צהרים טובים לכולם! צריכה עזרה
בעיקר מהורים... זה הצטבר כמה שבועות ואתמול זה התפוצץ....אני עוברת תקופה לא קלה עכשיו בחיי שאני לא יודעת איפה אני נמצאת מרגישה לבד מצב רוח דכאוני ואבא לא רוצה להבין...הוא עובד קשה אני יודעת הוא אוהב אותי מאוד גם את זה אני יודעת אבל למה לעזעזל שהוא חוזר מהעבודה הוא יודע רק להעיר , למה זה לא במקום? ולא זה לא מסודר? למה לא עוזרת לאמא? ולמה אני תמיד עונה באגרסיביות? ולמה ולמה? הוא לא שואל למה אני במצב רוח כזה ואולי מאחורי כול העצבים מסתתר משהו... אתמול רבתי איתו ריב קשה צעקות , נכנסים למילים של אחד לשני הוא עדיין לא מבין, נמאס לי מהכול לא רק שרע לי נפשית גם אין רגיעה במשפחה אז אני יודעת שאני קצת סגורה ועצבנית ולפעמים מוציאה הכול עליו אבל למה הוא לא רוצה להבין?! הרי גם הוא היה ככה בגילי.... רציתי לאסוף את הדברים ופשוט לברוח מהכול מהבית ללכת לגור אצל הדודה באשקלון... אמא שלי ספרה לי שכול הלילה הוא בכה שתה כדורים ושבחיים היא לא ראתה אותו במצב כזה...הרגשתי אשמה אבל הרגשתי שלא מבינים אותי אין לי עכשיו חברים לדבר איתם ונוכתי לדעת שגם אין חברים טובים ...אני מרגישה כולכך רע בשבועות האחרונים...הוא רק יודע להעיר הוא לא מבין שהבת שלו התבגרה ועדיין נמצאת בשלב לא מובן בחיים אז יכול להיות שאני צריכה לרסן את עצמי אבל אין לי כבר את הכוח להתאפק שהכול מסביב מתפוצץ ומתפרק לרסיסים...ואני שומעת רק הערות על סדר ונקיון אני בקושי רואה אותו וגם שאני איתו זה רק ריבים ... מה לעשות? אני כבר לא יודעת....
בעיקר מהורים... זה הצטבר כמה שבועות ואתמול זה התפוצץ....אני עוברת תקופה לא קלה עכשיו בחיי שאני לא יודעת איפה אני נמצאת מרגישה לבד מצב רוח דכאוני ואבא לא רוצה להבין...הוא עובד קשה אני יודעת הוא אוהב אותי מאוד גם את זה אני יודעת אבל למה לעזעזל שהוא חוזר מהעבודה הוא יודע רק להעיר , למה זה לא במקום? ולא זה לא מסודר? למה לא עוזרת לאמא? ולמה אני תמיד עונה באגרסיביות? ולמה ולמה? הוא לא שואל למה אני במצב רוח כזה ואולי מאחורי כול העצבים מסתתר משהו... אתמול רבתי איתו ריב קשה צעקות , נכנסים למילים של אחד לשני הוא עדיין לא מבין, נמאס לי מהכול לא רק שרע לי נפשית גם אין רגיעה במשפחה אז אני יודעת שאני קצת סגורה ועצבנית ולפעמים מוציאה הכול עליו אבל למה הוא לא רוצה להבין?! הרי גם הוא היה ככה בגילי.... רציתי לאסוף את הדברים ופשוט לברוח מהכול מהבית ללכת לגור אצל הדודה באשקלון... אמא שלי ספרה לי שכול הלילה הוא בכה שתה כדורים ושבחיים היא לא ראתה אותו במצב כזה...הרגשתי אשמה אבל הרגשתי שלא מבינים אותי אין לי עכשיו חברים לדבר איתם ונוכתי לדעת שגם אין חברים טובים ...אני מרגישה כולכך רע בשבועות האחרונים...הוא רק יודע להעיר הוא לא מבין שהבת שלו התבגרה ועדיין נמצאת בשלב לא מובן בחיים אז יכול להיות שאני צריכה לרסן את עצמי אבל אין לי כבר את הכוח להתאפק שהכול מסביב מתפוצץ ומתפרק לרסיסים...ואני שומעת רק הערות על סדר ונקיון אני בקושי רואה אותו וגם שאני איתו זה רק ריבים ... מה לעשות? אני כבר לא יודעת....
