ציפיות זה רק לכריות?

schlomitsmile

Member
מנהל
ציפיות זה רק לכריות?
האם יש לכם ציפיות מהצאצאים?
איזה סוג של ציפיות- שיצליחו (במה?) ?
שיהיו אנשים טובים (מה זה אומר מבחינתכם?) ?
שיעברו את כל התחנות במסלול:לימודים, צבא, חתונה, מקצוע-עבודה?
שיהיו ציונים/שומרי-כשרות/סוציאליסטים נאמנים- קיצר- ימשיכו את הדרך הערכית שלכם?

ועוד שאלה

יש הבדל ביניכם לבין האשה שאיתכם בעניין זה?
 

rubber duck

New member
ציפיות ותיאום ציפיות
אי שם לפני עשור וחצי בערך
ראיתי את תופעת הציפיות
ראיתי ילדים שההורים ציפו שיהיו עורכי דין
ראיתי ילדים שההורים ציפו שימשיכו את דרכם
וראיתי את עצמי
מהרבה בחינות לא עמדתי בציפיות של הורי
באותה תקופה הייתי אמור להיות בוגר תואר במחשבים
או ללפחות לקראת סוף התואר
הציפיה הייתה שאהיה באותה תקופה עם חברה קבועה או נשוי
הורי חלמו שיהיו להם כבר נכדים ממני
עם דגש על אימי
ואילו אני באותה תקופה הייתי פרחח שעסוק בלפרוץ למחשב או שניים בכל ליילה ( רק בשביל הכיף )
שלא לדבר על החברות שלא היו קבועות בלשון המעטה
הם רצו ( דגש על הפולניה שלי )
ואילו אני עשיתי מה שרציתי

הילדים שלי חיים את החיים שלהם
לא את שלי
הציפיות העיקריות שיש לי מהם
הן פשוטות
שיהיהו בני אדם טובים
שומרי חוק
מעבר לזה שיבחרו את הדרך שלהם
אנו כהורים יכולים לתת את הניסיון שלנו
את המילה ואת התמיכה
מעבר לכך , פה זה מסתיים

אני מאד אשמח אם הם יעשו דברים שמעיינים אותי
אבל אני לא אתאכזב אם לא
וזה לא ימנע לתת להם תמיכה ( כל עוד לא מדובר בפגיעה בזולת )

שרון
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אני מגיעה לשאלה הזאת, בין היתר
לא רק אבל גם,
מהמקום של אמא לילדים אוטיסטים.
כשהמאבחנים "בישרו" לי על האיבחון,
הם הניחו (וטעו) שיהיה לי קשה לשמוע שהילד "מקולקל",
רוב ההורים מצפים מילדיהם שיהיו "נורמלים"

אפילו לא חושבים על זה, זו מעין הנחת מוצא אוטומטית שהילד יהיה "נורמלי".
ילד אוטיסט, הומו, "לא נורמלי" בכל צורה שהיא,
מנפץ את הציפיות של ההורים, מערער את עולמם.
&nbsp
כשלעצמי, אני מזדהה עם מה שכתבת.
מצפה מהם שני דברים: שיהיו אנשים מוסריים, שהמוסר שלהם מושתת על חמלה והגינות,
ושיקחו אחריות על האושר שלהם, שיקשיבו לגוף ולנפש של עצמם.
יהיה נחמד אם ימשיכו את הדרך הערכית שלי
(למשל יהיו הומניסטים, סוציאל-דמוקראטיים, ציונים, צמחונים)
אבל אם לא, אז לא.
לגבי תחומי עניין- שמחה שיש להם תחומי עניין שונים משלי,
זה מעשיר גם אותי, לומדת בזכותם דברים חדשים

נראה לי שאצלנו אין הבדל משמעותי בין ההורים (בעלי ואני) בעניין.
אולי רק שבעלי פחות פנוי להפתח לתחומי העניין ולעולם שלהם.
 
הצאצאים שלי גדולים כבר
היו לי/לנו כל מיני ציפיות - למשל כמו שכתב "הברווז" - שיהיו שומרי חוק, אנשים מוסריים, ושיהיו עצמאים. רצינו שתהיה להם תעודת בגרות, ואני רציתי חתן או כלה כהי עור , כדי שיהיו לי נכדים "מוקה". לא נעים, כל הציפיות התגשמו, אבל הנכדות שלי בהירות עור לגמרי [ מתברר שהחתן שלי מגיע משושלת ארוכה של בהירי עור, ירוקי עין ].
מעבר לזה, כל אחד קיבל עצמאות מלאה לברור את דרכו, להחליט מה כן ומה לא.
כילד הייתי קורבן הציפייה שאהיה כמו הסבא שלי - לפחות דוקטור, לפחות רופא ◄ לא עמדתי בציפיות. אמנם יש לי תואר אקדמי, אבל אללי - אני מורה
 

AlonPe

New member
"חנוך לנער על פי דרכו..."
האמת - שזו שאלה לא פשוטה.
כי יש איזושהי תחושה... של... אמממ...
איזושהי... "ביקורת".
לא, אני לא "מאשים" אותך בביקורתיות!

(למרות שכן "ניחשתי", מאיפה זה בא)
הטון הביקורתי ששמעתי נובע מתוך עצמי.
אם אנחנו מדברים על "האבא החדש" או "הגבר החדש", על "הורות חדשה"...
לא פעם אני מקבל ת'רושם שהמושג "ציפיות", הפך להיות מושג מגונה.
אתן דוגמה ספציפית מחיינו (וגם שוויץ "קטן"
)

הגדול שלנו לומד ב-"תכנית לנוער מוכשר במתמטיקה" של אוני' בר אילן.
למי שלא מכיר, זו תכנית תלת-שנתית שמתחילה בכיתה ח', שבסיומה, בכיתה י'
מי ש-שורד, ניגש לבגרות 5 יחידות, במטרה - להצטיין.
אחר כך החל מכיתה י"א מי שרוצה, מי שיכול, מי שמתאים, מתחיל לימודי תואר,
במסלולים מיוחדים שמותאמים לבוגרי התכנית.
לפני כ-שלוש שנים, כשהוא היה בכיתה ז', הוא קיבל מביצפר הפנייה למבחני המיון לתכנית.
והוא בעצמו החליט שהוא רוצה לגשת. הוא גם היה בטוח שהוא הולך לעבור ולהתקבל!
וכך היה.
בשנה הבאה הוא התחיל את המסלול של התכנית, שאכן, כמו ה-"אזהרות" שקיבלנו,
הוא מסלול מאוד לא קל. אבל הוא נילחם בשיניים!.
עכשיו מגיע לנקודה:
ספגנו לא מעט ביקורת מהסביבה, חברים משפחה; בעיקר ביקורת עקיפה, מרומזת,
על הורים שדוחפים ת'ילדים שלהם יותר מדיי לכיוונים של מצויינות,
על חשבון חברים, משחקים, פאן, על כך ש-"גוזלים" מהם את הילדות.
אבל זה הוא שבחר את זה.
ואם מלכתחילה הוא לא ידע מה ה-"מחיר" שצריך "לשלם",
בתום השנה הראשונה, הוא כבר ידע (על בשרו, או יותר נכון על בשר ישבנו)
במה זה כרוך - ובכל זאת בחר להמשיך. וכך עכשיו בשנה השלישית.
היו כמה רגעים של משבר. היה גם איזה רגע או שניים שהוא כמעט "הרים ידיים",
אבל פה אנחנו נכנסנו - לא בקטע של "לדחוף", אלא בקטע של - לא לוותר.
גם עם הבא בתור (שחוגג השנה בר-מצווה) היה סיפור כזה עם המעבר ל-חטיבה,
כשהוא ביקש להתקבל לביצפר מאוד מסויים. גם זה היה כרוך ב-מאבקים (בעיקר בירוקטרטיים)
ולעמוד בהחלטה על השקעה (כלכלית) לא קטנה, מצידנו.
בקיצור מוסר ההשכל (מבחינתי) הוא ש-"ציפיות" זו לא מילה גסה!

אבל מי שצריך להגדיר את הציפיות, את המטרות, זה - הם בעצמם.
התפקיד שלנו - לתמוך ולעזור ולעודד - אותם, להגדיר, לכוון, לעמוד בציפויות ובמטרות שהם מציבים לעצמם.
נכון - צריך להיזהר לא "להפיל" עליהם את הציפיות והחלומות שלנו,
אבל כן - לחדד ולהגביה את הציפיות, "לכוון למעלה", אבל לא למעלה מדיי, לא מעבר להישג יד.
 
יש לי שני תלמידים ב- יב' בתוכנית
עכשיו הם בהשלמות של התואר הראשון.
אני לא חושב שיש כאן "ציפיות" אלא עזרה לילד במימוש רצונו. אני מאוד בעד. אם הבת/בן שלי היו מעונינים בכך, הם היו מקבלים את מלוא התמיכה כמו הבן שלך.
כל הכבוד לכם כהורים.
 

AlonPe

New member
תודה

כל הכבוד בעיקר לו, לאפרוח,
על הנחישות וההתמדה!
|אייקון-של-אבא-גאה|
 

schlomitsmile

Member
מנהל
קודם כל-
לבחור!
הייתי מודעת לרגישות של השאלה, לכן השתדלתי לנסח אותה בצורה כמה שיותר נייטראלית,
כי העניין בעיניי אינו ביקורת על הורים על זה שיש להם אולי ציפיות כאלה או אחרות,
(גם בביקורת מובלעת ציפיה- שהמבוקר יהיה אחר מכפי שהוא,
אז קצת מצחיק שמישהו יעביר ביקורת על מישהו אחר על זה שההוא עושה מה שמבקר עצמו עושה
).
העניין לדעתי הוא מודעות עצמית של ההורה.
אם יש לו ציפיות, אז יש לו ציפיות.
כל עוד הוא מודע להן, ולוקח אחריות עליהן-
כלומר אומר לעצמו, ומשדר לילד: זו הציפייה שלי, זה לא אורים-ותומים, זה לא המפתח לאושר,
זה לא קריטריון לערך של בנאדם, זה מה שאני מצפה, מה שחשוב לי, לא פחות ולא יותר,
נראה לי שבד"כ הכל יהיה בסדר
(רק בד"כ, כי אם למשל מדובר בבן הומו שמצפים ממנו להיות סטרייט,
אולי לא יהיה ממש בסדר... כי בזה יש אמירה:
אתה, מעצם הווייתך ומי שאתה, מאכזב אותי, לא בחירה זו או אחרת שלך, אלא האדם שאתה).

שני ציטוטים עולים בדעתי בהקשר זה-
אחד מתוך בלוג של אם לבחור אוטיסט, שגם היא עצמה על הספקטרום האוטיסטי:
"להיות הורה פירושו לעזור לילד לגדול ולהפוך לאדם הטוב ביותר שהוא יכול להיות.
"אדם טוב" כולל כישרונות וכישורים, וגם מעלות וערכים.
זכרו שלילדכם צרכים שונים מאלה של רוב בני גילו,
וארגנו סביבה שתאפשר לילדכם להשתמש בתחומים החזקים שלו בדרכו שלו,
לא בדרך שילדים אחרים "צריכים" להתפתח." ...
כאשר אתם מחליטים עבור ילדכם, היו מודעים למניעיכם.
שאלו את עצמכם מהם הערכים שלכם, שעל פיהם אתם בוחרים מטרות חינוכיות עבור ילדכם,
והיזהרו לא להציב את הנורמליות כמטרה בפני עצמה.
ככל שילדכם מתבגר, שתפו אותו בתהליך של קבלת החלטות
(אפילו אם לפעמים המטרות שלו תהיינה שונות ממה שאתם הייתם מחליטים אילו הייתם במקומו)."
מתוך
[URL]http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=988216&skip=1[/URL]

והשני, שירו המוכר של ח'ליל ג'ובראן:

הילדים/ חליל ג'ובראן

ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם:
כי באים המה דרככם אך לא מכם,
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם .
תנו לילדיכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם,
כי להם הגיגיהם .
גופם ישכון בבתיכם, אך לא נשמתם
כי נשמתם מסתופפת בבית המחר -
שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם.
אפשר לכם לחפוץ להיות כמותם אך אל לכם לעשותם כמותכם,
כי החיים פניהם קדימה לא אחור, ולא יתרפקו על האתמול.
אתם הקשת ממנה כחצי חיים, ילדיכם שלוחים:
הקשת מבחין בשובל על פני נתיב הנצח,
ברצותו כופף קשתכם למען חציו הנורים למרחקים -
התרצו לידיו המותחות קשתכם,
כי אוהב הוא את החצים במעופם
גם את הקשתות הנענות לידו.
 
למעלה