פינת השיתוף (ההורית) של חדת -האבא החכם של גדי

שוש אור

New member
Someone Like You

שעה הזויה להתעורר בה, וזה השיר שמתנגן בי ... [לא מפעילה אותו בווליום גבוה, כדי לא להעיר אתכם, חלילה] Nevermind, I'll find someone like you. I wish nothing but the best for you too. Don't forget me, I beg, I'll remember you said: "Sometimes it lasts in love but sometimes it hurts instead".
 
פינת השיתוף (ההורית) של חדת -האבא החכם של גדי

הכלים שאלוהים נותן כמה רציתי לעשות אותו מאושר! כמה רציתי להביא לו-רק פעם אחת- איזה "כמעט טוב" אחד במקום כל ה"המספיקים בקושי" אבל לא יכולתי. ביום שבת אחד, כשרק אני ואבא שלי היינו בבית- הייתי אז אולי בכיתה ה' או ו'- החלטתי לדבר איתו על זה. להגיד לו שאני נורא מצטער שאני לא מביא לו אושר כמו שאחותי מביאה לו. הוא שמע את מה שאמרתי, הסתכל עלי במבט האוהב שלו ובניגוד לאופי שלו – שהוא אופי של בנאדם שבקושי מוציא מילה מהפה שלו - הוא נתן לי את ההרצאה הכי יפה ששמעתי בחיים שלי. "גדי", הוא אומר לי :"אבא לא אוהב את הילדים שלו בגלל שהם מביאים הביתה ציונים טובים. אבא אוהב את הילדים שלו בגלל שאי אפשר אחרת. הם בדם שלו. הם הנשמה שלו. הוא מוכרח לאהוב אותם. אפילו אם הם עושים דברים רעים, בכל זאת הוא אוהב אותם. אבל אתה, גדי- אתה אף פעם לא עשית דבר רע." אני מתחיל להגיד לו "אבל, אבא.." הוא מפסיק אותי ואומר "ששש.., גדי. תקשיב! כשאלוהים ברא את העולם הזה - לצערנו או לשמחתנו, הוא החליט לברוא עולם מעניין, לא עולם מושלם. בגלל זה הוא ברא אנשים עם כל מיני צורות, כל מיני צבעים כל מיני כישרונות. ולכל אחד הוא נתן כלים אחרים לזאת הוא נתן יופי, ולהוא הוא נתן ידיים טובות, לזה הוא נתן כשרון במוזיקה, ולהיא הוא נתן כשרון במתמטיקה. אנחנו לא יודעים למה אלוהים עושה מה שהוא עושה. אנחנו לא יכולים להאשים מישהו בגלל שאלוהים לא נתן לך את הכלים האלה או האלה. אנחנו יכולים להאשים רק אנשים שלא מנצלים את הכלים שאלוהים כן נתן להם. בגלל זה, גדי, אני אומר לך דבר אחד ומסביר לך דבר שני. הדבר שאני אומר לך זה אל תתלונן על הכלים שאלוהים נתן לך. והדבר השני שאני מסביר לך זה שלפעמים לוקח לנו קצת זמן לגלות את הכלים שאלוהים נתן לנו, בגלל שהכלים שהוא נתן, הם ככה מתחבאים. אז תהיה סבלן, גדי. תהיה סבלן כמו אבא. יום אחד גם אתה תגלה שיש לך כלים טובים". איך אהבתי אותו, את האבא שלי, באותו יום שבת! רציתי לחבק, או אפילו לנשק אותו, אבל התביישתי. את ההרצאה הזאת האבא שלי - האיש הפשוט והטוב והחכם הזה - נתן לי אולי לפני 30 שנה, לפני שבמדינה הזאת ידעו הרבה על דברים כמו דיסלקציה, או קשיי למידה, או כל מיני מגבלות אחרות. שנה או שנתיים אחרי השיחה הזאת מצאתי את הכלים שאלוהים נתן לי. ישבתי בשיעור אני-לא-זוכר-איזה, המורה שלנו היה חולה, אז הייתה לנו מורה-מחליפה. היא מדברת על מה שהיא מדברת, ואני בעולם אחר. פתאום אני רואה את המורה-המחליפה עומדת על- ידי. לפני שאני מספיק להגיד מילה, היא סוחבת לי את הנייר שאני מקשקש עליו. היא מסתכלת על הנייר ואומרת לי: "מה אתה עושה?" אני אומר לה "סתם מקשקש". היא אומרת "מה ציירת פה?" אני אומר לה, "סתם". היא אומרת לי "סתם מה?" אני אומר לה "סתם ציירתי אותך עומדת על-יד הלוח". היא לקחה את הציור והכניסה אותו לתיק שלה. התברר שהאבא של המורה-המחליפה הזאת הוא צייר בעל שם עולמי, והיא לקחה את הציור והראתה לו. תוך כמה ימים (הצייר) בא לבית שלנו, הסתכל על עוד ציורים שלי ומיד המליץ שההורים שלי יעשו הכל בשביל לטפח את הכישרון שלי בציור. מאותו יום האבא שלי הוציא את המיץ שלו בשביל שאני אוכל ללמוד עם הציירים הכי גדולים שיש - גם פה בארץ וגם בחוץ-לארץ. היום אני בן 42, ובחודש שעבר פתחתי את התערוכה ה-28 שלי והפעם- בניו-יורק במוזיאון לאמנות מודרנית. ואבא שלי (שעכשיו כבר בפנסיה)- מה הוא אומר על כל ההצלחה שלי?- הוא אומר: "מה אתם עושים רעש? הילד מצא את הכלים והילד משתמש בכלים".
 
ואם בקריאה עסקינן,הנה משהו חביב של יהורם גאון

הגיע באימייל. חייבת לציין שזה מצחיק למדי ואם כבר קראתם, אנא סלחו לי, פה בחו"ל, באמריקה הדוויה, אין לי את הפריבילגיות שיש לכם בארץ הקודש האהובה שלי. סיסמאות כשרציתי השבוע להיכנס לאתר של הבנק שלי, המחשב אמר לי שהסיסמה שלי שגויה. אז צלצלתי לבנק כדי לשאול מה התקלה. הם אמרו לי שמדי פעם אני חייב לשנות סיסמה, מטעמי בטיחות. את הסיסמה שהיתה לי קודם, שהורכבה מהספרה הראשונה של תעודת הזהות שלי, ושלוש אותיות שמו של נכדי הראשון, שיניתי לשלוש ספרות ראשונות של תעודת הזהות שלי ואות ראשונה של שמו של הנכד הראשון, גם בתוספת אות אחרונה של שמו של נכדי השני. ואז המחשב הודיע לי שכבר היתה לי פעם סיסמה כזו. הלכתי לכיוון אחר, של המספר האישי הצבאי שלי, והאותיות הראשונות בשם של סבא שלי. זה עבד. עכשיו אני יכול להיכנס לחשבון שלי. יותר ויותר אני מוצא את עצמי בזמן האחרון אפוף ומוקף בסיסמאות. מהרגע שאני מתעורר, אז אני מכבה את האזעקה בבית, שהסיסמה שלה היא שלושה מספרים ראשונים של ימי ההולדת של בני פלוס המספר השלישי ביום ההולדת שלי. אחר כך אני יוצא מהבית ומפעיל את האזעקה כמובן, אותה סיסמה של הכיבוי, רק שהסוף שונה. ואז אני הולך לאוטו, שם הסיסמה היא בת ארבע ספרות, שם אמי, עליה השלום, ואות ראשונה בשמו של אבי עם שנת הולדתו של נכדי השלישי. אני עוצר בכספומט, מקליד סיסמה, שהיא תאריך הלידה של אתא-טורק, שבסופה הספרה שבע. אתם יודעים, למזל. אני חוזר הביתה אל האינטרנט הנפתח בסיסמה של תאריך העצמאות של ניקראגואה, ושם, מול המחשב, טובע בים חדש של סיסמאות. שהרי לפייסבוק אני נכנס עם האותיות הראשונות של נכדיי אבל לפי סדר הפוך מהסיסמה ההיא של הבנק. בטוויטר זה כבר הולך עם שלוש הספרות האחרונות של תעודת הזהות שלי פלוס האותיות הראשונות בשמו של ראש העיר ירושלים. יש לי גם סיסמה לקופת חולים, כדי לקבל תוצאות של בדיקות, שם זה הולך עם רמת הסוכר שהייתה לי בילדותי פלוס הערך הנוכחי של כדוריות הדם שלי. מדי פעם אני מחליף סיסמאות כדי לבלבל את המסתננים, אבל אני חייב להודות שהמתבלבל הגדול מכולם זה אני. לא פעם קורה לי שאני משתמש בכספומט בסיסמה של האוטו, שום כסף לא יוצא לי, רק שהאוטו פתאום מדליק את האורות מאחורה ואני לא מבין למה. לפעמים אני משתמש באוטו בסיסמה של קופת חולים, והאוטו לא נוסע. אני נכנס לפורום שלי באינטרנט עם הסיסמה של הבנק ושום פורום לא עולה, רק המילה המעצבנת "Error", שנשמעת כמו "טרור" ומודיעה לי שהשם שלי שגוי. השם שלי שגוי! השם שאני נושא מיום לידתי, שגוי! הבנתם? לא קלים החיים המוצפנים הללו. אתמול הייתי רעב. הלכתי למקרר. אני עומד למולו ומנסה בכל כוחי לזכור את הסיסמה. איך, איך פותחים את המתקן הזה שיש מאחורי דלתותיו אוכל? ניסיתי בלי סיסמה, והוא נפתח. דווקא המקום שהכי כדאי היה שיצטייד בסיסמה, כדי שאוכל אולי קצת פחות, נפתח בקלות כזאת. לעזאזל.
 
תודה לך חדת. אכן הכל כבר ישן. אבל, שלא תחשבי

שזו בעיית הגולה הדוויה. הדברים של יהורם גאון (החדשים יחסית) פורסמו ( ב ynet) בנובמבר..ורק עכשיו רצים ברשת...רצים זו לא מילה, מתקיפים מכל הכיוונים. צחקתי אז כשקראתי וצחקתי גם עכשיו. מה יותר טוב מזה? שיהיה לנו יומטוב.לילה טוב.
 
למעלה