בואו נגיד שאחרי הרבה מאוד זמן, אחרי עשרות של שנים אפילו אתם פוגשים את האקס/ית המיטולוגי/ת ומגלים שהזמן לא עשה עימה/ו חסד...
איך הייתם מרגישים? שמחה לעיד? עצב? אדישים? עדיין אוהבים למרות זאת?
קרה לכם?
איך הרגשתם?
סיפורים פיקנטיים?
יש לי כמה סיפורים משלל גאנרים.
הראשן פשוט: בזמן הלימודים חיזרתי אחרי גברת אחת, היא לא ספרה אותי, כמה שנים אחרי נתקלנו בבית המשפט, שנינו עורכי דין, והיא החלה ללכת אחרי מאולם לאולם - ואני התעלמתי ממנה - היה ברור שהיא רוצה משהו - ואני לא אפשרתי לה לומר את זה. היא הלכה אחרי המון זמן.
היא הייתה רווקה (גם אני אז) עלובה עד למאוד. ללא קשר, זכרתי לה את ההתעלמות ממני במשך שנים, באותו השלב היא רק חיפשה לדבר. לא הייתה לי האנרגיה אליה.
היה לי זיכרון רע בייחס אליה.
______________________________________________________________________________________________________________________________________________________
השני מורכב יותר - הייתי עם גברת אחת במשך שנתיים. היא הייתה צעירה הרבה יותר מידי, עם אמירות מוזרות על כסף וכו - פגשתי אותה שנים אחרי (13 שנים אחרי כמדומני) . היא הייתה יפה מאוד.
התחלנו שיחה התברר שהיא מתחתנת בחודש הקרוב. שאלתי אותה: "מפחיד"? ענתה: "זאת העסקה הכלכלית הטובה ביותר של חיי, אתה תמיד הייתה תמים וטיפש, זאת עסקה כלכלית". כאן היא הפליגה בעושרה הכספי בעקבות הנישואים הצפויים.
שמחתי שאני לא שם והמשכתי. חייב לציין היא כוסית על!
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________
הייתה גברת אחת בריקודים (אני רוקד מעל ל 30 שנים) שתמיד הבטתי עליה בסוג של הערצה.
היא הייתה יפיפיה, קראתי לה "נשיקולדה" עם חברי (הייתה פרסומת שכזאת). מידי פעם הייתי אוזר אומץ ומזמין, רוקד ונעלם אחרי.
לפני כמה שנים אחרי שנים שלא ראיתי אותה נתקלתי בה - עדיי יפה ומסעירה, היא אמרה לי שתמיד רצתה שהתחיל איתה. שהיא רצתה - ולא ידעה מה לעשות - וכנ"ל אני. הייתה החמצה גדולה. היא הייתה גרושה. אני לא.
היה לנו סוג של רומן, היא גרושה, ומחפשת, ואני דפוק. ימי שני הוקדשו לה.
תוך כדאי הקשר איתי היא הכירה את בן זוגה - ופרשתי (הופרשתי יותר מדויק) בשיא.
עד לרגע זה אני חש החמצה. היא עדיין יפה מאוד. היה לנו מין מושלם. אבל מעבר לזה היא בן אדם רגיש, אוהב, חמוד, המתמודד באופן מעורר כבוד עם קשיים גדולים ועוד ועוד.
__________________________________________________________________________________________________________________________________________________
בריקודים הייתה הגברת שאהבתי, זאת שאני מרבה לחשוב עליה - הייתי רואה אותה שם. אנו לא דיברנו המון זמן אחרי בעקבות רוע לב כלפי.
פתאום היא הלכה והשמינה, והיה לה שם בן זוג חדש (עדיין נשואה).
אני לא מדבר איתה - ולא אמרתי מילה כל הזמן הזה. ומדובר בשנים.
לפני כמה זמן (חודש) הייתה לנו סוג של התכתבות שנוצרה בשל מקום העבודה של ה אליו הייתי צריך להגיע, התכתבנו, התברר שהיא שמנה, בזמנו, כי אז נפצעה ברגל ולדבריה
מאוד שמנה. היא שלחה אלי אין סוף הודעות ודיבורים והתנצלויות, וכו וכו וכו. האמת היא שהיה מאוד מוזר.
אני רק אמרתי לה כמה אהבתי אותה וכמה נפגעתי ממעשיה. (היא טענה שגם היא אותי).
אז הייתי בשבועות האחרונים פעמיים (שלוש פעמים, כולל הפעם הראשונה) במקום העבודה שלה (מוסד ממלכתי) הודעתי מראש פעמיים - פעם אחת היא לא יכולה הייתה לבוא, פעם שנייה היא לא הייתה שם או משהו שכזה. בפעם הראשונה שלחה אין סוף הודעות ולא באה לראות מה איתי.
בשיחה היא ניסתה להקטין אותי - ויצאה מטומטמת.
התנצלה על מעשיה ואז ביקשה שגם אני אתנצל - שלא הבנתי על מה - ביקשה שאסלח.
ניתקע שם.
האם שמחתי שהיא גם תקועה? האמת היא שלא. כי שאתה תקוע ואתה מריר - אתה מוציא סוג של ארס.
________________________________________________________________________________________________________________________________________________
למי שלא יודע אני אדם ממחזר.
אני נתקל באותם האנשים פעם אחרי פעם. תמיד המצב הרגשי שלי באותו הרגע תקוע בזמן העבר.
רוב המפגשים החוזרים חמודים מאוד. הנושא של עלתה/ירדה במשקל פחות קריטי - השאלה מיהו האדם.
אנשים הם לרוב אנשים טובים מי שלא היה טוב, נישאר כזה, ומי שהיה טוב, גם.
אישוניאיש.
שהקורונה הזאת תסתיים - כי אני זקוק לחיבוק.
