פנטזיות על רשימה שחורה...או איפה לא לפרסם

קייטורד

New member
מזכיר נשכחות...

והפתרון הוא כפילים.
יש באקדמיה פתרן שמזכיר את זה להפליא...
 

אור302

New member
אין עונש לשופט גרוע. אל דאגה.

וכל עוד לא מתיימרים ומנסים להפיל על הכותב האומלל את כל הצרות של התחום, גם לא יקרה שום דבר אם הביקורת דלה. גם לא היו מציעים לך לשפוט אם לא היו חושבים שאת מתאימה ואם הם טעו - אחריות שלהם. אני חושב, בתור מי שלא שפט מעולם ותמיד דחה הצעות כאלה, שהכי חשוב לא לדבר שטויות. לקרוא את המאמר היטב, להבין מה מנסים לעשות שם, ולא לקטול אותו מתוך בורות. במקרה של ספק - שלא בטוחים מה באמת המאמר טוען - ניתן לדבר בקווים כלליים יותר. גם חשוב שלא לדבר במונחים מוחלטים אלא אם כן מדובר בעובדות. כלומר, במקום לומר "טענה לא ברורה" אפשר לומר "לי לא ברור מה מנסה הכותב לומר פה", שזה בעצם מה שקורה.
&nbsp
אני מעריך גם הערות שמחולקות: מתודולוגיה, תוכן, רקע, שפה, ביבליוגרפיה, אם כי אפשר לבחור מעט קטגוריות ואז ללכת לפי רצף הטקסט. גם לא חייבים לשפוט את כל המאמר באותה רמה של יסודיות. אם יש המון עבודה, ניתן להתמקד בעניינים חשובים באמת ולהעיר על האחרים באופן כללי יותר.
&nbsp
שימי לב גם אם את נדרשת להחליט קבלה או דחייה או רק להעיר ואז העורך יחליט. זה משתנה.
&nbsp
המקור הכי טוב לאיך לשפוט הוא ההנחיות של כתב העת וכן שיפוטים שאת קיבלת והערכת את האופן שבו הם כתובים. קחי גם בחשבון שגם את מוערכת פה. אם השיפוט שלך ייראה יסודי, מועיל ומרשים, סביר שיחזרו אלייך וזה מוסיף מוניטין וגם נחשב ברזומה.
 

FPNH

New member
לא יודע כמה זה יעזור

כי אני במדעי הטבע. ומשירשורים בנושא פירסומים נראה לי שכל ההתנהלות אצלנו היא עולם אחר לגמרי (אני מחזיר ריוויו בפחות מחודש, ועושה יותר מעשרה בשנה).
קודם כל, אני קורא את המאמר מההתחלה ועד הסוף בלי לכתוב שום הערה, ועוזב אותו ליום, יומיים, שלושה. אחרי זה אני קורא שוב לאט, מתעכב על דברים שנראים לי משמעותיים ומגיע עם עצמי להחלטה של מה הכיוון להמלצה הסופית. אם אני ממליץ לדחות, אז אני רק כותב כמה נקודות עיקריות שמפילות את המאמר ולא ניכנס לפרטים ותיקונים קטנים (אני לא מנחה של המחברים ולא מלמד אותם איך לכתוב או לחקור). אם אני רואה שזה מאמר טוב מאד שצריך מעט מאד תוספות או הבהרות, אז אני מבקש את המינימום ההכרחי (לא כופה את הסיגנון שלי ולא מבקש תוספות ניסויים על הפרינציפ). העבודה העיקרית זה על המאמרים הבינוניים (שצריכים מייג׳ור ריוויז׳ן). גם כאן, רק מה שהכרחי כדי להבין את העבודה שנעשתה או לתמוך בטענות שמעלים, נקודות טכניות לגבי ניסויים וביקורות, אם הנקודות שמועלות בדיון באמת נתמכות בתוצאות ולא יותר מידי ספקולטיביות. אני קורא בדקדקנות ורושם הערות לפי מספרי שורות. בסוף כותב סיכום כללי של פיסקה אחת ואז רשימה של הערות ספצפיות.
אני לא דובר אנגלית כשפת אם, אז אני בכלל לא מתקן אנגלית (ואת זה אני כותב בהערות לעורך). אם אני רואה שהאנגלית ממש גרועה אז אני מחזיר לעורך ואומר שאני לא אשפוט לפני שזה יעבור עריכה. אם זה סתם עם טעויות ולא ברמת אנגלית טובה מספיק, אז אני כותב הערה שהמאמר צריך לעבור עריכה.
בכל מקרה. זה לוקח לי בערך יום עבודה לעשות ריוויו, לא משנה כמה זמן אני אדחה את זה. אז אני ממליץ לעשות מהר ולהיפטר מזה. אין מה לדחות, זה גם מועקה שיושבת עלייך וגם מחברי המאמר ישמחו לתשובה מהירה.
 
שופטים מתחילים

אני שפטתי פעם מאמר לכתב עת של סטודנטים כמין שלב ביניים חינוכי. זאת היתה התנסות מאוד מועילה - גם קיבלתי הנחיות ממש טובות ומפורטות לשיפוט (אשמח לשתף אם תרצו) וגם ראיתי את הדברים מהצד של השופטים. זה מאוד עזר לי בכתיבת המאמרים שלי.
 

קייטורד

New member
פנטזיות על רשימה שחורה...או איפה לא לפרסם

אם יש משהו שהייתי רוצה זה להקים רשימה שחורה של עורכי כתב עת שנראה שהצב יכול להשיג אותם בכל פרמטר - כמותי ו/או איכותני


זה לא שהגברת לא מפרסמת. הרבה. רק שהמאמר שלי עוד מעט עובר למחלקת המתבגרים, מה שמעורר אצלי את החשד שהיא בתפקיד ממניעים זרים.
בהשוואה לכתבי עת אחרים, ששלחתי מאמרים אחרים- הטובים שבהם ענו תוך פחות מ-24 שעות. התחלתי לחשוד שהאימפקט פקטור הוא מדד גם ליעילות.

פניה אליה לעיצה בשל אחת מההערות של המעריכים - לא נענתה. אני מקבלת כל מיני סיפורים על העיכובים, שברור שהם נכונים ומעוררים אמפתיה - תאונה של מעריכה אחת, מוות של האבא של בעלה, סמסטר עמוס, קורסים חדשים שהיא מלמדת וכך הלאה והלאה.
שקלתי אם לספר לה גם את הצרות שלי. וויתרתי. אין שום סיכוי שבעולם שאשלח לשם עוד מאמר.
לו אפשר היה להקים רשימה שחורה ולהזהיר את הבאים מפני כתב העת הזה, הייתי מרגישה שתרומתי למדע מוחשית, מעשית ואולי בזכות מעשה זה, אזכה לחלק בעולם הבא.
 

AnarchistPhilosopher

Well-known member
האמת, אני מרגיש שגם הפלייסטיישן מרמה אותי.

איך הוא מחליט איזו חבטה השוער יציל ואיזו לא?!
&nbsp
&nbsp
 

AnarchistPhilosopher

Well-known member
טוב גם ספורט זה רמאות...

גם פוליטיקה.
&nbsp
אני רוצה לפגוש את היהוה הזה ולהגיד לו שזה לא נראה לי כל הקטע של הרמאויות הללו.
בסדר רצית לברוא עולם אבל דחילק הוא לא מושלם ואני מושלם, זובי עליך!
&nbsp
 

22ק ו ס ם

New member
לפעמים זו באמת לא אשמת העורך

לפעמים שופטים מתעכבים, או כשהם מחזירים את השיפוט הוא לא שווה כלום וצריך לחפש שופט חדש. כמובן שכתבי עת יוקרתיים יותר מקפידים יותר ששופטים יחזירו את המאמר בזמן אבל לא הכל בשליטתם. כמובן שאם יש יותר מדי בעיות חוזרות בכתב העת זה סימן לא טוב, אבל זה לרוב קורה בכתבי עת פחות יוקרתיים.
 

קייטורד

New member
נכון

אני מודעת לכך שיש בעיות עם השופטים. אבל אם אני צריכה לדרבן את העורך לשלוח בזמן - מה שלא נעשה, ושוב פעם ושוב פעם ואחרי שנה וחצי באופן די חצוף נכתב המשפט 'התאזרי בסבלנות' (באנגלית זה נשמע יותר טוב), ואין מענה לשאלה ששאלתי אותה ישירות, בהמלצתכם, אז יוסטון, יש לנו בעיה....

בקיצור? נראה, שהיא רואה עצמה 'צינור' שמעביר מפה לשם מאמרים.
 

22ק ו ס ם

New member
נראה שבאמת לא נהגו איתך כשורה

אבל צריך לזכור שיש בעייה היום עם שופטים, מאוד קשה למצוא כאלו. אפשר לפעמים לפנות ל10 אנשים עד שמוצאים אחד וזה יותר קשר בכתבי עת פחות יוקרתיים.
 

קייטורד

New member
הכעס הוא יותר על עצמי...

אחרי חצי שנה הבנתי לאן פני הדברים מועדים ולצערי הרב השתכנעתי שלא למשוך את המאמר משם.
 
שלחתי לגיליון מיוחד שהיה אמור להתפרסם עכשיו

בגלל שזה גיליון נושאי עם תאריך פרסום שנקבע מראש, זה היה אמור להיות תהליך ממש מהיר. נחשו מה, המאמר עדיין בשיפוט! פרסום הגיליון נדחה למתישהו, לא ברור.
אחרי חודשיים שלא שמעתי כלום מהעורך, הוא שלח לי מכתב שוועדת העורכים (הם עובדים כקולקטיב, מה שמסרבל את העבודה עוד יותר) אהבה את המאמר והעבירה אותו לשיפוט.
מאז עברו יותר מחודשיים ולא שמעתי כלום.
בפרק הזמן הזה הספקתי לשלוח מאמר שני לכתב עת אחר, לקבל מיד תשובה (שלילית, עוד לפני שיפוט. המנחה שלי: זה מאבק כוחות פוליטי), לשלוח לכתב עת אחר, לקבל עדכונים על כל שלב, לקבל הערות (שכתוב והגשה מחדש), להגיש מחדש, לקבל הערות (חיובי, להגיה), ולשלוח שוב לפרסום. זה המאמר שחשבתי שייקח לו הרבה זמן.
 

אור302

New member
להפך, דווקא הגיליונות הנושאיים יכולים להיתקע.

מספיק שמאמר אחד מתעכב וכל הגיליון תקוע. קרה לי עם כרך שמבוסס על פאנל. מה כבר יכול להשתבש? החוליה החלשה קובעת את חוזק השרשרת. לעומת זאת, כשאת שולחת כמאמר בודד לכתב עת, הטיפול בכל מאמר שם הוא עצמאי, מנותק מאחרים, מגיע לשופטים אחרים כתהליך בפני עצמו. יכול להיות שהפרסום עצמו יתעכב כי יש תור - והתור נתקע לא פעם בגלל גיליונות נושאיים שיש להם תאריך סגור - אבל התהליך עצמו יכול להתנהל בלא הפרעה. לפחות תאורטית.
 
למעלה