צועקים עליו שישתוק
(ההורים מתאפקים, כי חארם על הילד...),
הוא הקים קבוצת ווטסאפ משפחתית ומציף אותה בכלמיני שטויות
פשוט כדי שתהיה אינטראקציה- אח אחד פרש מהקבוצה, ואבא בדרך לפרוש.
בקיצור- הצרכים החברתיים-תקשורתיים שלו,
שבחברה הכללית נחשבים נורמטיביים,
במשפחה שלו נחשבים צרכים מיוחדים.
והסובלנות של האחים הגדולים האוטיסטים שלו כלפיו
לא גדולה מהסובלנות של רוב האנשים כלפיהם...
אמא מנסה לתווך ולגונן.

ואיך מתייחסים בני משפחתך לשיאן המשפחתי?

אצלי, במשפחת המוצא שלי, השניים שהיו "אחרים" כמוני (בדרכם כמובן) כבר מתו
(אבא שלי ואמו),
אמא שלי כל הזמן נעלבת ממני כי מפרשת אותי לא נכון,
אחותי איכשהו מכילה אותי, גם אם לא ממש מבינה.

 

[sarne]

אני התקנתי את הווטסאפ בהוראות מאחותי
היא הייתה שולחת לי כל מיני שטויות, ואז מתלוננת כשהיינו נפגשים בבית שלא עניתי לה. אני ממש לא מבין את המדיום הזה. נראה לי שלמדתי מהחוויה פשוט להחזיר סמיילי כשאין לי מה לענות, אבל לא יותר מזה.

במשפחה הקרובה רגילים אליי. אני מניח שפגעתי והעלבתי לפעמים עם השטויות שלי, אבל אני מאמין שסולחים לי. יש לי לפחות את המזל הזה.

הדאגה העיקרית בימינו היא של אמא שלי, שהבינה שבגילי מתחיל להיות מאוחר להיות בלי בת זוג או כל דבר דומה לזה. חלק מהדברים שאני שומע גורמים להרגיש שאני ממש לא מובן, אבל חלק אחר גורם לי, כמו שכתבתי בהודעה הראשונה, להיות מופתע לפעמים מכמה כולנו דומים זה לזה.