פורים- שמח ומבדח?<img src="http://timg.co.il/f/Emo151.gif"><img src="http://timg.co.il/f/Emo361.gif"><img src="http://timg.co.il/f/Emo256.gif"><img src="http://timg.co.il/f/Emo130.gif"><img src="http://timg.co.il/f/Emo154.gif">

schlomitsmile

New member
מנהל
פורים- שמח ומבדח?

אהבתם להתחפש בפורים בילדותכם?
והילדים שלכם?
תחפושת קנויה או תוצרת בית?
ומשלוח מנות?
נשארים בתחפושת כל החג או רק בזמן החגיגות?

חיפשתי שיר להוסיף כאן.
לא בא לי על כלמיני ליצן קטן,
כי פורים זה לא רק חג של שעשועי ילדים,
יש לו חלק בתרבות שלנו.
אז הנה שיר אחר:
https://www.youtube.com/watch?v=TB1n-7WUrZo
 

AlonPe

New member
האמת,
פורים אף פעם לא היה מהמועדפים עליי.
זה חג של... שואו, של פרפורמנס, ואף פעם לא אהבתי קהל

עד גיל מסויים, הייתי מבסוט מקאובואים ואינדיאנים.
היינו מסתובבים בצ'כונה ומנהלים קרבות אקדחים

זכור לי פורים אחד, לא זוכר באיזה גיל זה היה,
שאימא שלי ז"ל, טרחה ותפרה לי - תחפושת של שד!.
ואני זוכר שהייתי מאוד, מאוד גאה


גם הילדים שלי לא ממש מתלהבים.
הגדול כבר כמה שנים לא בעניין, האמצעי, מדי פעם.
הקטנה בעניין של נסיכות ופיות וכאלו.
היה לי פעם מין אידאל כזה...
בטח הוא קיים איפושהו,
אידאל כזה של - להכין לבד.
אבל... למי יש זמן וכוח


השנה אנחנו עסוקים בברמצווה של האמצעי,
שחלה בשבוע הזה של פורים (כן! שבוע הבא!
)
אז אין לנו ממש ראש לזה


הקטנה (כרגיל) שינתה דעתה כמה פעמים.
בסוף היא ננעלה על...
אחת הדמויות מהמופע של גאליס!

ו... בסוף... נכנענו

אני ממש לא אוהב את זה,
אבל היא כל כך מאושרת.
נו! שנה הבאה (בעז"ה) נשקיע יותר.

מצרף פה דברים משנים קודמות,
כשכן שינסתי מותניים והשקעתי

(אגב, בכרזה של הדוד סאם (זה לא פוטושופ!)
השתמשנו כבסיס להזמנות לבר מצווה
)
 

schlomitsmile

New member
מנהל
קודם כל- שיהיה במזל"ט ובהמון שימחה

והכרזה אכן מרשימה

גם הרובוט מגניב


אצלנו זה די ההיפך:
פורים היה מאז ומעולם אחד החגים האהובים עליי,
מאד אהבתי להתחפש- דוקא כי אני ביישנית.
לא "סתם" התחפשתי למשהו,
הייתי המשהו הזה, נכנסתי ממש לדמות, למשך ימי החג.
אנשים מסביב הרבה פעמים הופתעו
למשל כשבגן חובה ראו את אלופת העולם בביישנות, רוקדת ומשתוללת:
"זו לא הייתי אני, זה פיטי הליצן" הסברתי להם.
או ממש האמינו
למשל כשבי'ב התחפשתי לנזירה.
בעיר שלנו אין נזירות. היה, כאמור, פורים.
ובכ"ז, כשהכלבה נבחה על רוכב אפניים שעבר ליד ביתנו,
ויצאתי להרגיעה,הוא פנה אליי באנגלית

חשב שאני באמת נזירה, לא מקומית.

גם ילדיי, במיוחד הבכור, אוהבים מאד להתחפש, נכנסים לדמות.
אני לא כשרונית במלאכת-יד, אז רוב התחפושות שלנו אינן ממש תוצרת-בית,
יותר שילוב של כלמיני פרטי-לבוש ואביזרים, חלקם קנויים לקראת פורים, חלקם אילתורים.
בשנים האחרונות בעלי מתגייס לעניין, ולו דוקא יש ידי זהב.
 
למעלה