פסק הדין בעניינו של רמון מגוחך

פסק הדין בעניינו של רמון מגוחך

פסק הדין חסר בסיס, הנקודה הבעייתית היא כמובן היסוד הנפשי. לצורך הרשעה השופטים היו צריכים להיות משוכנעים, מעל לכל ספק סביר, כי רמון לא טעה במצב הדברים ונישק את המתלוננת, בכוונה תחילה, בניגוד לרצונה או לכל הפחות מתוך חוסר אכפתיות באשר להסכמתה לנשיקה. בית המשפט לא התקרב אפילו להרים את נטל ההוכחה, והרשיע אותו, למעשה בלי שום נימוק ממשי. אני מצטט, מפסק הדין, את מה שהיו השופטים צריכים לקבוע: "הכלל הוא, אפוא, במקום שבאספקלריה הסובייקטיבית של הנאשם, לא היה במעשהו משום עבירה – לא יישא הנאשם באחריות לאותו מעשה, אף שבפועל, על רקע המציאות האמיתית, היה בעשייתו של אותו מעשה משום עבירה" אני מצטט את מה שנכתב בפסק הדין: "התוצאה היא, לגישתנו, שאין בעדויות עדי ההגנה כדי לבסס את טענת הנאשם, כי המתלוננת "התחילה איתו" וכי גרמה לו לחשוב מתוך טעות כנה שהיא מעוניינת בנשיקה. לא מצאנו, כי התנהגותה של המתלוננת או אמירותיה יכולות להביא את הנאשם באורח סביר לכלל מחשבה כנה שהמתלוננת מחזרת אחריו" עם כל הכבוד, ואין שום כבוד, לשלישיה הזאת שכתבה מלל על מלל על מלל ללא כל טעם, נטל ההוכחה אינו על רמון אלא על התביעה. מה שהם חושבים על המצב אינו רלוונטי לחלוטין אלא מה רמון חשב. גם לגישתם החד צדדית של השופטים (ורואים זאת לאורך כל הפסיקה) אין שום בסיס להרשעה, אבל ככה זה. כאשר בייניש ומזוז מתבטאים טרם פסק הדין, התוצאה ידועה מראש. מה שיפה זה לקרוא את כל המלל המיותר בפסק הדין שנועד, כל כולו, להסיט את המבט מהנקודה החלשה ביותר בכל פסק הדין. אם אני רמון הייתי מסתפק בשני עמודים ערעור, בדומה למה שכתבתי כאן.
 

eitangn

New member
לאו דווקא

"נטל ההוכחה אינו על רמון אלא על התביעה" - נכון, נטל התביעה היה לגבי קיום הנשיקה. נטל זה הורם. "אין בעדויות עדי ההגנה כדי לבסס את טענת הנאשם, כי המתלוננת "התחילה איתו" וכי גרמה לו לחשוב מתוך טעות כנה שהיא מעוניינת בנשיקה" - אין נקודה זו נוגעת לעצם ההוכחה כי נתקיימה נשיקה. זה נוגע לטענת הגנה בדבר טעות בתום לב. כאן זה עניין של אמון בעדות. התביעה לא צריכה להוכיח שהייתה לו כוונה מראש לנשקה בניגוד לרצונה. החוק קובע שצריכה להיות הסכמה, או לפחות שהנאשם האמין שיש הסכמה כזו. רמון טען להבנתו כי הייתה הסכמה, ולא האמינו לו. ההנחה כי חיבוק בפומבי לצורך צילום הוא מעשה מקובל ואינו מביע חיזור. כמה פעמים חיבק כל אחד ואחד מאיתנו מישהי לצורך צילום, חיבוק שלא היה נעשה בנסיבות אחרות? כלום היה זה חיזור?
 
לא, גם על מצבו הנפשי

אם יש ספק בדבר מצבו הנפשי של רמון, קרי הוא חשב שהיא מסכימה, זה מספיק. השופטים לא יכולים לטעון כי לא היה במעשיה בשביל לגרום לו לחשוב, מספיק שזה גרם לו לחשוב, וזה מספיק לזיכוי מחמת הספק. מאחר ומדובר בתלונה יחידה לגבי נשיקה למשך שתי שניות שהופסקה ברגע שרמון הבין שהיא לא רצתה זה דיי ברור מבחינתי שאין בסיס להרשעה. למעשה הרשעתו אומרת כדלקמן, רמון, בשעת הנשיקה, ידע שהיא אינה מעוניינת או לכל הפחות היה אדיש לחלוטין לשאלה אם היא מעוניינת (וגם זה שאלה משפטית אם זה מספיק, בחוק אין בדיוק איזכור לזה, אבל נתעלם מ"הבעיה" הזאת) ולמרות זאת נישק אותה. אתה באמת מאמין שהתזה הזאת הוכחה מעל לכל ספק סביר? הרשעה בדין פלילי חייבת להיות מעל לכל ספק סביר, אם רמון הראה ספק סביר בדבר מצבו הנפשי בעת המעשה, זה מספיק לו בשביל להשיג זיכוי מחמת הספק.
 

eitangn

New member
"האדם הסביר"

"אם יש ספק בדבר מצבו הנפשי של רמון, קרי הוא חשב שהיא מסכימה, זה מספיק." - האם אין המבחן מוגדר ע"פ "האדם הסביר"? "אם רמון הראה ספק סביר בדבר מצבו הנפשי בעת המעשה" - עדותו בלבד לא יצרה ספק סביר, שהרי לא האמינו לעדותו שלדעתם לקתה בשקרים. גם לא נוצר ספק סביר בהתבסס על הבנת "האדם הסביר". מבין כלל שרי הממשלה, לדוגמה, אצלי מי עוד מקרה זה היה קורה?
 
ממש לא!

אתה לא קורא את מה שאני כותב? השופטים בעצמם ציטטו את ההלכה לפיה מה שחשוב זה מצבו הסובייקטיבי של רמון. לא מספיק מה האדם הסביר היה חושב אלא מה רמון חשב בשעת הנשיקה. לגבי הפרשנויות שלך, מה אפשר לעשות שזה לא נכתב בפסק הדין? הם לא כתבו, "לאור השקרים ולאור... אין כל ספק בליבנו שרמון נישק אותה, ביודעין, בניגוד לרצונה" או משהו דומה. אני ציטטתי את כל, למרבה הבושה!, ההתייחסות שלהם לנקודה זו.
 

eitangn

New member
אין היגיון

מה רמון חשב בעת הנשיקה רק רמון יודע. לפי תפיסתך תמיד יהיה ספק סביר לגבי ההבנה הסובייקטיבית, למעט אם אדם מודה באשמה. כך אף פעם לא אפשרית הרשעה.
 
זה החוק, מה אפשר לעשות

כאשר אדם מעיד, בהחלט אפשר להחליט לא להאמין לו. כמו שאמרתי, השופטים לא כתבו כך. כאשר אדם קופץ על בחורה, קושר אותה ואז מקיים איתה יחסי מין, מן הסתם הוא יורשע כי לכל הפחות לא שינה לו אם היא מסכימה או לא. הספק, דרך אגב, תמיד קיים, ולכן יש דרישה ל"ספק סביר". ברור שאם הבחורה הייתה מתנגדת ורמון היה ממשיך, היה בסיס מיידי להרשעה. במקרה הזה, אל תשכח, לא הייתה שום התנגדות מצידה. ולגבי ההיגיון, הוא ברור לגמרי למי שמבין את הסיבות לענישה פלילית.
 
למעלה