פעם ראשונה שלי כאן ואני קופצת למים העמוקים
אני אשמח לשמוע מה דעתכן על המצב/הסיפור שלי.
אני בת 29 ואני מרגישה שאני בצומת בחיי. אני אסביר.
כל חיי היו לי רק מערכות יחסים עם גברים. (מלבד 2 דייטים עם בחורה מתוקה, שפשוט לא הסתדר לנו).
מגיל מאוד צעיר אני נמשכת לבנות, אבל משתיקה את הדחף הזה.
אני זוכרת את עצמי בתור בת עשרה חושקת במפורסמות, נכנסת לאתרי סקס וצופה בתמונות סקס/קוראת סיפורי אירוטיקה של לסביות (זוכרות שפעם האינטרנט היה ממש איטי ולכל סרטון לקח שעות להיטען?)
אבל כל זה עמוק בפנים, נעול בכספת.
ההתאהבויות הגדולות שלי היו רק כלפי בנים. מאז ומתמיד.
כמו שכתבתי קודם, מערכות היחסים היחידות שהיו לי היו עם גברים.
איתם אני מרגישה הכי בבית מצד אחד (למרות שעם רובם אני לא מסופקת מינית), אבל מצד שני ..
בשלב מסויים במערכת היחסים אני מתחילה לתהות איך זה ירגיש עם בחורה.
לא נעים לי להודות, אבל היו פעמים רבות, שפנטזתי על בחורות בזמן שהייתי במיטה עם גברים.
אבל כיף לי עם גברים.
טוב, זה לא שיש לי למה להשוות ....
בזה אפילו פחות נעים לי להודות, אבל אני מכורה לפורנו כבר בערך 6 שנים (וואו, זה הרבה מאוד זמן. פתאום אני קולטת).
רק אישה על אישה. גברים בפורנו דוחים אותי. לא מסוגלת לסבול אותם. במציאות לא, רק בפורנו.
אני בדילמה מאוד גדולה עם עצמי ואני מרגישה תקועה במקום. מרגישה שאין לי עם מי להתייעץ.
מצד אחד - להיות עם בחור?
אני בגיל כזה שהלחץ החברתי מתחיל לתפוס תאוצה. חברים מתחתנים מסביב, ההורים כבר רוצים נכדים וכן הלאה.
ואני? אני מתאהבת בכל הבחורים הלא נכונים בשבילי, מסרבת לקלוט שמגיע לי יותר טוב מאשר קשר שמבוסס על תשוקה.
הקשר האחרון שלי (שנגמר לפני כשנתיים וחצי ומאז תקופת יובש נוראית!) היה עם בחור חסר ניסיון וצעיר ממני.
מהר מאוד הבנתי שלחתונה זה לא יוביל, אבל הסקס איתו היה מעולה.
סופסוף הצלחתי להגיע לאורגזמות, אחרי כל השנים וכל הבחורים שלא הצליחו להביא אותי לשם.
איתו הייתי רגועה ומסופקת מינית. אבל לא רגשית.
הרבה מזה בכלל לא קשור לנטיות שלי, אבל ברור לי שחלק מזה כן. בסופו של דבר אחרי שנה וחצי הבנתי שהאורגזמות אמנם מעולות, אבל הקשר הזה נועד לכישלון וסיימתי את זה.
ומאז... כלום. אני פוחדת לצאת החוצה לעולם.
מפחדת שכל צעד שלי עלול להיות גורלי.
כל המחשבות מתרוצצות ואני לא יודעת מה אני רוצה.
אני מרגישה שאני בצומת בחיי ואני לא יודעת לאן לפנות.
קשר עם גבר יכול להוביל לחתונה + ילדים.
ואני מאוד מאוד רוצה ילדים. כל מי שמכיר אותי יודע איזו אהבה גדולה יש לי אליהם.
אבל אולי קשר כזה יוביל בטווח הארוך לתסכול גדול ? להרגשה של פספוס?
זה אחד הפחדים היותר גדולים שלי. לקום בעוד איזה 10 שנים, נשואה (לגבר) עם ילדים ולקלוט שאני בכלל רוצה לבלות את חיי לצד אישה.
מצד שני, איזה מן חיים יש לי כרגע?
אני לא יוצאת לדייטים, לא עושה שום דבר בנוגע לחיי זוגיות ורק מאוננת על ימין ועל שמאל.
התסכול שלי מאוד גדול ואני לא יודעת מה לעשות. אני מוצפת בחששות.
במקום להנות מהרגע אני מסתכלת על העתיד הרחוק ולא מצליחה להניע את עצמי לפעול.
המקסימום שעשיתי בשנתיים וחצי האחרונות הוא ללכת ל-2 מסיבות של לסביות.
לא יזמתי שם כלום, בקושי רקדתי, רק נפתח לי התיאבון. לא דיברתי עם אף אחת שאני לא מכירה
ואף אחת שאני לא מכירה לא דיברה איתי.
אבל חזרתי הביתה עם חיוך. פשוט כי היה לי האומץ וראיתי בחורות אוהבות ומתנשקות
והבנתי (לאותו רגע בכל אופן), שזה בסדר, שיש סוג כזה של אהבה ואולי אפילו יום אחד תהיה גם לי.
חשוב לי להגיד שאני מאוד מקבלת הומואים ולסביות. כשחברה טובה שלי יצאה מהארון לפני 13 שנה, אמנם הייתי בהלם, אבל מאוד שמחתי בשבילה. שמחתי אפילו יותר כשפגשתי את בת הזוג שלה וראיתי את האהבה בעיניים שלהן. קיבלתי את זה בלי בעיה.
אבל לחשוב על עצמי ככה... זה כבר משהו אחר.
במיוחד כשאני חוששת שאני לא לסבית, אלא ביסקסואלית.
איך אני אמורה להחליט אם אני רוצה מערכת יחסים רצינית עם גבר או עם אישה ?
עם מי אני רוצה לבלות את שארית חיי ?
איך אני אמורה לקבל את עצמי ?
האם כדאי לי פשוט להמשיך בהרגלי ולצאת עם בחורים עד שאמצא מישהו שנוח לי איתו?
האם כדאי לי לפרוץ את הגבולות ולחפש אהבת אישה?
האם באמת אין דרך חזרה מאהבת נשים ברגע שהתחלת?
כל כך הרבה פחדים, כל כך הרבה שאלות.
אני אמורה למצוא את התשובות בתוכי, אבל הן לא מגיעות.
אגב, דוד שלי שאני מאוד אוהבת (הומוסקסואל), המליץ לי לא להכנס לזה לפני כמה שנים טובות.
כנראה שהוא לא ידע עד כמה הדחף הזה עז אצלי. הוא פשוט המליץ לי להיות עם בחור, אם אני יכולה לבחור.
חברה שלי (ההיא ממקודם), שמכירה את הקהילה מקרוב, אמרה לי שהיא לא רואה אותי עם בחורה או משהו כזה.
והיחידה שתומכת בי היא החמודה שיצאתי איתה ל-2 דייטים לפני שנים (היא במערכת יחסים רצינית כרגע).
אוף.
אני ממש מתוסכלת.
מה אתן אומרות?
אני אשמח לשמוע מה דעתכן על המצב/הסיפור שלי.
אני בת 29 ואני מרגישה שאני בצומת בחיי. אני אסביר.
כל חיי היו לי רק מערכות יחסים עם גברים. (מלבד 2 דייטים עם בחורה מתוקה, שפשוט לא הסתדר לנו).
מגיל מאוד צעיר אני נמשכת לבנות, אבל משתיקה את הדחף הזה.
אני זוכרת את עצמי בתור בת עשרה חושקת במפורסמות, נכנסת לאתרי סקס וצופה בתמונות סקס/קוראת סיפורי אירוטיקה של לסביות (זוכרות שפעם האינטרנט היה ממש איטי ולכל סרטון לקח שעות להיטען?)
אבל כל זה עמוק בפנים, נעול בכספת.
ההתאהבויות הגדולות שלי היו רק כלפי בנים. מאז ומתמיד.
כמו שכתבתי קודם, מערכות היחסים היחידות שהיו לי היו עם גברים.
איתם אני מרגישה הכי בבית מצד אחד (למרות שעם רובם אני לא מסופקת מינית), אבל מצד שני ..
בשלב מסויים במערכת היחסים אני מתחילה לתהות איך זה ירגיש עם בחורה.
לא נעים לי להודות, אבל היו פעמים רבות, שפנטזתי על בחורות בזמן שהייתי במיטה עם גברים.
אבל כיף לי עם גברים.
טוב, זה לא שיש לי למה להשוות ....
בזה אפילו פחות נעים לי להודות, אבל אני מכורה לפורנו כבר בערך 6 שנים (וואו, זה הרבה מאוד זמן. פתאום אני קולטת).
רק אישה על אישה. גברים בפורנו דוחים אותי. לא מסוגלת לסבול אותם. במציאות לא, רק בפורנו.
אני בדילמה מאוד גדולה עם עצמי ואני מרגישה תקועה במקום. מרגישה שאין לי עם מי להתייעץ.
מצד אחד - להיות עם בחור?
אני בגיל כזה שהלחץ החברתי מתחיל לתפוס תאוצה. חברים מתחתנים מסביב, ההורים כבר רוצים נכדים וכן הלאה.
ואני? אני מתאהבת בכל הבחורים הלא נכונים בשבילי, מסרבת לקלוט שמגיע לי יותר טוב מאשר קשר שמבוסס על תשוקה.
הקשר האחרון שלי (שנגמר לפני כשנתיים וחצי ומאז תקופת יובש נוראית!) היה עם בחור חסר ניסיון וצעיר ממני.
מהר מאוד הבנתי שלחתונה זה לא יוביל, אבל הסקס איתו היה מעולה.
סופסוף הצלחתי להגיע לאורגזמות, אחרי כל השנים וכל הבחורים שלא הצליחו להביא אותי לשם.
איתו הייתי רגועה ומסופקת מינית. אבל לא רגשית.
הרבה מזה בכלל לא קשור לנטיות שלי, אבל ברור לי שחלק מזה כן. בסופו של דבר אחרי שנה וחצי הבנתי שהאורגזמות אמנם מעולות, אבל הקשר הזה נועד לכישלון וסיימתי את זה.
ומאז... כלום. אני פוחדת לצאת החוצה לעולם.
מפחדת שכל צעד שלי עלול להיות גורלי.
כל המחשבות מתרוצצות ואני לא יודעת מה אני רוצה.
אני מרגישה שאני בצומת בחיי ואני לא יודעת לאן לפנות.
קשר עם גבר יכול להוביל לחתונה + ילדים.
ואני מאוד מאוד רוצה ילדים. כל מי שמכיר אותי יודע איזו אהבה גדולה יש לי אליהם.
אבל אולי קשר כזה יוביל בטווח הארוך לתסכול גדול ? להרגשה של פספוס?
זה אחד הפחדים היותר גדולים שלי. לקום בעוד איזה 10 שנים, נשואה (לגבר) עם ילדים ולקלוט שאני בכלל רוצה לבלות את חיי לצד אישה.
מצד שני, איזה מן חיים יש לי כרגע?
אני לא יוצאת לדייטים, לא עושה שום דבר בנוגע לחיי זוגיות ורק מאוננת על ימין ועל שמאל.
התסכול שלי מאוד גדול ואני לא יודעת מה לעשות. אני מוצפת בחששות.
במקום להנות מהרגע אני מסתכלת על העתיד הרחוק ולא מצליחה להניע את עצמי לפעול.
המקסימום שעשיתי בשנתיים וחצי האחרונות הוא ללכת ל-2 מסיבות של לסביות.
לא יזמתי שם כלום, בקושי רקדתי, רק נפתח לי התיאבון. לא דיברתי עם אף אחת שאני לא מכירה
ואף אחת שאני לא מכירה לא דיברה איתי.
אבל חזרתי הביתה עם חיוך. פשוט כי היה לי האומץ וראיתי בחורות אוהבות ומתנשקות
והבנתי (לאותו רגע בכל אופן), שזה בסדר, שיש סוג כזה של אהבה ואולי אפילו יום אחד תהיה גם לי.
חשוב לי להגיד שאני מאוד מקבלת הומואים ולסביות. כשחברה טובה שלי יצאה מהארון לפני 13 שנה, אמנם הייתי בהלם, אבל מאוד שמחתי בשבילה. שמחתי אפילו יותר כשפגשתי את בת הזוג שלה וראיתי את האהבה בעיניים שלהן. קיבלתי את זה בלי בעיה.
אבל לחשוב על עצמי ככה... זה כבר משהו אחר.
במיוחד כשאני חוששת שאני לא לסבית, אלא ביסקסואלית.
איך אני אמורה להחליט אם אני רוצה מערכת יחסים רצינית עם גבר או עם אישה ?
עם מי אני רוצה לבלות את שארית חיי ?
איך אני אמורה לקבל את עצמי ?
האם כדאי לי פשוט להמשיך בהרגלי ולצאת עם בחורים עד שאמצא מישהו שנוח לי איתו?
האם כדאי לי לפרוץ את הגבולות ולחפש אהבת אישה?
האם באמת אין דרך חזרה מאהבת נשים ברגע שהתחלת?
כל כך הרבה פחדים, כל כך הרבה שאלות.
אני אמורה למצוא את התשובות בתוכי, אבל הן לא מגיעות.
אגב, דוד שלי שאני מאוד אוהבת (הומוסקסואל), המליץ לי לא להכנס לזה לפני כמה שנים טובות.
כנראה שהוא לא ידע עד כמה הדחף הזה עז אצלי. הוא פשוט המליץ לי להיות עם בחור, אם אני יכולה לבחור.
חברה שלי (ההיא ממקודם), שמכירה את הקהילה מקרוב, אמרה לי שהיא לא רואה אותי עם בחורה או משהו כזה.
והיחידה שתומכת בי היא החמודה שיצאתי איתה ל-2 דייטים לפני שנים (היא במערכת יחסים רצינית כרגע).
אוף.
אני ממש מתוסכלת.
מה אתן אומרות?
נראה לי שיש לך כשרון כתיבה בחיי!
