פרק ב'....

anonimit23

New member
פרק ב'....

שלום לכולם, כמובן כותבת באנונימיות 
אני ובן זוגי בפרק ב', לשנינו ילד אחד מנשואים קודמים ולאחר שנתיים משותפים אנחנו עוברים לגור ביחד.
מודה שתמיד היתי צעד אחד לפניו בעניין כל הקשר בנינו אבל הוא מעולם לא התעכב יותר מידי והיום אנחנו יישרנו קו.
אומנם יש דילמה בנוגע למקום המגורים וכרגע לא לגמריי יש הסכמה אבל אני מניחה שנצליח למצוא את הדרך.
אבל, מה עושים עם החששות?
מה עושים עם הפחד שזה לא יצליח?
אני לא בן אדם קל וגם הוא לא קל.... אנחנו מאוד שונים ומאוד דומים.
אני מפחדת לעזוב את הדירה שלי עם ילדי ואחרי שנה לחזור עם הזנב מקופל בין הרגליים...
מפחדת על הנזק שזה עלול לגרום לבן שלי (בן 5).
ומה זה יגיד עליי כבן אדם שכשל גם בפרק ב'.... (יאמר לזכותי שפרק א' נגמר לא באשמתי , למרות שתמיד צריך שניים לטנגו...).
אני צעירה יחסית וגם הוא... שנינו רוצים עוד ילדים. וגם פה אני צעד אחד לפניו אבל זה לא מפריע לי, הגיל הוא לא פקטור ולכן אין לחץ ביולוגי, יותר לחץ של להתקדם ביחד, ליצור ייצור טהור יחד ואח/אחות לילדים שלנו.

אני מאוד חוששת לעזוב את המקום הנוח שלי וככל שהזמן מתקרב, אני יותר ויותר חוששת ולעיתים נדמה כאילו גם הויכוחים והחיכוכים גברו....
לא יודעת בעצם מה אני רוצה ממכם, אולי סתם לשפוך...

זאת הפעם הראשונה שאני מבקרת בפורום הזה.
 

בדד1

New member
נדודים

אם את גרה בשכירות
אז מה איכפת לך לעבור לשכירות בדירה אחרת (אלא אם זה בסוריה)
אם לא יסתדר תחפשי שוב
ואם יש לך דירה משלך אז יש לך תמיד לאן לחזור

לעבור לדירה משותפת זו החלטה קשה
זה זוגיות צפופה
ואני מבטיח לך שאם זה היה לעבור לדירה שלו זה היה קשה יותר

אם למדתם מפרק א' איך לפרק חבילה במקרה הצורך אז הבעיות כאן קטנות מאוד
 

anonimit23

New member
אז זהו

שאני גרה בדירה משלי. אבל זאת לא הבעיה בכלל.

אנחנו נפגשים באמצע מבחינת מקום המגורים כי גרים במרחק של כ90 קילומטר אחד מהשני. המקום שנעבור אליו הוא לא הכי נוח לשנינו ... אבל הוא סוג של פשרה בין מה שהוא רוצה למה שאני רוצה.
חשוב להבין שאני מוותרת על עזרה ענקית של ההורים שגרים לידי ועוברת למקום ללא עזרה וללא אף אחד בעצם חוץ מבן זוגי , שגם עבורו הכל חדש.

ואני מסכימה בנוגע לזה שעדיף מקום חדש לשנינו מאשר לדירה שלו, הכל יהיה חדש ונעים יותר.

אבל זה כל כך מורכב,
הילד שלי, הילד שלו...
איך מתנהלים כלכלית? מה, פותחים חשבון בנק משותף בנוסף לפרטיים?
ומה עושים בשבתות? נוסעים להורים שלי? שלו?

אבל הפחד שזה לא יצליח, שאני אצטרך לטרטר את הילד שלי שוב (!) דירה זה מלחיץ.

הפחד להתחיל הכל מהתחלה .
והאמת? עם כמה שאני רוצה לגור איתו כבר ולהתחיל חיים יחד, אני גם מפחדת לוותר על הפרטיות שלי. על השקט שלי. על זה שאני עושה מה שאני רוצה בבית שלי...
ולא חששתי בעבר . לא יודעת מה עורר את זה.
 

בדד1

New member
בדיקת יכולת

כלכלית
סכמו את ההתנהלות הכלכלית שלכם המשותפת
מי מכניס וכמה לקופה המשותפת
לקחת בחשבון הוצאות רכב נוספות על מה שיש היום
בגלל המרחק שלו מן הילדים
המרחק שלך מן הגרוש שלך
קחי כמה קישורים למחשבה (מאמין שאם תצלחו את הצד הכלכלי כל השאר יהיה יותר קל

אלף

בית

גימל
 

anonimit23

New member
כן, העניין הכלכלי

הוא מאוד חשוב. בעיקר לו....
ולכן חשוב לי שהדברים יהיו ברורים.
אבל למשל לו יש רכב מהעבודה ולי לא, אז האם מכניסים את הדלק שלי לתוך הקופה המשותפת?
וההוצאות על הילד שלי יוצאות מהקופה שלי בלבד? (שזה בסדר....)
ומה קורה אם יש בילויים משותפים? ואם הולכים למסעדה?

עד היום הינו משלמים באופן אקראי ובהתאם למצב הכלכלי. (מי שיותר פנוי כלכלית שלצערי לרוב זה הוא...) אבל חשוב מאוד שלא יהיו אי הבנות בפן הכלכלי ואז, כמו שרשמת, הכל יהיה פשוט יותר.

אני אקרא את הא+ב+ג ששמת לי.

תודה!!
 

ornme

New member
החששות טבעיים, וכדאי להתגבר

ולנסות לגור ביחד.

אחרי הכל גם לא לנסות בכלל זה סוג של כשלון...

טבעי שהויכוחים והחיכוכים גוברים, שניכם חוששים.
אחרי שנתיים ביחד - יש לזה סיכוי טוב להצליח.
אז שיהיה לכם בהצלחה.
 

anonimit23

New member
תודה.

אני מאוד מקווה. אני גם מאוד מאמינה שיש לזה סיכוי, אחרת לא היתי עושה את זה לא לעצמי ולא לבני.
קצת חבל שבתקופה שסוף סוף אנחנו כבר עוברים לגור יחד אנחנו קצת פחות עם פרפרים... אבל אני מניחה שכמו שרשמת, זה טבעי.


אלו היו שנתיים קשות... אהבה ענקית שבגלל המרחק לא חשבנו שיש סיכוי ולאט לאט זה רקם עור וגידים , הכרנו בין הילדים, הילדים התחברו (בני אותו הגיל) . עברנו הרבה מרור מהאקסים שלנו ... תביעות בבית משפט בגלל הרצון לעבור רחוק יותר. בקיצור, הרבה מאוד.

אז המעבר הזה ביחד, הוא יותר ממבורך... אבל החששות מציפים.
וכל החסרונות נראים בולטים יותר...
 

איל85

New member
לאט ובבטחה

שלום רב.
למען הגילוי הנאות אומר כי עוסק בליווי והדרכה של זוגות פרק-ב,

גם אני כזה, עם הילדים שלי, שלה ושלנו.

מעבר לכך, ובמיוחד עם הניסיון האישי משפחתי שצברתי, וכשקורא

לעומק את שכתבת, נראה לי שאתם עדיין לא מוכנים למעבר יחד ואסביר.

החששות שאת מעלה נכונים, אמיתיים, וכנראה מאוד מפוכחים. עם זאת,

בגללה מודעות שלך, חשוב לעשות תהליך עומק של שניכם, רצוי עם גורם שלישי

בו תעלו שניכם!! את החששות, את כאישה רגישה וחששת יותר, (זו לא ביקורת, זו הערכה של כבוד),

וחושבת יותר לרוחב וגם לעומק, בעוד בן זוגך יותר תחליטי. ככה אנו בנויים.

אנחנו בעבר לא התייעצנו מספיק, ואח"כ הגענו לייעוץ, ושם פתרנו את הבעיות והמשכנו משם.

מאחר ואת מודעת כבר עכשיו, מציע לכם לעצור רגע עם האיחוד, ולנסות להבין מה טוב ומה קשה

לכל אחד מכם לבד וביחד במעבר. מה זה דורש "הקרבה", ומה מחזק ונותן כח. - בהצלחה
 

anonimit23

New member
תראה, תמיד ניתן

להעמיק את הקשר, לפתור דברים, לתת לדברים עוד יותר "להתיישב".
אבל כמה אפשר?
אנחנו יחד שנתיים , המעבר הוא עוד חצי שנה... ונכון, שהגיל הוא לא בעיה אבל אנחנו כן רוצים להרחיב את המשפחה ולפני שעושים את המהלך הזה, חייב לראות קודם האם יש התאמה בלגור יחד.
כי לנהל זוגיות על שלט רחוק (ראיתי שמגדירים את זה בפורום הזה ניסועים, חח אהבתי את הניסוח) זה לא כמו יום יום לגור עם בן אדם.
ואם היום אני מתגעגעת רוב השבוע, שם לא יהיה הרבה מקום לגעגוע...
ואני באמת סבורה שאם לא נעבור לגור יחד הקיץ (זאת לא אופציה כמובן אבל..) אז אני מעדיפה להיפרד, למרות האהבה.
אני מאמינה שצריך להתקדם בחיים תמיד, בכל תחום.. ואנחנו די דורכים במקום.
הינו אמורים לעבור לגור יחד בקיץ האחרון שעבר, אבל לא התאפשר מסיבות שלא קשורות אלינו....

אני חושבת שתמיד יש מקום ללכת לייעוץ , למקום נייטרלי לפתוח את החששות/מענות/טענות... ואם נרגיש שאנחנו זקוקים לזה מבחינת הזוגיות או לחילופין יהיה לנו כסף מיותר, נעשה זאת.
אני ממש לא נגד.
 

anonimit23

New member
לא, לא הגיע.

מאיפה יש לך את המייל שלי?


תשלח לי מסר אם אתה רוצה....
 

בדד1

New member
חחחח

אפשר להירגע
הוא לא יודע את המייל שלך אבל אפשר לשלוח לך
דרך תפוז מייל מבלי לדעת אותו

תפתחי כרטיס כל שהוא
 
ראשית ברוכה הבאה

שנית, הדבר האחרון שאת צריכה לחשוב עליו זה "מה הדבר הזה יגיד עליך כבן אדם שנכשל גם בפרק ב' ..."
כולנו בשלבים כאלו או אחרים חוששים לצאת מאזור הנוחות, זה הכי טבעי בעולם,
כל עוד את שלמה עם ההחלטה, מאמינה בזוגיות ובדרך - מאמינה שלאט לאט תמצאו פתרונות לבעיות לכשיגיעו.
שיהיה המון בהצלחה!
 
עניתי גם

בפוסט השני :)
הסטטיסטיקות נגדכם.
גם הסבירויות
גם התנאים שתיארת פה לא באמת תורמים לסיכויי ההצלחה.

אבל זה עדיין לא צריך לעצור אותך מלנסות לעשות את מה שאת מאמינה בו ...

פתגם חזק שהזכרתי גם בפוסט השני שלך ...
"פיקח יודע לצאת ממצבים שחכם יודע שלא להכנס אליהם"
 
למעלה