עצוב לי

[הנערה הקסומה]

עצוב לי../images/Emo10.gif

עצוב לי מאוד... אני מרגישה שההורים שלי לא הכי מחבבים את חבר שלי. הם לא שונאים אותו,אבל גם לא מטורפים עליו.מתייחסים אליו כרגיל,כמו לכל אחד. וזה עצוב לי... אני מרגישה שהם קצת מגזימים בדברים מסויימים ושופטים אותו על כל דבר קטן. חבר שלי מרגיש חופשי בבית...ואני אמרתי לו גם שירגיש חופשי.אז למשל הוא סתם נגיד רוצה לקחת שתייה או להכין אוכל,אז הוא פותח את המקרר. אמא שלי לא אוהבת את זה,היא אומרת שזה עניין של גישה,וזה עניין של אופי...שזה מעיד על אופי מסויים שלו.ושאם הוא רוצה לקחת משהו מהמקרר שאני אבוא איתו -כאילו שאני אגיש. איך אתם הייתם מרגישים נגיד בנוגע לזה? אני מרגישה שעל כל דבר שופטים אותנו...יש דברים שאני מסכימה איתם,אבל יש דברים שלא...עצוב לי

לעומת זאת אני יודעת ומרגישה שחבר שלי מרגיש כמו בן בית...והוא מחבב את ההורים שלי. ד"א-אני בת 17 וחצי,הוא 20,סתם לשם יידע כללי עצה?...

 

[the Girl of Love]

../images/Emo214.gifאת לא לבד, תתעודדי! ../images/Emo13.gif

לפני כמה ימים שאלתי את חבר שלי מה הוא רוצה לאכול, הוא פתח את המקרר בלי לשאול ואני בעצמי אמרתי לו שזה לא ממש מנומס בבית שלי שאורחים ככה יפתחו את המקרר כאילו הם בבית שלהם..

מצד שני, זה באמת מראה שהם חופשיים ומרגישים בבית. לכל דבר יש את ה+ וה- שלו. תמיד הורים ימצאו מה לשנוא ומה לאהוב, אם זה *ממש* מפריע להורים שלך, אז את יכולה לדבר איתו [גם על נושאים אחרים שקשורים לזה שהוא נמצא בבית של ההורים ובכלל..]ולהסביר לו שבבית שלך לא נהוג X Y Z וחשוב לך שהוא בכל זאת יעשה דברים כמו שכן נהוג, גם אם זה אומר לבקש ממך לפתוח את המקרר... שורה תחתונה - באמצעות שיחה אפשר לפתור הכל

פשוט תסבירי לו את המצב, תבהירי לו שגם חשוב לך לגרום להם שיחבבו אותו יותר, ותחשבו ביחד איך לפתור את הבעיות האלו שאני לא חושבת שהן "חסרות מוצא" והכי חשוב - אל תשכחי שאת בוחרת את החבר שלך , ולא ההורים שלך.

 

[כל שנה בדצמבר]

אני מבינה למה עצוב לך אבל

בבית של ההורים שלך זכותם להחליט מי יפתח את המקרר ומי לא. למרות כל הקושי שיש עם זה ושזה עלול לגרום לחבר שלך להרגיש לא נוח - אתם שניכם צריכים לכבד את בקשתה של אמא שלך. אולי תנסי לומר להם שהדבר הזה - איסור פתיחת המקרר מפריע לך ואת מבקשת שיתגמשו קצת?

 

[יעל עיני]

להרגיש חופשי...

הזכרת לי אירוע שהיה לי עם אחד החברים הקודמים שלי (שנים רבות מספור...). הם היו משפחה שבה האמא עושה הכל עבור כולם והם לא עושים כלום כדי לעזור לה. יום אחד, אחרי שהיינו חברים כבר יותר משנה, ישבתי אצלם לארוחת צהרים. בסיום הארוחה, כמו כל שאר הילדים (3 במספר) והאבא, קמתי וחזרתי לעסוק בענייני חברי. היא נעלבה עמוקות והייתה "ברוגז" איתי זמן ממושך. למה? כי היא ציפתה שאני אעזור לה... ואני הרגשתי כל כך בבית שהתנהגתי בדיוק כמו שאר הסוציומטים שהיא גידלה...

. ולעניינינו, את אמרת לחבר שלך שירגיש חופשי, לעומת זאת, סביר להניח שלאמא שלך פשוט לא נוח שמישהו זר (חבר, חברה וכדו') מרגיש חופשי בבית שלה. יכול להיות שהיא מרגישה שחודרים לה לפרטיות, אז היא מעדיפה לדעת שאת איתו ושהוא לא מסתובב סתם כך בבית. העצה שלי: תבליגי. נכון, זה לא כייף גדול (מכירה את זה, הייתי שם), אבל אין לך הרבה מה לעשות. כמה זמן אתם ביחד?