ציטוט עצמי במאמר

ציטוט עצמי במאמר

לפני כמה שנים פרסמתי ביקורת על ספר שהוא אוסף מאמרים. עכשיו אני כותבת מאמר על נושא קרוב ונראה לי יותר אלגנטי ופשוט להפנות לביקורת כגיבוי לטענה כללית שעולה מהספר (ומופיעה במפורש בביקורת שלי) מאשר להפנות לכמה מאמרים נקודתיים ולהסביר למה הם מעידים על התופעה הזאת. השאלה היא אם זה הגיוני / מקובל להפנות לביקורת ספרים במאמר, ועוד אחת שאני כתבתי. החסרון הוא כמובן שבאופן כזה אני לא מפנה לספר עצמו.
 

אור302

New member
"מקובל" זה כמובן עניין של תחום, אבל "הגיוני" נראה לי שלא ממש

כלומר, בהחלט סביר להפנות *גם* לביקורת הספר, למעשה חובה כדי להראות שאת לא גונבת מעצמך (וגם להראות שכבר אז חשבת על הדברים), אבל אני חושב שחובה עלייך לפתח את הדברים עצמם במאמר היות שביקורת ספר, לפחות זו שנכתבת במסגרת רגילה (להבדיל ממאמר ביקורת רחב יריעה המפתח דיון עקרוני), אינה, לעניות דעתי, מקור מחקרי בעל מעמד רגיל. העובדה שאת מצטטת את עצמך ודאי אינה מוסיפה, בעיקר כשאינך מצטטת ממצא מחקרי אלא דעה ביקורתית. אני חושב שיכול להיות יפה לשלב את השניים בסגנון "כבר אז חשבתי שהספר טועה והיום ממצאים חדשים או מחקרים אחרים מראים שצדקתי עוד יותר והנה איך ולמה".
 

22ק ו ס ם

New member
למה לא להפנות גם לספר וגם לביקורת?

נראה לי הגיוני להגיד שטענה X עלתה בספר ובביקורת Y את מתייחסת אליה. בהסתייגות אחת, שהביקורת זמינה לקריאה ולא באיזה כתב עת שקשה להגיע אליו.
 
מכיוון שזה אוסף מאמרים, הטענה מובלעת במאמרים השונים

הביקורת בעצם אומרת באופן מפורש את מה שמשתמע מהקובץ כולו, ולכן יהיה לי יותר נוח להפנות לביקורת שלי מאשר להסביר למה מחמישה פרקים שונים עולה טענה מסוימת. כלומר, הביקורת עושה מהלך פרשני קטן שאליו אני מתייחסת. הספר מצוין והביקורת לא מערערת על הטענות בו אלא מציעה מעין סינתזה.
טוב, אחשוב ואחליט. תודה!
 

22ק ו ס ם

New member
אם מדובר בנקודה יחסית משנית, אני לא חושב שזו בעייה

אבל אם הטיעון מרכזי, הייתי מפנה למאמרים. את גם יכולה להפנות רק לאחד או שניים מייצגים ולא לכולם כדי לפשט את זה.
 
למעלה